ומרדכי יצא…עד שיבוא אליהו

אם רק היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה… אבל מרדכי יצא, וכעת הוא לפני המלך. יחד עם קדושי עליון, תחת כסא הכבוד, לבוש מלכות ועטרת זהב. ואנחנו, בעוונותינו, נותרנו יתומים. גלמודים. בודדים.

התמונות באדיבות יוצר אור – צילום אירועים

זה כבר כמה ימים שהמילים מתבלבלות לי. המחשבה מעורפלת. הכל יוצא מגומגם. מורי ורבי, אבי כמעט כל מה שיש בי, הצדיק הקדוש, המקובל האלוקי, הרב מרדכי אליהו – עלה בסערה השמיימה.

בהתחלה לא רציתי לקלוט את זה. ואולי לא יכולתי. בצהרי יום שני שמעתי שמצבו של הרב הידרדר. זה כבר למעלה משנתיים שהרב סובל ייסורי גוף קשים בעוונות הדור, ומצבו עולה ויורד, ולצערנו – קצת התרגלנו. אז אמרתי קצת תהילים ולאחר מכן המשכתי בעיסוקיי, יודעת ומאמינה בליבי שהרב שלי, שנמצא בטיפול נמרץ כבר שמונה חודשים, עוד יפתיע את כולם וישוב לאיתנו. ישוב להנהיג אותנו כתמיד.

והרב אכן הפתיע. אך עם תסריט שלא חלמתי עליו אף לא בסיוטיי הגדולים ביותר. כעבור כשעתיים, בעודי עורכת קניות בסופרמרקט השכונתי, בעלי מתקשר אלי. לא הייתי צריכה שיאמר לי כלום. ידעתי. "אל תגיד לי כלום. אני לא רוצה לשמוע" לחשתי לתוך השפופרת. "בסדר, אבל רק תדעי שההלוויה….". ניתקתי את הטלפון. לא מוכנה ולא יכולה להאמין.

זה לא ייתכן. עזבתי את עגלת הקניות המלאה שלי בסופר ורצתי הביתה. אנחנו גרים מול בית הכנסת של הרב, היכן שהתקיימו ההלוויה וההספדים, כך שכעבור דקותיים, מבעד לדמעות, כבר ראיתי את כל הרחוב לובש אבל.

והשכונה, והעיר, והמדינה והעולם כולו – נבוכה.

* * *

במקצועי אני עיתונאית (גם כן בעצתו של הרב אליהו זצ"ל) ומלאכת הכתיבה שגורה על מקלדתי. אך בימים האחרונים פשוט נעתקו המילים מפי. נותרתי אילמת. רק לאחר שקראתי שחובה להספיד תלמיד חכם, ובטח כשמדובר בצדיק כה גדול שהייתה לו השפעה כה רבה על חיי, החלטתי לאסוף את המילים ובע"ה השם יזכה גם קטנה שכמותי – לספר מקצת משבחו של צדיק כה גדול, שזכיתי, גם אם במעט, לפגוש.

ואט אט צפים ועולים הזיכרונות הרבים שלי מהרב. הברכות, העצות, המבט האוהב, מאור הפנים, הסבלנות עד אין קץ וההרגשה, שלא חשוב באיזו סערה אני נתונה – תמיד יש לי לאן לפנות. יש כתובת שתעתיר עלי ברחמים בפני בורא העולמים. והוא העתיר, או-הו, כמה שהוא העתיר. עלי, ועלינו ועל כל ישראל. בין שהכיר באופן אישי ובין שלא. וגם את הסבל הגופני הנורא שסבל בשנים האחרונות – עשה בעבורנו בלבד.

והנה אני נזכרת בפעם הראשונה שפגשתיו פנים מול פנים. היה זה מחזה מרעיד ממש. אותה השבת התארחתי אצל חברה שגרה בקריית משה הירושלמית. היא סיפרה לי שהרב מרדכי אליהו מתפלל ממש בסמוך לביתה ואני, שעד אז לא זכיתי להכיר צדיקים מקרוב, ולא ידעתי מה לומר או מה יש לעשות במפגשים מעין אלה, החלטתי סוף סוף ללכת. לראות במה מדובר.

וכך עמדתי לי, עם עוד כעשרים נשים, מחוץ לבית הכנסת, בתום תפילת ערבית של מוצאי שבת, וחיכינו בהתרגשות לרב, שיברך אותנו. היו שם נשים שבכל שבת זכו להתברך מפיו, אך עדיין, ההתרגשות אחזה גם בהן. פתאום, הרב הגיע, בעדינות ועם חיוך קורן ומחבק כל כך ונעמד – בדיוק מולי. הקטנה והנרגשת. הוא הביט אלי במבט עמוק ומיד כשהוא פתח את פיו הקדוש כדי לברך את כולנו – פרצתי בבכי היסטרי וברחתי משם. לא יכולתי להכיל את הקדושה והטוהר שהיו במלאך האלוקים שעמד מולי, שחייך אלי כמו סבא טוב. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שפגשתי דבר כה אמיתי. לא ידעתי כל כך מה זה אומר, אבל מיד ידעתי שהוא הצדיק שלי.

הייתי אז סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית, עיתונאית צעירה שחולמת על קריירה ב"הארץ" ודירה בשינקין, מול הים, אם אפשר. ההבנה שלי בצדיקים הייתה דלה עד מאוד, ולמרות שאהבתי את הקב"ה אהבת אמת, לא ממש ידעתי איך להתקרב אליו. הייתי במסלול לכיוון ההפוך בדיוק.

