חיים טובים? צריך רק להאמין!

איש אמונות, חייו טובים מאוד.
צריך רק להאמין בזה! אפילו בזמנים
קשים, כשדברים לא ‘הולכים’
כמו שאנו רוצים, הוא בטוח שהכל
לטובה והוא מחייך תמיד!

מבצר המרגליות, חלק 4

"וידעת היום והשבות אל לבבך…" (דברים ד, ל"ט).

ואמר רבי נחמן מברסלב: באמת העיקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה, שעל יד זה דייקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו, וכמו שכתוב: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה’" (הושע ב, כ"ב).

ובאמת, עיקר הפירוש הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך, כגון, "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו’, וכן "דע את אלוקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א כח, ט), ו"דעו כי ה’ הוא אלוקים" וכו’ (תהלים ק, ג) – עיקר האזהרה זו היא בפשיטות, לדעת ולזכור אותו יתברך תמיד בכל עת ואל ישכח אותו יתברך חס ושלום בשום עת.

כמו למשל, שדרך המלכים והאדונים שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל, ובפרט אנשי חיל של המלכים, שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם: "למען תהיה יראתו על פניהם" (שמות כ, יז), ויעבדו עבודתם בשלמות. וכן הרגילות לומר להעבד: ‘דע שיש עליך אדון ומושל’, שהכוונה שייקח זאת בדעתו בכל עת, ואל ישכח לבל יעשה שום דבר נגד רצונו.

כמו כן, להבדיל, במלכותא דשמיא (מלכות שמים), שמזהיר אותנו: "דע את אלוקי אביך" וכו’, היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת. וכן "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים" וכו’, וכן "דעו כי הם הוא אלוקים". כי בודאי צריכין כמה וכמה אזהרות גדולות ורבות על זה בכמה וכמה לשונות. כי אף על פי שכל אחד יודע בכלל כי השם הוא האלוקים, אף על פי כן, מחמת טרדות עולם הזה ותאוותיו והבליו, נמצאים הרבה, שברוב העיתים שוכחים אותו יתברך. ועל זה מזהירים הפסוקים: "דעו כי ה’ הוא האלוקים" וכו’, וכן "דע את אלוקי אביך" וכו’. כלומר, קחו זאת בדעתכם היטב, עד שיהיה קשור וחזק בדעתכם ולבבכם בכל עת.

וזה: "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו’, כי זה עיקר שלמות הידיעה, כשמקשרין הדעת אל הלב, לידע בליבו היטב כי השם הוא אלוקים וכו’. כי בכל עת שמשימין זאת אל לבבו היטב כי "ה’ הוא האלוקים", בודאי נופל פחדו ואימתו ויראתו עליו לבלתי יחטא.

ואי אפשר לדבר בזה יותר, כי ידיעת אלוקותו יתברך הוא לכל אחד כפום מה דמשער בליביה, כידוע. וכל אחד כפום מה דמשער בליביה יבין היטב דברינו אלה. אבל חלילה לומר שכוונת הפסוקים לדעת אותו יתברך על פי חקירות אנושיות הבנויים על שכל המטעה. כי עיקר הידיעה ממנו יתברך כבר הודיעו לנו אבותינו הקדושים שיגעו וטרחו כל ימיהם ופשטו את עצמם מגשמיות לגמרי, כי שברו כל התאוות והמידות בתכלית, ובפרט הרע הכולל שהוא תאוות המשגל, ועל ידי זה היה דעתם בשלמות וזכו להכיר את בוראם בתכלית השלמות. והניחו לנו ירושה טובה כזאת, ואנחנו מחויבים לקבל הירושה הטובה הזאת בשמחה גדולה, כמו שכתוב: "אשרינו! מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו"… (מתפילת שחרית). רק הפסוקים מזהירים אותנו ליקח הידיעה הקדושה הזאת במוחנו, ולהמשיכה לקשרה בליבנו היטב תמיד בכל עת, "למען תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא" (שיחות הר"ן רי"ז).

חיים טובים

המחקרים, גם חייהם אינם חיים כלל, אפילו בעולם הזה. כי תיכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם, מכל שכן כשיש להם איזה צרה, אזי אין להם למי לפנות, מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן, ואין להם במה להחיות את עצמן כלל.

אבל איש אמונות המאמין בהשם, חייו טובים מאוד. כי אפילו כשעובר עליו, חס ושלום, איזה צרה ר"ל, אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך, כי בטוח בהשם כי הכל לטובה, או שעל ידי ייסורין אלו ינכו לו מעוונותיו, או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה, כי כוונת השם יתברך היא בודאי לטובה. על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וזה מבואר מאוד למי שבקי בהם, כי הם מלאים ייסורים תמיד, כנראה בחוש. כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם, ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה, שהוא כולו מלא ייסורים ויגונות ר"ל, על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מענייני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם, וכל ימיהם כעס ומכאובות. כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו, ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמיתי והנצחי, רק על תאוות עולם הזה, על כן בודאי הם מלאים ייסורים תמיד, וגם כשבאין עליהם הייסורים והדאגות והיגונות, אין להן במה להחיות את עצמן.

אבל איש כשר, מאחר שמאמין בהאמת ועיקר תקוותו הוא לעולם הבא, על כן חייו טובים מאוד, כי כל מה שעובר עליו, הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישוב מעוונותיו, או בשביל כפרה על עוונותיו, כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה. ואפילו הייסורין שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה, כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עבירה, חס ושלום, אפילו אם ח"ו עבר עבירה ממש, ר"ל, על שבא לידי מכשול או לידי עבירה ר"ל, אף על פי כן גם אלו הייסורין אינם ייסורין כלל, כי זה הצער והייסורין שיש לו על שעבר עבירה ח"ו, אלו הייסורין הם מוסיפים חיים להאדם בבחינת: "יראת ה’ תוסיף ימים" (משלי י, כז).

ותדע כלל זה, כי כל היראות וכל הייסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו. ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות, חייהם אינם חיים כלל, כי הייסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם. אבל כל היראות וכל הייסורין שיש לאדם מחמת יראת השם, הם מוסיפים ימים וחיים, בבחינת: "יראת ה’ תוסיף ימים". וגם אלו הייסורים שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עבירה ח"ו, ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה, אלו הייסורים הם בחינת: "יראת השם תוסיף ימים". כי הייסורין שלו הם מחמת שמתיירא מהשם יתברך, הן מחמת רוממותו יתברך או מחמת יראת העונש. ואיך שהוא על כל פנים הוא בכלל יראת השם, כי הכל מיראתו יתברך ועל כן היא מוספת ימים כנזכר לעיל.

גם מי שהוא איש אמונה, התשובה שלו יותר קלה. כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל, דהיינו כפי התענוג שהיה לו מהעבירה כן יהיה לו ממש צער וייסורין. ומאחר שיש לו אמונה, על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העבירה ח"ו, ר"ל, כי היה מעורב ביגון, כי ידע כי מרה תהיה באחרונה, כי יהיה לו עונש קשה ומר ר"ל, רק שלא היה יכול להתגבר על תאוותו. על כן תשובתו קלה יותר, כי אין צריך לסבול ייסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העבירה לא היה תענוגו בשלמות. אבל המחקרים שאין להם אמונה, תשובתם כבדה יותר, כי לא היה להם ייסורים כל כך בשעת העבירה. כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל (שיחות הר"ן ק"ב).

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)