מסכת ידיים פרק ג משנה א-ב

ג,א  המכניס ידיו לבית המנוגע–ידיו תחילה, דברי רבי עקיבה; וחכמים אומרין, ידיו שנייות.  כל המטמא בגדים בשעת מגעו–מטמא את הידיים להיות תחילה, דברי רבי עקיבה; וחכמים אומרין, להיות שנייות.  אמרו לו לרבי עקיבה, באיכן מצינו שהידיים תחילה בכל מקום.  אמר להן, וכי היאך אפשר להיות תחילה אלא אם כן נטמא גופו, חוץ מזה.  האוכלין והכלים שנטמאו במשקין–מטמאין את הידיים להיות שנייות, דברי רבי יהושוע.  וחכמים אומרין, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידיים; בוולד הטומאה, אינו מטמא את הידיים.  אמר רבן גמליאל, מעשה באישה אחת שבאת לפני אבא, ואמרה לו, נכנסו ידיי לאוויר כלי חרס.  אמר לה, במה הייתה טומאתו, ולא שמעתי מה אמרה לו.  אמרו חכמים, מבואר הדבר, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידיים; בוולד הטומאה, אינו מטמא את הידיים.

 

ג,ב  כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידיים להיות שנייות.  והיד מטמא את חברתה, דברי רבי יהושוע; וחכמים אומרין, אין שני עושה שני.  אמר להן, והלוא כתבי הקודש שניים, מטמאין את הידיים.  אמרו לו, אין דנין דברי תורה מדברי סופרים, ולא דברי סופרים מדברי תורה, ולא דברי סופרים מדברי סופרים.