בגן האמונה המבואר עמוד נג

בגן האמונה המבואר עמוד נג

עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מְשׂוֹחֵחַ עִם הַבּוֹרֵא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁקּוֹרֶה לוֹ, הוּא מִתְרַגֵּל לְהַאֲמִין בּוֹ וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. וְאָז מִמֵּילָא הוּא מַתְחִיל לְהוֹדוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיָּיו, גַּם בְּלֹא שֶׁיַּכְרִיחוּ אוֹתוֹ לָזֶה עַל יְדֵי הֲבָאַת יִסּוּרִים עָלָיו.

כֹּחַ הָאֱמוּנָה

נִמְצָא שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁבְּעֶזְרַת הָאֱמוּנָה כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה מוּבָן מְאֹד, אֶלָּא הָאֱמוּנָה הִיא הַכֹּחַ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, שֶׁבְּעֶזְרַת הַכֹּחַ הַזֶּה הוּא יָכוֹל לַעֲבֹר בְּקַלּוּת וּבְהַצְלָחָה כָּל קֹשִׁי וְנִסָּיוֹן: קְשָׁיֵי פַּרְנָסָה, בְּעָיוֹת בִּשְׁלוֹם בַּיִת, חִנּוּךְ הַיְלָדִים, יְרִידוֹת רוּחָנִיּוֹת וְכַדּוֹמֶה. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַמַּעֲבָרִים מִמַּצָּב אֶחָד לַשֵּׁנִי, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּמֵשֶׁךְ הַחַיִּים שֶׁלּוֹ – עַל כֻּלָּם יָכוֹל הוּא לַעֲבֹר בְּקַלּוּת בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה.
בֶּאֱמֶת, אִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, נִרְאֶה שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הַכֹּחַ הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹמֵד לוֹ לָאָדָם תָּמִיד, וּמְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּכָל הַמַּצָּבִים וּבְכָל הַזְּמַנִּים שֶׁל יְמֵי חַיָּיו – וְגַם אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וּבְלִי הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁל הָאֱמוּנָה, יֶשְׁנָם מַצָּבִים וְנִסְיוֹנוֹת שֶׁבָּהֶם הָאָדָם נִשְׁאָר נוֹאָשׁ וַחֲסַר אוֹנִים. נִסְיוֹנוֹת הַשּׁוֹבְרִים אֶת רוּחוֹ, וְהַיְכוֹלִים לְהָבִיא אוֹתוֹ לְהִתְמוֹטְטוּת וּלְחֻרְבָּן שֶׁל חַיָּיו.
כִּי כָּל יֵאוּשׁ וְשֵׁבֶר, הֵם רַק בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנָה – שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב, שֶׁלַּמַּצָּב שֶׁהוּא נִקְלַע אֵלָיו, אֵין שׁוּם פִּתְרוֹן, וְלָכֵן אָפְסָה תִּקְוָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַצָּב בָּעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ, שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִיתָה, עָנָה לוֹ: "בֶּן אָמוֹץ – כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא. כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא (דָּוִד הַמֶּלֶךְ): אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם – אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים". פֵּרוּשׁ: "אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים" – שֶׁלֹּא יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הַתְּפִלָּה הַנִּקְרֵאת רַחֲמִים. וְעַל אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין שׁוּם סִכּוּי, עַל יְדֵי תְּפִלָּה יֵשׁ סִכּוּי וַדַּאי.
כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּאוֹתָם נִסְיוֹנוֹת וּבְמַצָּבִים קָשִׁים, דְּהַיְנוּ, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהֵם בָּאוּ לוֹ בְּהַשְׁגָּחָה, וְלֹא עַל פִּי מִקְרֶה וְלֹא בְדֶרֶךְ טֶבַע, וְהוּא פּוֹנֶה אֶל ה’, אֲזַי בְּעִקְּבוֹת הִתְחַזְּקוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, הוּא עוֹבֵר אֶת כָּל הַקְּשָׁיִים בְּהַצְלָחָה. וְלֹא זֹאת בִּלְבַד, שֶׁהוּא נִצּוֹל מִכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא הֵם גַּם בּוֹנִים אוֹתוֹ, וּמַעֲשִׁירִים אֶת רוּחוֹ. וְהָעִקָּר – הוּא זוֹכֶה עַל יָדָם לָדַעַת אֶת ה’, שֶׁזּוֹ הִיא הַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הוּא בָּא לָעוֹלָם. וְלָכֵן, זוֹ הִיא גַּם תַּכְלִית כָּל הַסֵּבֶל וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם – לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק.
וְכֵן מוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה – חַיָּיו חַיִּים. וְהוּא מְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו בְּטוֹב תָּמִיד. כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ כָּרָאוּי – בְּוַדַּאי טוֹב לוֹ. וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ כָּךְ (הַיְנוּ שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לוֹ כְּסֵדֶר, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם), גַּם כֵּן טוֹב, כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן ה’ יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו לְהַבָּא, וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו אֵיזוֹ רָעָה, שׁוּב אֵין לוֹ חַיּוּת. כִּי אֵין לוֹ בַּמֶּה לְנַחֵם עַצְמוֹ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה כְּלָל, וְאֵין לוֹ שׁוּם חַיּוּת וְשׁוּם טוֹב – מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי ה’ יִתְבָּרַךְ וּבְלִי הַשְׁגָּחָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה מַה טּוֹב וְיָפֶה הַחַיּוּת שֶׁלּוֹ כַּנַ"ל" (שִׂיחוֹת הָרַ"ן נ"ג).

אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה’ יוֹכִיחַ

מוּבָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר: "כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהוֹכִיחָם וּלְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּמוֹ אָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ – שַׁרְבִיטוֹ בְּיָדוֹ תָּדִיר לְהַנְהִיג אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, שֶׁלֹּא יִסְטֶה לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה’ יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה…" (מִשְׁלֵי ג’ י"ב). וּמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְאַף שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת הַתּוֹכֵחָה, מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת שַׁרְבִיטוֹ…" (בְּחֻקֹּתַי קי"ד). עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.