על מה חולקים?

מה פשר ההתנגדות להתבודדות?
ולמה חולקים על ברסלב? כי "כל העניין
שלי הוא תפילה", אמר רבי נחמן
מברסלב, ובזה ענה על שאלת השאלות.

בשדי יער – פרק 78

בעלי תשובה בעלי אמונה

בעניין האמונה, רואים עד כמה אנחנו בגלות קשה. היום ישנה תופעה מדהימה: יותר קל ללמד אנשים שרחוקים מתורה ומצוות להתבודד, מאשר ללמד דתיים להתבודד. אדם שעד היום היה רחוק מהתורה כולה, וכבר יש לו רצון להתחבר עם השם, מיד מבין שההתבודדות היא הדרך העיקרית לכך, ואכן ההתבודדות היא התפילה העיקרית מהתורה, כמובא ברמב"ן. אבל אצל הדתיים, לצערנו, השתרשה דעה עקומה, שהתבודדות היא ביטול תורה והיא מעשה לא נורמאלי ועודד כהנה וכהנה שיבושים נוראים, שהם מצביעים על עומק הגלות הנוראה.

כל עם ישראל, לפני שתיקנו אנשי כנסת הגדולה את הסידור, היו מתבודדים. לא היה להם שום ספר להתפלל מתוכו, אלא כל אחד כפי צחות לשונו וכפי מדרגתו היה מדבר עם השם. וכך קיבלו מהאבות הקדושים.

לכן, אדם לא צריך להיות "דתי", הוא צריך להיות "בעל תשובה". לעשות בכל יום תשובה. שתהיה לו בכל יום שעה של חשבון נפש. שעת של "שבת" באמצע השבוע. באה שבת באה מנוחה. להשתחרר מכל כבלי העולם הזה ולצאת מהמרוץ של החיים. אדם צריך בכל יום לפשפש ולמשמש במעשיו. זו גמרא מפורשת ולא חסידות. ופלא הוא על כל הלומדים גמרא זו שאינם מתחילים לעשות שעת התבודדות… הגמרא אומרת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאם אדם לא מפשפש וממשמש במעשיו בריאתו אינה כדאית כלל, וכמו שהאיר את עינינו הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מגדולי עולם התורה הליטאי, שבודאי קיים כל מה שכתב והייתה לו בכל יום שעה או יותר שפשפש ומשמש במעשיו.

תורה ותשובה

ואם תאמר שעצם לימוד התורה הוא בעצמו בחינה של פשפוש ומשמוש במעשים, זה שקר גדול, כי לא כך כתבו כל גדולי ישראל. אלא, כולם בלי יוצא מן הכלל: חסידים, ליטאים, ספרדים וכו’ – כותבים בפירוש שיש לאדם לייחד זמן מיוחד לחשבון נפש, ואין הלימוד מוציא אותם ידי חובת חשבון הנפש כלל ועיקר. אדרבא, מי שלמד בלי לפשפש ולמשמש במעשיו – כיצד הוא מקיים את מה שלומד – לימוד זה רחוק מאוד מלימוד התורה לשמה. הוא לא לומד על מנת לקיים כלל, ועליו נאמר: מוטב תתהפך שליתו על פניו. ופירוש הדבר, ממש כדברי הגמרא הנ"ל, שאין בריאתו כדאית כלל. וכן מובא באגרת ששלח הרמב"ן לבנו: "וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו, ותפשפש במעשיך בבוקר ובערב, ובזה יהיו כל ימיך בתשובה…"

בית שמאי ובית הלל לא חלקו בין מי שלומד תורה לבין מי שאינו לומד תורה. הם לא תלו את כדאיות בריאתו של האדם בלימוד התורה, אלא באם הוא יפשפש וימשמש במעשיו. ואם כן, גם מי שלומד תורה כל היום וכל הלילה, אם לא יפשפש וימשמש במעשיו אין בריאתו כדאית, ועליו נאמר: נוח לו שלא נברא משנברא, ותורתם מטמאת אותם, כפי שהסברנו בפרקים הקודמים.

