פח של צבע

הוא כתב לאמא שלי שהוא לא
מתכוון לזרוק שלוש שנים מחייו כך
סתם. שמחתי וחשבתי בליבי:
צוחק מי שצחוק אחרון, אמא…
אבל האם זה באמת היה כך?

כאשר אדם חוזר בתשובה ומתחרט על מעשיו, ונהיה אדם חדש, הדבר הטוב ביותר הוא פשוט לא לעסוק בעבר. להעלות רגשות שליליים לאוויר זה לא טוב באופן כללי ובעיקר, זה דבר שלא תורם לטיהור נשמתו של האדם. הדבר הגרוע שאנו יכולים לעולל לעצמנו הוא להזכיר למלאכים המקטרגים את החטאים הישנים מלפני שנים, לתת להם תחמושת נגדנו בבית דין של מעלה, ביום בו ניתן את הדין והחשבון על כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו.

אך מצד שני, אם אדם כבר התוודה על חטאי העבר בפני השם, כפי שרבי נחמן מברסלב מסביר לנו לעשות בזמן ההתבודדות, ושואף להשתפר ולעשות טוב להבא, הוא עלול להיחשף לסכנה כפולה. ברגע שאנו שופטים את עצמנו, אנו מוגנים, זוכים לחסינות. בנוסף לזה, אם אנו משתמשים במסרים של חטאי העבר כדי לעזור לאחרים להימנע מליפול במלכודת אליה אנו נפלנו, זה יבלבל את היצר הרע והוא ירוץ לחפש מישהו אחר להפיל. אז מנקודה זו, אספר לכם מעט על עברי.

גדלתי בעיירה קטנה כשאני התלמידה היהודייה היחידה בכיתה. רק מספר משפחות יהודיות היו בעיירה, כך שבחגי תשרי, בראש השנה ויום כיפור, היינו צריכים להביא חזן לסדר התפילות באופן מיוחד ובתשלום. כמובן שאין צורך להזכיר שכל חבריי וחברותיי היו קתוליים או פרוטסטנטיים. כבחורה רגילה, לא חיכיתי לאביר היהודי על הסוס הלבן שייפול מהשמים, אלא יצאתי עם בחורים לא יהודים. אחרי כמה מערכות יחסים קצרות, ולחרדתם של הוריי, מצאתי את עצמי בקשר רציני עם בחור לא יהודי במשך שלוש שנים. ידעתי שהוריי היו בצער גדול מזה, אבל דיברנו על חתונה בכל מקרה. הם תמיד היו שם והסבירו לי שאני עושה טעות – ‘את לא יכולה להתחתן עם בחור שאינו יהודי’. אבל התגובה שלי הייתה, כמו תמיד: ‘אם הבחור בן אדם טוב, מה זה חשוב מאיזו דת הוא? אחרי הכל, אף אחד משנינו אינו דתי. וחוץ מזה, כבר סיכמנו בינינו שכל אחד יכול לשמור על מנהגיו’. חשבתי לעצמי, שהילדים שייוולדו לנו ייהנו מהטוב של שני העולמות. (איך יכולתי להיות כזאת נאיבית?)

את הקרדיט הגדול אני מעניקה להוריי – על האסטרטגיה בה הם השתמשו, כי למרות העובדה שהם התנגדו, הם לא לחצו עלי יותר מדי. אבל כשהגיע הרגע, התזמון הטוב משמים, השם נתן להם את ההזדמנות. החבר שלי הועבר למקום מרוחק, צפוני יותר, מטעם העבודה, ואילו אני, כסטודנטית באוניברסיטה, הייתי במרחק נסיעה של שעות ממנו. אמי ניצלה את ההזדמנות של הפרידה הזמנית שנכפתה עלינו מפאת המרחק, דבר שמנע מאיתנו להיפגש לעיתים תכופות, וכתבה לבחור מכתב בו היא הסבירה מדוע עלינו להיפרד לחלוטין. היא אמרה לו שנישואין כאלה יגרמו לכך שאני יוחרם מהיהדות. כשגיליתי את זה, רתחתי מזעם! אבל הבחור לו ויתר. הוא כתב בחזרה שהוא לא מתכוון לזרוק שלוש שנים מחייו כך סתם. חשבתי בליבי: צוחק מי שצחוק אחרון, אמא… אבל האם זה באמת היה כך?

המכתב עשה את שלו. החבר שלי החל לתת את דעתו עליו והקשר בינינו החל להתרופף עד לפרידה המוחלטת. האשמתי את אמא שלי, ידעתי שהיא זו שבחשה בכל העניין הזה שהוביל בסופו של דבר לפרידה הסופית. אבל ברוך השם, במבט לאחור, גיליתי שהצעד בו נקטה הציל את חיי.