אבל החיבור לרב מרדכי אליהו הצדיק עשה את שלו. התחלתי להגיע אליו פעם בכמה זמן, לתפילת ותיקין, ולהעביר לו פתקים לברכה או לעצה. ברוב המקרים לא זכיתי לדבר עם הרב ישירות, כיוון שלא קיבל נשים, אבל הספיק לי לראות את הדרת פניו אפילו מרחוק, מעזרת הנשים.

איני יכולה לפרט, כיוון שהעניין אישי, אך אוכל רק לומר שבזכות עצותיו של הרב, שהשתדלתי לקיים, עברתי שינוי מאוד משמעותי בחיי. אפשר לומר שהרב פשוט שינה את חיי. הציל את חיי הרוחניים מקריסה ומאובדן דרך שהיה עלול לקרות לי, במוקדם או במאוחר, לולא פגשתיו.

ומרגע שהתחלתי להתחזק, עברתי תקופה לא קלה בחיפוש אחר החצי השני. בחור תורני שיתאים לשאיפותיי החדשות. והרב תמיד היה מברך אותי – "שהזיווג שלך ימצא אותך", ולא שאני אמצא אותו. כי לא דרך האבידה, הצלע, לחפש אחר המאבד. ראיתם פעם ארנק ששואל האם מישהו ראה את האיש שלו הוא שייך?

* * *

היה זה בערב פסח של השנה שעברה. הרב השתחרר מבית החולים כעבור שנה של אשפוז ממושך, ואני זכיתי לראיין את הרב לעיתון אותו ערכתי (ראיון שקיבל את הכותרת גילוי אליהו). עד היום אני לא מבינה כיצד נפלה בחלקי זכות עצומה שכזו. ועדיין, כשאני אומרת "לראיין את הרב" זה נראה לי ערבוב כל כך בוטה של חול וקודש.

באותו הראיון שהתקיים בסלון ביתו של הרב שאלנו על נושאים שונים ואני, שכבר לא יכולתי להתאפק, העזתי ושאלתי את הרב מעומק ליבי – מדוע יש היום כל כך הרבה רווקים ורווקות?

הרב השיב את שהשיב אך אני עדיין לא שקטתי. בת 27 הייתי וכבר שנים ארוכות עוברות עלי בתפילה ובתחנונים. פתאום הרב הסתובב לעברי, הביט עלי במבט שאני כבר כל כך מתגעגעת אליו, כזה ששילב רוך ותקיפות גם יחד, ובירך אותי. כל הנוכחים שבחדר ענו "אמן" בהתרגשות ובכוונה רבה.

כעבור כחודש מאז – הכרתי את בעלי. כעבור חודשיים – התארסנו. את החופה שלנו ערך בנו היקר, הרב שמואל אליהו, שעשה חופה קדושה ומרוממת שלא תשכח לעולם. מספר ימים קודם לכן, הידרדר מצבו של הרב והוא הושב לטיפול נמרץ. התפללנו לרפואתו השלמה במעמד החופה ו-600 האורחים ענו "אמן" בהתרגשות ובכוונה רבה. נוכחותו של הרב הייתה מורגשת מאוד ביום המרגש ביותר שלנו. ידענו שעצם זה שאנחנו זוכים לעמוד כאן, תחת החופה – זה הרבה הרבה בזכותו.

* * *

החודשים האחרונים היו קשים מאוד עבור הרב, שסבל ייסורי תופת וקיבל אותם באהבה. אפשר אף לומר שהרב עצמו הזמין עליו ייסורים אלה, על מנת להקל במשהו את סבלו של עם ישראל. הצער של כל אחד מישראל, בין אם הוא חובש כיפה סרוגה, שחורה, או שכיפת השמים על ראשו, היה נוגע בעמקי נשמתו והרב העדיף לסבול בעצמו ולו רק יימחו הדמעות מעיניהם של בנות ובני ישראל.

כמה אהבה הייתה בו. כמה ענווה. כמה פשטות. כמה טוהר. מי אני שאספר על קדוש עליון שכזה? יכלו מילותיי ושבחיו לא יכלו.

מי ייתן ויכולנו להחזיר לו ולו במעט. אוי, לו יכולתי…. אני מרגישה שלא עשיתי מספיק. לו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה, היינו קורעים את השמים בתפילות. היינו משתדלים יותר להיות טובים. לא נותנים לצדיק עליון שכזה, אחד בדורו, ללכת כפרה על הדור.

אבל מרדכי יצא, וכעת הוא לפני המלך. יחד עם קדושי עליון, תחת כסא הכבוד, לבוש מלכות ועטרת זהב. ואנחנו, בעוונותינו, נותרנו יתומים. גלמודים. בודדים.

אך בטוחה אני שמה שהרב עשה כאן, הוא עושה גם שם – דורש טוב לעמו.

וכמו שאשתו הרבנית שתחיה ניחמה בעצמה את המנחמים הרבים שהגיעו השבוע: "זה לא להרבה זמן. הרב לא הלך מאיתנו להרבה זמן".

בע"ה שבקרוב נזכה לגילוי אליהו ולביאת משיח צדקנו ברחמים ולגאולה השלמה לכל עם ישראל.

ועד אז, בואו נשתדל להיות טובים יותר – מזמור תהילים אחד ביום, פחות לשון הרע, יותר אהבת חינם. אסור לנו לחזור ל"עסקים כרגיל" אחרי שאיבדנו פאר דור שכזה. בואו נשתנה – ולו במשהו אחד קטן.

"פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים, הנה בא, אמר ה’ צבא-ות" (מלאכי ג’, א’).