בגן האמונה המבואר עמוד לט

הגן היומי בגן האמונה המבואר, עמוד ל"ט: "כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת הִתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ, וְרַב הָעִיר גָּזַר שֶׁלֹּא תָּמוּת, מַדּוּעַ זֶה לֹא הוֹעִיל?" שָׁאֲלָה...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

בגן האמונה המבואר עמוד לט

"כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת הִתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ, וְרַב הָעִיר גָּזַר שֶׁלֹּא תָּמוּת, מַדּוּעַ זֶה לֹא הוֹעִיל?" שָׁאֲלָה.
אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ: "כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלַּלְתֶּם – כֻּלָּן הִתְקַבְּלוּ. חֶלְקָם הוֹעִילוּ לִי לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי נִמְצָא בּוֹ; וּבְחֶלְקָם הִשְׁתַּמְּשׁוּ כְּדֵי לַעֲזֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל וּלְהַצִּילָם מִגְּזֵרוֹת. אֲבָל, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה לִי שׁוּם תַּפְקִיד לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם, לֹא הָיְתָה שׁוּם אֶפְשָׁרוּת שֶׁאֶשָּׁאֵר בּוֹ, וְלָכֵן גַּם לֹא הוֹעִילָה גְּזֵרַת הָרַב. וְאִלּוּ אַתְּ, שֶׁיֵּשׁ לָךְ עוֹד מַה לַּעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם – לְהִתְחַתֵּן עִם זִוּוּג נוֹסָף, וּלְהָבִיא אִתּוֹ עוֹד יְלָדִים, וְגַם לְטַפֵּל בַּיְלָדִים שֶׁלָּנוּ – אַתְּ לֹא סִיַּמְתְּ אֶת שְׁלִיחוּתֵךְ וְעָלַיִךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה, וּלְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתֵךְ וְאֶת תַּפְקִידֵךְ".
"וּמַדּוּעַ מֵת בְּנֵנוּ הַקָּטָן?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ.
עָנָה לָהּ: "בְּנֵנוּ הַקָּטָן הָיָה נְשָׁמָה גְּבוֹהָה מְאֹד שֶׁל צַדִּיק קָדוֹשׁ. בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם הוּא נֶחְטַף מֵהָעֲרִיסָה לְבֵין הַגּוֹיִם, וְיָנַק מֵאִשָּׁה נָכְרִית. לְאַחַר מִכֵּן הוּא נִפְדָּה עַל יְדֵי הַיְּהוּדִים, וְגָדַל וְהָיָה לְצַדִּיק נִשְׂגָּב. כַּאֲשֶׁר נִפְטַר רָצוּ לְהַעֲלוֹתוֹ לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּגַן עֵדֶן, אֲבָל הַזְּמַן שֶׁיָּנַק מֵאִשָּׁה נָכְרִית, הִטִּיל כֶּתֶם בְּנִשְׁמָתוֹ הַזַּכָּה. לָכֵן, הוֹרִידוּ אוֹתוֹ לָעוֹלָם, שֶׁיִּינַק מֵאִשָּׁה כְּשֵׁרָה, וְאַתְּ נִבְחַרְתְּ לַזְּכוּת הַזּוֹ בְּשֶׁל צְנִיעוּתֵךְ וְצִדְקוּתֵךְ".
"אֲבָל מַדּוּעַ נִפְטַר בְּאֹפֶן מְזַעְזֵעַ כָּל כָּךְ?" זָעֲקָה בְּזָכְרָהּ אֶת הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא שֶׁל בְּנָהּ הַקָּטָן בְּיָדָיו שֶׁל הַגּוֹי הַשִּׁכּוֹר.
אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ: "בְּנֵנוּ הַיָּקָר הָיָה צָרִיךְ לָמוּת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהִשְׁלִים אֶת שְׁלִיחוּתוֹ בָּעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁעָמַד לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, הָיְתָה גְּזֵרָה מְתוּחָה עַל אַנְשֵׁי הָעִיר, גְּזֵרָה נוֹרָאָה שֶׁל הֶרֶג וּשְׁמָד, שֶׁנִּגְזְרָה בִּשְׁבִיל רִבּוּי הָעֲווֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁהָיוּ בָּעִיר. וּמֵאַחַר שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מֵהָעוֹלָם, הִסְכִּימָה נִשְׁמָתוֹ לָמוּת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה בִּשְׁבִיל לְכַפֵּר עַל כָּל בְּנֵי הָעִיר, וּלְהַצִּיל הַרְבֵּה מְבֻגָּרִים וִילָדִים מִמִּתּוֹת מְשֻׁנּוֹת וּמֵעִנּוּיִים. וּבְוַדַּאי שֶׁבִּשְׁבִיל נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁכָּזוֹ זוֹהִי זְכוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. וְהוּא עָלָה עַל יְדֵי כָּךְ לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ בְּגַן עֵדֶן, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוּם בְּרִיָּה לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִלְּבַדִּי, שֶׁאֲנִי אָבִיו. וְכֵן לָךְ בְּבוֹא הַזְּמַן תִּהְיֶה הַזְּכוּת לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתוֹ בִּזְכוּת הַצַּעַר שֶׁעָבַרְתְּ".
אַחַר כָּךְ הוֹסִיף: "דְּעִי לָךְ! רַק בִּגְלַל שֶׁהִתְחַזַּקְתְּ בְּשִׂמְחָה, הִרְשׁוּ לִי לְהִתְגַּלּוֹת אֵלַיִךְ. כָּל זְמַן שֶׁהָיִית בְּצַעַר, הָיָה עָלַיִךְ קִטְרוּג גָּדוֹל, וְכִמְעַט שֶׁאִבַּדְתְּ אֶת בְּנֵךְ הַשֵּׁנִי! וְכָל בַּקָּשׁוֹתַי לְהִתְגַּלּוֹת אֵלַיִךְ לֹא נַעֲנוּ".
הוּא שָׁתַק קְצָת, וְאַחַר אָמַר בְּקוֹל רַךְ: "אֲנִי הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַתִּקּוּן שֶׁלִּי, אֲבָל לָךְ יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת בַּחַיִּים. לְכִי וְהִתְחַתְּנִי עִם הַשִּׁדּוּךְ שֶׁהִצִּיעוּ לָךְ, וְתַמְשִׁיכִי אֶת חַיַּיִךְ בְּשִׂמְחָה. חֲבָל עַל הַזְּמַן הַיָּקָר. תַּמְשִׁיכִי בַּתִּקּוּן שֶׁלָּךְ… הֲיִי שָׁלוֹם… לְכִי…".
בַּעְלָהּ נֶעְלַם מֵעֵינֶיהָ, וְהִיא הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ. הָעוֹלָם נִרְאָה לָהּ חָדָשׁ וְיָפֶה. הִיא הֵבִינָה עַכְשָׁיו מֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת. וְהָעִקָּר – הִיא הֵבִינָה, שֶׁכָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁהָיוּ לָהּ וּלְאַנְשֵׁי הָעִיר מְיֻתָּרוֹת וְחַסְרוֹת מַשְׁמָעוּת. בְּרֶגַע שֶׁהַתּוֹרָה קוֹבַעַת, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ צַדִּיק וְיָשָׁר – זוֹ הָאֱמֶת, וְאֵין לְעַרְעֵר אַחֲרֶיהָ. לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת לַשְּׁאֵלוֹת בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וְהָעֵצָה הַיְחִידָה הִיא לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה – לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹשֶׂה. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁזֶּה הַבִּטּוּי לָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא עָלָיו, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטַת הַבּוֹרֵא – לְטוֹבָתוֹ, רַק אָז יוּכַל לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ בַּחַיִּים.
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה