שיר העתיד

עכשיו, הניגון הוא בחינת הטבע –
"השמים מספרים כבוד אל…" אבל
לעתיד לבוא, יהיה שיר חדש, של
נפלאות. שיר פשוט, כפול, משולש,
מרובע…

מבצר המרגליות, חלק 5

דע מה שתשיב לאפיקורוס

אמר רבי נחמן מברסלב: האמת, מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיכול להבין, הוא מצווה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בוריו, ועל זה נאמר: "ודע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות ב, י"ד).

כי יש חילוק בין הקושיות. כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ על קושיא זו, על זה נאמר: "ודע מה שתשיב" וכו’. ויש קושיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ על קושיא כזו, רק לעתיד לבוא יתגלה התירוץ. אסור לאדם לעיין בהם, וכל מי שסומך על שכלו ומעיין בה, על זה נאמר: "כל באיה לא ישובון" (משלי ב, יט). כי על קושיא כזו אסור לסמוך על שכלו, רק להעמיד על אמונה.

ואפילו הקושיות שיש עליהם תשובה, לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב, ונזרקה בו אפיקורסיות, ואינו יודע מה להשיב על אפיקורסות. וזאת האפיקורסות היא לכל אחד לפי בחינתו, יכול להבין בין רב למעט.

כי צריך לעבוד את השם בשני יצרין, שיהיה היצר הרע כפוף ליצר הטוב, כמאמר חכמינו ז"ל: "ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך – בשני יצריך" (ברכות נד, עמוד א), שיהיה ליבו שלם עם השם אלוקיו, שלא יהיה לו מחלוקת בין שני יצרין. היינו שלא יהיה ליבו חלק עליו, בחינת: "חלק ליבם" (הושע י, ב).

ובאמת, אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, ש"מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג) והקב"ה עומד בשעת התפילה ושומע תפילה, ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והיה מדקדק מאוד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך, וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקושיות, שהיצר הרע מקשה את ליבו ליפול ברעה (משלי כח, יד).

והתיקון לזה המחלוקת שבלב, לתקן אותו בשורשו. היינו כי עיקר התהוות מחלוקת היצר הרע, שורשו מן המחלוקת שבקדושה, כשהשתלשלה מן דרגא לדרגא עד שנשתלשל למטה, נתהווה ממנו מחלוקת היצר הרע, בבחינת: "חלק ליבם", ומטיל בו אפיקורסות ומסתיר ממנו שבילי השכל אשר אינו יודע להשיב. ומחלוקת שבקדושה, הוא מחלוקת תנאים ואמוראים שבגמרא, שזה אוסר וזה מתיר. ומהשתלשלותם למטה, נתהווה ממנו מחלוקת היצר הרע. וכשמתקן המחלוקת שבקדושה, אזי ממילא נתבטל מחלוקת היצר הרע, כי אין אחיזתו אלא משם.

ותיקון המחלוקת שבקדושה הן הלכות פסוקות. כי פסק הלכה הוא השלום והכרעה של מחלוקת התנאים ואמוראים. ועל ידי לימוד הפוסקים הוא נתקשר להשלום שבקדושה ומתקן המחלוקת שבקדושה, ואז נתבטל המחלוקת היצר הרע שבליבו. ואז יכול לעבוד את השם בכל לבבו, בשני יצרים, ונפתחו לו שערי השכל שיודע להשיב לאפיקורוס. וכל זה נעשה על ידי ההכרעה והשלום הנ"ל. וזה אותיות ש’ל’ו’ם, נוטריקון: ו’דע מ‘ה ש‘תשיב ל‘אפיקורוס. כי על ידי השלום, יודע להשיב על אפיקורסות שבליבו.

וזה: "אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך" (תהלים קי"ט, ז). "לבב" דייקא, בשני יצרין. אימתי? כדי "למדי משפטי צדקך", היינו על ידי לימוד הפוסקים. אבל הקושיות שאין עליהם תירוץ אסור לאדם לעיין בהם, רק לחזק את עצמו באמונה. (ליקוטי מוהר"ן קמ"א, ס"ב).

העיקר הוא האמונה

העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החולאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: "והפלא ה’ את מכותך מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים, (דברים כח, נט). "ונאמנים" דייקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות.

