את המטרה משיגים בעקביות

אם לא נקפיד על ההוראות
בתפריט הדיאטה, מקסימום נהיה
מלאים (לא נורא, נכון?). אבל
חוסר עקביות בחינוך מוביל רק
למסר של "לא אכפת לי"…

בתוך מסגרת, חלק 6

אחד הגורמים החשובים ביותר להצליח בנושא ה"מסגרת והגבולות" הוא העקביות.

כאן, למעשה, הגענו לשורש הבעיה: מדוע הורים רבים לא מצליחים ליישם בביתם את החוקים והגבולות שקבעו? "פשוט אין לי כוח", אמרה לי פעם אמא אחת. "אין מה לעשות, הילדים כבר מכירים את החולשה שלי, קשה לי לשמור על המסגרת. יש לי בעיה של חוסר עקביות, אני מתחילה בדבר מסוים ולא מסיימת…"

פעם שמעתי מאיש חינוך שאמר: "עקביות, היא מתנה שאפשר לקבל באחת משלוש האפשרויות: או שנולדים איתה, או שמקבלים אותה דרך החינוך בבית מההורים, או שצריך לעבוד קשה כדי להשיג אותה".

בארצנו הקטנה ישנם מאות מכוני גמילה מעישון, ועוד יותר מכוני הרזיה. כל שבוע יוצאים ספרים חדשים ובכל עיתון מקומי נראה כמעט על כל דף פרסום של דיאטה או גמילה מעישון – ולא בגלל הצלחת השיטה, אלא פשוט מחוסר עקביות של המטופלים.

גברת א. התחילה דיאטה בקול רעש גדול במכון הרזיה מסוים. כעבור שלושה שבועות פוגשת אותה ציפי חברתה. "נו, איך הולך עם הדיאטה?" היא שואלת. "אל תשאלי" משיבה א, "איזו טעות עשיתי. חבל שהתחלתי שם. הם יודעים רק לפרסם ולהבטיח, אבל לא לקיים. אמרו לי שכבר בשבוע הראשון ארד שלוש קילו. חכמה גדולה, קיבלתי שם תפריט רעב. אם הייתי צריכה לאכול רק את התפריט הזה כבר מזמן הייתי מתה מרעב. את יודעת, שכנה שלי נרשמה במכון אחר ותוך שבועיים הורידה 6 קילו"…

גברת א. המשיכה להשמין למרות שכבר עברה חמישה מכונים ושש שיטות, ובכולם לא הצליחה. למה? כי הבעיה לא במכוני ההרזיה, אלא בחוסר העקביות שלה. היא רוצה להרזות אך ללא מאמץ ועקביות.

ידוע המעשה עם אותו יהודי שהגיע לרבי נחמן מברסלב ואמר לו: "רבי, רצוני להיות איש כשר!". ענה לו הרבי: "אבל אתה באמת רוצה לרצות???"

דבקות במטרה

לדבוק במטרה – זה עניין של אופי או הכרה ברורה בחשיבות העניין, וזה ניכר ביישום ההחלטות. אין זה משנה כלל מה החלטנו. זה יכול להתחיל ב"מהיום אני בדיאטה" – ומהיום זה מעכשיו ולא ממחר. "מהיום אחזור מוקדם מהעבודה", "השבת אקבל את השבת קצת יותר מוקדם"… ועד לחינוך בבית. למשל, להרגיל את בני הבית להרים את הצלחות מהשולחן בסיום הארוחה, לצחצח שיניים לפני השינה, להכין את מערכת הלימוד לפני שהילדים נכנסים לשנת לילה, ולא בבוקר כשצופר ההסעה עושה השכמה לכל השכונה…

מסופר על תלמיד אחד שהיה שוכח להכין את שיעורי הבית באופן קבוע. ולמרבה הפלא, תירוצים לא היו חסרים לו. המורה ניסה את כל השיטות המקובלות: פרסים, מבצעים עונשים, זימון ההורים ואפילו הרחקה מבית הספר למספר ימים. אבל שום דבר לא עזר. המורה הבין שהבעיה היא חוסר סדר. לילד אין בבית לוח זמנים מתוכנן, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. משיחה עם הילד התברר, שכאשר הוא מגיע הביתה הוא זורק את התיק בכניסה לבית, לוקח חטיף כלשהו מהארון ורץ לשחק עד לשעות הערב. המורה הבין שאין כל טעם בכל המבצעים שהוא עושה, מסיבה פשוטה – אין לילד סדר יום. אין זמנים קבועים לכל דבר. אבל אז עלה בליבו רעיון. הוא החליט לקנות לילד שעון יד וכיוון את השעון המעורר שלו לשש בערב. "דני, כשתשמע את השעון תדע שעכשיו השעה שש וצריך לחזור הביתה ולהכין שיעורים". המורה כמעט ולא נרדם כל הלילה, הוא הסתובב מצד לצד ורצה לדעת אילו פירות הניבה תוכניתו. האכזבה הייתה גדולה. דני לא הכין שיעורי בית. המורה היה מבולבל לגמרי ולא הבין מה קרה. "שכחת את השעון בכיתה?" שאל את דני. "לא המורה, הוא על היד שלי, הנה תראה". "אז אולי לא שמעת את הצלצול?" ניסה המורה. "לא המורה, דווקא שמעתי אותו היטב. הוא צלצל הרבה זמן". המורה התבלבל עוד יותר, "אז למה לא הכנת שיעורים???", "המורה, שכחתי מה הצלצול צריך להזכיר לי!"…