אתם שואלים את עצמכם, מה כבר לא בסדר בקשר כזה ואם הייתי בכל זאת מתחתנת איתו? האם האהבה לא גוברת על הכל – על השוני, הדתות? ממש לא. טעות גדולה לחשוב שזה מה שיקרה. בנקודה זו חשוב לציין, שאנו, כיהודים, צריכים לאהוב ולכבד את כל ברואיו של השם, שהרי בצלם אלוקים כולם נבראו! ולמעשה, אני עדיין בקשר עם כמה חברות מהתיכון, הן נשים רציניות, ישרות, חכמות והגונות. אבל הגבול – קו ברור מאוד חייב להימתח בין חברוּת ומשפחה, גם אם זה אומר לא להיות מעורה בעניינים חברתיים. כי כמו שחז"ל גדרו גדרות וקבעו סייגים בכל הקשור להלכות, ובפרט בהלכות שבת תוך כדי שימת דגש לגבי פעולות מסוימות, כגון מוקצה וכו’, ובדרך זו עזרו לנו להגן על עצמנו, כך הוא הדבר גם בהגנה שלנו מפני נישואי תערובת, כאשר אנו שומרים מרחק ושמים את הגדרות במקומם כבר מההתחלה.

נישואי תערובת היום הפכו להיות עניין שבשגרה, השם ישמור. איזו משפחה אינה נגועה בדבר הזה? הדבר הטוב ביותר שיכול למנוע אותם הוא שמירה על הברית הקדושה שלנו על ידי קיום ושמירת התורה בהקפדה ובנאמנות, ועל ידי זה להבטיח שלילדינו לא יהיה סיכוי בכלל ליפול לאותה מלכודת מודרנית ו"מקובלת", שהיצר הרע דואג להניח אותה בכל מקום אפשרי.

אתם אנשים מעשיים, לכן אני עדיין שומעת אתכם שואלים מדוע חיי נישואין כאלה, להם שותפים שני אנשים חכמים ואינטליגנטיים מהווים בעיה? הביטו על זה כך: חוקי הכשרות אומרים לנו שיש עניין של אחד בטל בשישים, כלומר הפרופורציה של מרכיבים כשרים ושאינם כשרים שהופכים את התערובת לכשרה. במילים פשוטות יותר, אם (בלי כוונה כמובן) נשפכה טיפה של חלב לסיר של מרק עוף, אז אם החלב הוא אחד בשישים (1/60) מסך הכמות, זה אומר שאותה טיפה אינה משפיעה והיא כמו לא קיימת. נוכל להשתמש בדוגמא זו לאנלוגיה הבאה: תארו לכם שהעם היהודי הוא פח של צבע אדום ושאר העולם הוא האוקיינוס. אם הפח סגור ואטום ממש, הצבע יישמר. אולם, אם הצבע ישפך החוצה, בסופו של דבר הוא ייעלם.

אתם יכולים לטפטף טיפה אחר טיפה של הצבע לתוך האוקיינוס עד שכל הפח יתרוקן, אבל לעולם לא תוכלו לשמור על הצבע האדום המקורי מכיוון שהוא ייבלע באוקיינוס. זה מה שקורה במצב של נישואי תערובת.

הפח – שהוא המכל ששומר על הצבע – היא התורה הקדושה. בתוך ה"מכל" העם היהודי שמור לנצח. ברוך השם, ותודה רבה להשם, יש עוד המון מכלים מהצבע הזה שנותרו ולא נפגעו, חלילה, וסגורים בצורה הרמטית, כך שהיהדות ויופייה לא נשפכו החוצה ונבלעו…

סיבה קריטית נוספת שלא ניתן להתעלם ממנה היא המטרה הנעלית של חיינו – להבין מהי המטרה העיקרית והחשובה של היותנו כאן בעולם הזה. להבין ולהפנים שאנו כאן כדי לתקן את הנשמות שלנו, ולשאוף לקרבה עצומה עם בוראנו ולקיים את רצונו, וזה דבר שמשאיר אותנו עם מסקנה אחת: איננו יכולים להשיג אף אחד מהדברים הללו, שהם המחויבויות שלנו, בקשר עם אדם מחוץ לטווח היהדות. ספרי היהדות מלמדים אותנו שבעל ואישה הם שני חצאים של נשמה אחת, ובעולם הזה הם צריכים למצוא אחד את השני כדי להשלים עצמם, וזה קורה ברגע שהם מתחתנים. ורק בטקס החופה הם הופכים לישות רוחנית אחת. דבר זה לא יקרה בלי שהשם יקדש את האחדות בין שתי נשמות יהודיות.

בלי החופה, כלומר אחדות של שתי נשמות יהודיות על פי התורה, השם לא יהיה שותף בחיי נישואין כאלה ואותו זוג יצטרך להתאמץ ולהתמודד עם זה לבד. אם אנו רוצים שחיי הנישואין שלנו יצליחו, אנו צריכים את ברכותיו של השם וזה פשוט בלתי אפשרי אם אחד מבני הזוג אינו יהודי. ברמה המעשית, חיי הנישואין גם כך מורכבים ומלאים בקשיים, בעליות וירידות, גם בלי להוסיף עליהם בעיה מהסוג הזה. תנו לסטטיסטיקות שמראות על אחוזי הגירושין בכל שנה לדבר בעד עצמן…

ילדים? זאת סיבה מספיק טובה כדי לחשוב פעמיים אם להיכנס לקשר כזה. אתם באמת רוצים להביא ילדים לעולם שעלולים להיתקל בקשיים ובאידיאולוגיות כאלה ואחרות או בהליכי גירושין מסובכים? התשובות מספיק ברורות…

אף פעם לא מאוחר לעשות שינויים, זה רק מצריך אומץ. שאו קולכם – לבורא עולם, והשם כבר יאיר לכם את הדרך.