והתיקון לזה הוא, שצריכין לחתור ולמצוא המים שמשם גדֵלה האמונה. ואלו המים הם בחינת עצות, שמשם גדלה האמונה, בבחינת: "אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן" (ישעיה כה, א), שעל ידי העצות גדלה האמונה.

ועצות הם בחינת עומק הלב. היינו כשנתקלקל ונופל האמונה עד שאין מועיל אפילו קול צעקה, שהוא קול בלא דיבור, אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד, בבחינת: "צעק ליבם אל ה’" (איכה ב, יח), שהוא צעקת הלב לבד בלי קול, בבחינת: "ממעמקים קראתיך ה’" (תהילים קל, א), מעומקא דליבא. ועומק הלב, זה בחינת עצות, בבחינת: "מים עמוקים עצה בלב איש" (משלי כ, ה). ועל כן כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת האמונה, אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד בלי קול, רק מעומקא דליבא. ועל ידי זה נתגלין העצות, שהם בחינת: "מים עמוקים עצה בלב איש".

ועל ידי העצות שנתגלין בעולם, דהיינו שיודעין בעולם ליתן עצה לנפשם, כל אחד ואחד מה שצריך, על ידי זה גדלה האמונה, בבחינת: "עצות מרחוק אמונה אמן", ואזי חוזר ונתתקן כל הבחינות הנ"ל. כי העצות הם בחינת פלא, בחינת: "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק" וכו’, ועל די יזה נתתקן ומקבל רפואה להמכות המופלאות, שהם בחינת: "והפלא את מכותך". גם תפילה היא בחינת פלאות, בחינת: "נוראות תהילות עושה פלא" (שמות טו, יא). וכן זכות אבות, בבחינת: "נגד אבותם עשה פלא" (תהילים עח, יב) (ליקוטי מוהר"ן תנינא ה).

שיר העתיד

על ידי אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד. כי התקבצות החסדים שעל ידם יהיה חידוש העולם, בבחינת: "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהילים פט, ג) הוא על ידי אמונה, בבחינת: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (שם צב, ג). "אמונתך בלילות", זה בחינת האמונה…

וכשיהיה חידוש העולם לעתיד, אז יתנהג העולם על ידי נפלאות, היינו על ידי השגחה לבד שהיא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע. כי חידוש העולם לעתיד הוא בבחינת ארץ ישראל, כי עיקר ארץ ישראל הוא על ידי בחינת: "כוח מעשיו הגיד לעמו" וכו’ (תהילים קי"א, ו, עיין רש"י על בראשית א, א), על ידי שיודעין שהשם יתברך ברא את העולם.

ולעתיד יחדש הקב"ה את כל העולם כולו בבחינה זו של ארץ ישראל, כי אז יתגלה שהשם יתברך ברא הכל, ואז יחדש כל העולם כולו בבחינת ארץ ישראל. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא, ששם הוא השגחתו יתברך תמיד, בבחינת: "תמיד עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, י). ולעתיד, שיחדש את כל העולם כולו בבחינת ארץ ישראל, אז יתנהג כל העולם כולו על ידי השגחה לבד, כמו ארץ ישראל, ואז יתבטל הטבע לגמרי, ויתנהג העולם כולו על ידי השגחה לבד, שהוא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש לעתיד, שהוא ניגון של השגחה, בחינת נפלאות, כי אז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות.

כי יש ניגון של בחינת דרך הטבע, וזה בחינת: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשי ידיו מגיד הרקיע" (שם יט, ב), שהוא בחינת הניגון והשיר של דרך הטבע, של תכונות השמים, היינו בחינת השירים ותשבחות שמשבחין להשם יתברך על ההנהגה של עכשיו, שמנהיג העולם בדרך הטבע. אבל לעתיד יתער שיר חדש של בחינת נפלאות, בחינת השגחה, כי אז יהיה ההנהגה על ידי השגחה לבד. ושיר החדש הזה שיתער לעתיד, הוא בחינת שיר פשוט, כפול, משולש, מרובע, שעולה ע"ב, בחינת חסד, שעל ידו יהיה חידוש העולם לעתיד, בחינת: "עולם חסד יבנה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ח)

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)