וברור הדבר, שמוכרחים ללמוד תורה. אחרת, על מה יפשפש וימשמש האדם במעשיו? הוא אינו יודע כלל את הדרך שצריך ללכת בה, ועל מה יעשה חשבון נפש אם אינו לומד מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה פסול, מה טהור ומה טמא? כיצד ימשמש במעשיו אם אינו לומד את הדעות הנכונות? ההנהגות והמידות הנכונות? התורה מלמדת אותנו מהו רצון השם, ועל ידי התבודדות יכולים לקיים את רצון השם.

ומעתה, כל שכן וקל וחומר אם אדם יהיה למדן ותלמיד חכם, וגם תהיה לו אמונה פשוטה לדבר עם בורא עולם ויפשפש וימשמש במעשיו – לאיזו מדרגה נפלאה יוכל להגיע? אז תהיה כל יגיעתו בתורה כדאית ויהיה קיומו עלי אדמות כדאי.

יש לשים לב: ההוראה של שעת ההתבודדות בכל יום היא הוראה כללית לכל בני העולם, בלי יוצא מן הכלל. גם נשים צריכות לעשות תשובה בכל יום, אחרת בריאתן אינה כדאית, כי כך פסקו בית שמאי ובית הלל, אחרי שנתיים וחצי של פולמוס: שכל נברא לא נוח לו שנברא, ותקנתו היחידה, כדי שתהיה בריאתו כדאית ויהיה נוח לו שנברא משלא נברא, היא רק כשיעשה בכל יום שעת התבודדות.

ושוב, אם יתחכם מישהו ויאמר, שבית שמאי ובית הלל לא אמרו שעת התבודדות, אלא אמרו שיפשפש וימשמש במעשיו, אז מה ההכרח לעשות זאת בכל יום או דווקא שעה? מי שאומר כך, שיהיה אמיתי וישאל את עצמו: האם הוא מפשפש וממשמש במעשיו באמת? בודאי שלא. מי שאין לו שעת התבודדות בכל יום מפסיד מההתכחשות שלו לאמת, ואת זה הוא יראה במשך החיים כבר בעולם הזה, כאשר האמת תטפח לו בפנים. ולפעמים יראה את זה מאוחר מדי, למשל כשבניו מתרחקים מדרך התורה האמיתית, או שיראו לא אחרי ה-120. והוא גם מעכב את המשיח, והוא מדיח ומסית אחרים לא לעשות שעת התבודדות – הרי הוא מחטיא את הרבים, וחטא הרבים תלוי בו.

על מה חולקים?

אז מה פשר ההתנגדות להתבודדות? את זה תירץ רבי נחמן מברסלב, כשאמר: "למה חולקים עלי? כל העניין שלי הוא תפילה", ואמר "שזו גמרא מפורשת: כרום זולות לבני אדם – איזהו דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בו? זו התפילה. ממילא כשחולקים ומזלזלים בתפילה, מזלזלים וחולקים על מי שעניינו הוא תפילה".

לכן כל אחד יתבונן וישאל: למה בכלל יש לחלוק על ברסלב? האם ישנה סיבה אחת מוצדקת? לא, וגם אף אחד לא ימצא. האם עוברים בברסלב על שולחן ערוך, חלילה? לא! אפילו לא על סעיף קטן. כך ציווה רבינו הקדוש, שלא יעבור עלינו יום בלי לימוד שולחן ערוך – לכתחילה בספרים הגדולים עם כל המפרשים, ובדיעבד, בקיצורים. וכן ידוע שפעם נסע תלמידו של ה"חפץ חיים" לפולין והורה לו ה"חפץ חיים" להתפלל עם חסידי ברסלב בלבד. שאל אותו התלמיד: מדוע? השיב לו: כי הם בודאי שומרים שולחן ערוך…

האם בברסלב לומדים תורה אחרת? כלל וכלל לא. אותה גמרא ואותו שולחן ערוך כמו כולם, ולא זזים מדברי התורה ימין ושמאל. אז מדוע חולקים על ברסלב? בגלל שעניינם הוא התפילה. וכל מי שמתקרב לרבינו – מתקרב לעבודת התפילה, ואת זה אין היצר הרע רוצה. לכן הוא מעורר מחלוקת על ברסלב, כדי שלא יתקרבו לעניין התפילה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)