מתוק תוך שעה!

איך אדם יכול לחיות בעולם מלא
קשיים, צרות וייסורים, בלי להמתיק
מעט את החיים. תוך שעה וכל היום
הופך למתוק. לא מוותרים על זה!

בשדי יער – פרק 79

ישר ולעניין

אחרי כל הדרשות והתוכחות, נשאלת שאלה פשוטה הרבה יותר: איך אדם יכול לעבור את העולם הזה בלי שעת התבודדות בכל יום? הרי העולם הזה מלא קשיים וצרות, ייסורים ודינים, איך אפשר לעבור אותו בלי שעה שכזו? כיצד אדם מסוגל לחיות בלי השעה שממתיקה את כל הדינים ונותנת לו עצה ותושייה, כוח וישועות, שמחת חיים, ונתכפרים לו כל העוונות והוא צובר סך עצום של תפילות – לפחות 360 שעות בשנה – התפילות הללו הן לו לעזר וסיוע עצום, ומכל התפילות נבראים מלאכים המלווים אותו, ויש לו עזרה משמים וכו’ – איך אפשר לוותר על זה ולהעדיף לחיות תחת העול הכבד של הדינים והדברים שאינם כסדר, וכל זה רק בגלל שאדם מעדיף ללכת עם ‘כוחי ועוצם ידי’ ובלי מספיק תפילות לשמן את העסק?

ושוב, אם יאמר לך אדם, ואפילו יביע זעזוע: מה?! אתה מודה שיש לך עבירות, או שאתה סומך על שעת התבודדות?… תהיה אמיתי ותאמר בפה מלא שאין לך עבירות כל יום. לא תוכל. כי יש הרבה עבירות. ויתכן שאפילו אדם עובר על כל התורה כולה ואינו שם לב כלל. וכי הוא שומר את העיניים בשלמות? האם אפשר לשמור אותן בשלמות בלי ריבוי תפילות? אדם ללא שעת התבודדות דש בעקביו מיליארדים של חטאים, הרהורים, לשון הרע, עין הרע, זלזול בתפילה, ביטול תורה, כפירות ואפיקורסות ועוד ועוד…

לב טוב

אדם שעושה בכל יום תשובה, ולא מחכה לראש השנה, אף פעם לא מצטברות לו עבירות, וממילא החיים שלו קלים. זאת, משום שכל כובד החיים ומשאן הוא רק בגלל הדינים הבאים מחמת העבירות. יש דין ויש דיין. מי שאינו מאמין שכל צער, ולו הקטן ביותר שיש לו, הוא בגלל עבירות – כופר ואפיקורוס. זו גם גמרא מפורשת: עד היכן תכלית הייסורין? אפילו נתהפך לו חלוקו וכו’. ואין ייסורים ללא עוון, ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה.

תקעת מסמר בקיר והפטיש הכה באצבע שלך? הכריזו על כך מלמעלה. בבית דין של מעלה פסקו לך שתקבל מכה כזו באצבע, בדיוק בעוצמה הזו ובדיוק ברגע הזה וכו’. ומדוע הכריזו על כך? סתם כך, ללא סיבה? הם יש להם תענוג בשמים לראות אותך סובל, מקפץ בבית ומחזיק באצבע הפגועה בפנים מכורכמות מכאב? בודאי שלא. יש לך עוון שבגללו פסקו כך משמים, ואם הייתה לך שעת התבודדות בכל יום, היית עושה תשובה כבר על אותו עוון ולא היית נוקף את אצבעך.

היש מי שחולק על דברים אלו? לא יהא זה אדם בר דעת, אלא אם כן הוא אפיקורוס החולק על התורה כולה. אם כן, מדוע רוב רובם של העולם אינם חיים את האמת הזאת? מדוע מייחסים הכל ליד המקרה? או שמודים בחצי פה שזה מלמעלה, אבל לא מעמיקים קצת יותר במחשבתם להבין מה רומזים להם? זו הסתרה שהיצר הרע שם על האדם כדי שיבזבז את חייו עלי אדמות. ורק אדם שמחליט שיש לו בכל יום שעת התבודדות יכול לצאת מההסתרה הזו ולהפסיק לחיות חיים של מקריות וכפירה.

הלא על הגישה ש"הכל יד המקרה" וכו’, של רוב בני העולם, יש פסוק של זעם מפורש בתורה: "והיה אם תלכו עמי בקרי – אלך איתכם בחמת קרי". כלומר, אם תגידו שכל הייסורים שיש לכם הם במקרה ומדרך הטבע, כגון – שנשיא ארצות הברית אשם, מזג האוויר אשם, הרשעים עושים לנו צרות, הדולר ירד, השוק בנפילה וכו’ וכו’ – זה נקרא שהולך בקרי. השם זועם על זה ומבטיח: אלך איתכם בחמת קרי, אתן אתכם ביד המזיקים בלי שום חשבון, כאילו במקרה, מידה כנגד מידה. כי גם זה על פי דין ומשפט, ששלחתי לכם את הייסורים במידה מדודה על מנת לעורר אתכם ותליתם את זה ביד המקרה והטבע, ולא התעוררתם לתשובה. אמרתם מקרה הוא – לכן יד המקרה תשלוט בכם.

אין פטנטים

אז איך מתעוררים לתשובה? אין כאן שום פטנטים! אם לאדם לא יהיה בכל יום זמן, לפחות שעה, לחשבון נפש ותשובה, הוא לא יתעורר לתשובה לעולם. הוא יישאר תקוע בהסתכלות הטבעית והמקרית שלו. כי עצם זה שהוא לא עושה בכל יום תשובה, כדי להמתיק את הדינים, זה בעצמו מראה שהוא בכלל לא מאמין שיש דין משמים ואין לו יראת שמים כלל, הוא הרי לא מפחד מהעונש ולא מוצא לנכון לתת דין וחשבון על מעשיו לפני השם.

ואמר רבינו הקדוש, שכשיבוא משיח, אזי כמו שהיום כל אחד מניח תפילין, כך כל אחד תהיה לו שעת התבודדות. כי בזה תלוי כל תיקונו של האדם, בשעה של חשבון הנפש שעושה. ואת זה יביא משיח לכל אחד ואחד, שיעסוק בתיקון נפשו על ידי ההתבודדות. אבל אז לא יהיה שכר על זה, כי לא תהיה בחירה וכל אחד יהיה מוכרח לקבל את דבריו של משיח. לכן, עכשיו זה הזמן לעשות תשובה ולקבל שכר על כך.

וזה שאמר רבי נתן מברסלב: משה רבינו הביא לנו את התורה, ורבינו הקדוש הביא לנו את קיום התורה. ובפרט על ידי שציווה עלינו לעשות שעת התבודדות בכל יום. כי אי אפשר להגיע לקיום התורה בלי העצה של שעת ההתבודדות.

לכן שעה זו, עיקרה תשובה ולא רק בקשות. נכון, צריכים לבקש על כל הדברים, ברוחניות ובגשמיות, אבל עיקר ההתבודדות צריך להיות על חשבון נפש ותשובה. ובדומה לזה, אנשים מבקשים מרבנים שיברכו אותם. בודאי שזה טוב ומועיל, אבל זה לא מה שיתקן את האדם. הרבה אנשים היו צמודים לצדיקים עצומים ושמשו אותם – אבל זה לא שינה אותם. הם נשארו באותה מדרגה בדיוק. כי העיקר הוא העבודה העצמית של האדם.

וזה מזכיר לי, שפעם אחת ניגש אלי אדם וביקש שאברך אותו שיזכה לשמור את עיניו. אמרתי לו: אני אברך אותך שתזכה להרבות בתפילה על שמירת העיניים. הברכה, כאמור, הינה דבר טוב, אבל העיקר הוא העבודה שלך וריבוי תפילה ותשובה…

בדוגמא זו, של שמירת עיניים, צריך להרבות בתפילה, כלומר להתפלל לפחות חצי שעה ביום רק על עניין זה. ואם יעשה זאת, בודאי יזכה לשמור את עיניו. זה קל מאוד. מתפללים ומקבלים. אבל בלי חצי שעה התבודדות בכל יום, שכולה אך ורק על שמירת העיניים, אדם לא יכול לעולם לשמור את עיניו, משום שאין לו את הכוח לכך. כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו… לכן צריך כל יום לבקש מהשם שיעזור לו, ובלי עזרתו של השם, אף אחד לא יכול. וכאמור, בלי תפילה – זה בלי השם. אם אדם מנסה לחזור בתשובה בלי התפילה הוא למעשה רוצה לחזור בתשובה בלי השם.

והמשוואה מאוד פשוטה: השם זה תפילה, תפילה זה השם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)