בגן האמונה המבואר עמוד כט

בגן האמונה המבואר עמוד כט

עַל פִּי הַהֶסְבֵּר הַבָּא מוּבָן, מַדּוּעַ הַהַכָּרָה הַזֹּאת חַיֶּבֶת לְהַגִּיעַ לְכָל בַּר דַּעַת:
כָּל אָדָם שֶׁבָּרִיא בְּנַפְשׁוֹ – אֵינוֹ מוּכָן לַעֲשׂוֹת שׁוּם פְּעֻלָּה בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָהּ תַּכְלִית וְתוֹעֶלֶת. לְמָשָׁל: אִם תֹּאמַר לְאָדָם לְהָרִים אֶת יָדוֹ וּלְהוֹרִידָהּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה בְּלֹא שׁוּם סִבָּה, הוּא לֹא יַסְכִּים לְכָךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲפִלּוּ תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם נָאוֹת, מֵאַחַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תַּכְלִית וְלֹא תוֹעֶלֶת. וְאִם כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים אֵצֶל הָאָדָם – שֶׁהוּא הַנִּבְרָא – כָּל שֶׁכֵּן, שֶׁכָּךְ הֵם אֵצֶל הַבּוֹרֵא שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר בְּלֹא תַּכְלִית.
לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – שֶׁבּוֹ אֵין סוֹף פְּרָטִים הַמִּשְׁתַּלְּבִים זֶה בָּזֶה בְּדִיּוּק נִפְלָא, וְהַמֵּאִיר בְּהוֹד וּבְיֹפִי וּבְחֵן מֻפְלָא – בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ סִבָּה וְתַכְלִית.
לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא יָצַר אֶת הָאָדָם – שֶׁהוּא בְּרִיָּה נִפְלָאָה בַּעַל מֹחַ אַדִּיר וְכֹּחוֹת נֶפֶשׁ עֲמֻקִּים – בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה תַּכְלִית לְחַיָּיו.
וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ: הֲיִתָּכֵן שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הוּא נִבְרָא, יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ הַכֹּל הוֹלֵךְ לִכְלָיָה וּלְמִיתָה? הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַבּוֹרֵא בָּרָא אָדָם מָלֵא בְּרֶגֶשׁ וּבִיצִירָתִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וְכַדּוֹמֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיֶה שִׁבְעִים אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁרֻבָּם סֵבֶל וְעָמָל, וְאַחַר כָּךְ יָמוּת, וּבָזֶה זֶה נִגְמָר? הַאִם אָכֵן כָּל עֹמֶק נֶפֶשׁ הָאָדָם וְדַעְתּוֹ יִגָּמְרוּ וְיִכְלוּ בְּתֹם חַיָּיו? זֶהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת. וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ הֶמְשֵׁךְ לְחַיֵּי הַנֶּפֶשׁ גַּם אַחֲרֵי מִיתַת הַגּוּף, שֶׁאָז הִיא זוֹכָה לְשָׂכָר נִצְחִי בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה): "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם – וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם".
אָמְנָם יֵשׁ גַּם שָׂכָר וָעֹנֶשׁ הַבָּאִים לִידֵי בִּטּוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן: הַצְלָחָה הַבָּאָה לְאָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא; וּלְהֵפֶךְ – יִסּוּרִים הַבָּאִים בְּשֶׁל עֲוֹנוֹת. אֲבָל הֵם בָּאִים רַק בִּשְׁבִיל לְיַשֵּׁר אֶת הָאָדָם בְּדַרְכּוֹ, שֶׁיֵּדַע לְהַבְחִין עַל פִּי הִתְנַהֲלוּת חַיָּיו אִם הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אִם לָאו. וְלָכֵן, הַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם מַטְּרָתָם לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁלֹּא יִטְעֶה בְּדַרְכּוֹ, וְאֵינָם עֹנֶשׁ אוֹ נְקָמָה. וְאִם הָיָה רַק עוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם טַעַם.

לֹא מְבִינִים כְּלוּם

בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שְׁמוֹת כ"א) מוּבָאִים דִּינֵי מִי שֶׁהָרַג אָדָם בְּשׁוֹגֵג, שֶׁדִּינוֹ לִגְלוֹת לְעִיר מִקְלָט. וְכָךְ כָּתוּב שָׁם: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (פָּסוּק י"ג).
מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהַמִּלִּים "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה", פֵּרוּשָׁם, שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁהָרַג, הָיָה זֶה בְּלֹא כַּוָּנָה תְּחִלָּה; הוּא לֹא אָרַב לוֹ, וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְהָרְגוֹ כְּלָל. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, זוֹ הָיְתָה "תְּאוּנָה"…
אֲבָל בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב: "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ", כָּאן כְּבָר מְגַלָּה הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּאן שׁוּם טָעוּת. מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י, מַהוּ "וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ"? – זִמֵּן לְיָדוֹ. ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁזִּמֵּן אֶת הַ"תְּאוּנָה" הַזֹּאת. וּמֵבִיא שָׁם מִדְרָשׁ: בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג בְּשׁוֹגֵג, וְאֶחָד הָרַג בְּמֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ. וְנִמְצָא הַמֵּזִיד לֹא נֶעֱנַשׁ בְּמִיתָה כְּדִין רוֹצֵחַ בְּמֵזִיד, וְהַשּׁוֹגֵג לֹא נֶעֱנַשׁ בְּגָלוּת כְּדִין הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה הַגּוֹלֶה לְעִיר מִקְלָט. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם דִּין. כֵּיצַד? מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד; זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד, יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם; וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג, עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ. וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו, וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת. נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד – נֶהֱרַג…
מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, כֵּיצַד הַהַשְׁגָּחָה עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַתְּאוּנוֹת שֶׁיֵּשׁ ל"ע. שֶׁהֲרֵי לְעֵינֵי בָּשָׂר וָדָם נִרְאֶה, שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁיָּשַׁב תַּחַת הַסֻּלָּם הוּא אָדָם מִסְכֵּן, שֶׁנֶּהֱרַג כָּךְ סְתָם. וְגַם זֶה שֶׁנָּפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, זֶה לֹא הָיָה בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה. אוּלָם בֶּאֱמֶת, הַכֹּל בְּצֶדֶק וּבְחֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק לִפְרָטֵי פְּרָטָיו.