לא פעם, אנחנו באמת לא יודעים אם חוסר עקביות קשור לעצלות, או שזה סתם חוסר חשק, חוסר הבנה עד כמה העקביות טובה ומועילה לבנות בית תקין. אם לא נקפיד על ההוראות בתפריט הדיאטה, מקסימום נהיה מלאים (לא נורא, נכון?). אבל חוסר עקביות בחינוך לא יוביל את הילדים לכלום, חוץ מהמסר של "לא אכפת לי", שיגרום אחר כך לזלזול בכל מידה טובה ולחינוך לעצלות. הילדים לא בדיאטה, ואם לא נחנך אותם לא יהיה מי שיעשה זאת במקומנו. אחרי הכל, אנחנו ההורים שלהם ואין לנו אפשרות לברוח מזה. לכן נחליט מהיום על שינוי בתפישת העולם שלנו.

מנות קטנות

בחינוך, כידוע, אין שיטות קסם וגם אין מצב שבו הילדים ישתנו ביום אחד. כדי שהילדים יהיו מחונכים – צריך לעבוד.

אז מי שיאמר "אין לי כוח" – פשוט ימשיך לסבול, וזה בנוסף לעובדה שהוא מועל בתפקידו – הרי השם הפקיד בידיו לגדל דור המשך של עם ישראל. קשה לך? תחילה, הקדם תפילה. ושנית, דע שלכל קושי יש פתרון.

מסופר על מלך אחד ששלח את בנו, יורש העצר, לעולם הגדול ללמוד חכמה. כעבור שלוש שנים חזר הנסיך והתקבל בכבוד מלכים בארמון. המלך רצה לנסות את חכמתו ויצא עם בנו לטייל בגן הסמוך לארמון. כאשר הגיעו למפל המים, אמר המלך לבנו: "אתה רואה את הסלע הזה? אם למדת חכמה בני, אז העבר בבקשה את הסלע הזה לארמון, אבל בתנאי אחד: אתה לא יכול להשתמש בשום חפץ, רק בידיך".

המלך עזב את הגן והשאיר את בנו שקוע בהרהורים. הנסיך, שהתבונן בסלע מבלי להסיר את עיניו ממנו, לא הבין כיצד יצליח להרים סלע ענק כזה ויכניסו לארמון. הוא ניסה להיזכר בשיטות שונות שלמד בהשוואת כמות ומשקל, אך שום עצה לא עלתה במחשבתו. לאחר כמה שעות חזר המלך למפל וראה את בנו מדוכדך. "בני היקר", פנה לנסיך, "האם עלה בדעתך שאבקש ממך להביא סלע כזה בשלמות? האם אבקש ממך לעשות משהו שאין בכוחך לעשות? פשוט, חשבתי לי, שאם למדת חכמה, היית צריך להבין שעליך לשבור את הסלע לחתיכות ולהעבירו לאט לאט ובמנות קטנות לארמון".

והנמשל, לעניינו הוא, שכך הוא הדבר בחינוך. כדי להצליח במשימה זו, ובפרט בהקניית הרגלים חינוכיים ולאור העובדה שקשה לנו להיות עקביים, עלינו לעבוד "במנות קטנות". ברור שאי אפשר להשתנות מהקצה אל הקצה ופתאום להתחיל סדר מסוים – זה קשה מאוד. וכמובן, שאיננו יכולים לצפות שתוך זמן קצר הילדים יהיו מחונכים. אז מה עושים? תחילה, מתפללים, מאמינים שיש מי שרוצה לעזור לנו והוא רק מחכה שנבקש. שנית, נתחיל לעבוד בשיטת ה"מנות הקטנות". כאשר ניישם דברים אלה, בודאי נצליח ב"ה.

לצורך ההתחלה, נקבע בבית חוק שלא יהיה קשה לילדים לבצע אותו, ולנו לא יהיה קשה לעקוב אחר מילואו. אפשר להשתמש בחוק שהילדים כבר רגילים לבצע אותו, ונעבוד על העקביות של יישומו (אחרי הכל, הבעיה בעקביות היא אצלנו לא אצל הילדים). נכין טבלאות הצטיינות – אחת לנו (אותה נשמור במגירה בחדרנו), והשנייה לילדים, אותה אפשר לתלות על המקרר או בכל מקום אחר שתקבעו. בכל יום שהצלחנו במשימה נסמן ‘וי’. אם לא הצלחנו ננסה להבין מה הבעיה ונרשום אותה במחברת. כך נוכל להיות במעקב תמידי וגם להבין מה גרם לנו לא להיות עקביים.

הסבלנות משתלמת. עובדים לאט אבל בטוח, ובלי לחץ, בכל פעם על חוק אחר עד שבעזרת השם נזכה, עם הרבה תפילות, לבית נאמן בישראל. בהצלחה.

* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו איש חינוך ומחנך בתלמוד תורה "שלום בנייך" של הרב שלום ארוש שליט"א.