בגן האמונה המבואר עמוד פא

בגן האמונה המבואר עמוד פא

כַּמּוּבָן, בִּזְמַן הַנִּסָּיוֹן אֵין לָאָדָם אֶפְשָׁרוּת לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחַר כָּךְ, כִּי הוּא אֵינוֹ צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ עֲתִידוֹת, וְלָכֵן, הוּא מִתְרַגֵּז עַל הַשִּׁבּוּשׁ בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַבּוֹרֵא הַיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הָעֲתִידוֹת, שׁוֹמֵר עַל הָאָדָם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֹׁמֵר פְּתָאִים ה’" (תְּהִלִּים קט"ז ו’). וְאַף אִם לֹא אֵרְעָה שׁוּם תְּאוּנָה לָאוֹטוֹבּוּס, יֵשׁ סִבּוֹת נִסְתָּרוֹת רַבּוֹת, מַדּוּעַ זֶה לְטוֹבָה, שֶׁלֹּא עָלָה עַל הָאוֹטוֹבּוּס, סִבּוֹת שֶׁרַק הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ. וְעַל הָאָדָם לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה לְטוֹבָה, וְלֹא לְהַאֲשִׁים אֶת הַנֶּהָג אוֹ אֶת מִי שֶׁעִכֵּב אוֹתוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ.
זוֹ רַק דֻּגְמָא פְּשׁוּטָה וְשִׁטְחִית, כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַמַּצָּבִים שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד, יֵשׁ לַבּוֹרֵא שִׁקּוּלִים וְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת, מַדּוּעַ לְהַנְהִיג כָּךְ אוֹתוֹ אָדָם, שִׁקּוּלִים שֶׁבְּעֵת הַנִּסָּיוֹן הֵם בְּהֶכְרֵחַ נִסְתָּרִים מֵהָאָדָם. אִם יַעֲמֹד בְּנִסְיוֹן הָאֱמוּנָה, יוּכַל בְּרֹב הַפְּעָמִים לְהָבִין מַה הִיא הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה בַּמֶּה שֶׁעָבַר עָלָיו; אַךְ יֶשְׁנָם גַּם דְּבָרִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ נִסְתָּרִים מִמֶּנּוּ עַד לְשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר בְּחַיָּיו; אוֹ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ נִסְתָּרִים עַד לְאַחַר מוֹתוֹ, אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, וִיסַפֵּר לְכָל אֶחָד בְּדִיּוּק מֶה עָבַר עָלָיו, וְמֶה הָיְתָה הַטּוֹבָה בְּכָךְ.
הַכְּלָל הוּא, שֶׁרַק הַבּוֹרֵא רוֹאֶה וְיוֹדֵעַ בָּעֹמֶק אֶת הַמַּסְלוּל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּחַיָּיו, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, לָכֵן, הוּא הַיְחִידִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁתִּצְמַח מִכָּל דָּבָר. וְדַע שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לֹא יוּכַל הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹבָה בִּזְמַן הַנִּסָּיוֹן. כִּי אִם כֵּן, לֹא יִהְיֶה זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל. לָכֵן, הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן הִיא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

הֲלָכָה וְלֹא חֲסִידוּת

וְאִם תֹּאמַר, שֶׁהָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה הִיא הַשָּׂגָה נִשְׂגֶּבֶת, הַשַּׁיֶּכֶת רַק לְבַעֲלֵי מַדְרֵגָה אוֹ לִגְדוֹלִים בַּחֲסִידוּת, אֵין הַדְּבָרִים כֵּן. אֶלָּא הִיא מוּבֵאת בַּ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ (אֹרַח חַיִּים סִימָן ר"ל סָעִיף ה’) כִּפְסַק הֲלָכָה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר – כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבִיד" (כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה’ – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה).
וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב עַל כָּל יְהוּדִי לְקַיֵּם כָּל הֲלָכָה הַכְּתוּבָה בַּ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’, בֵּין בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת וּבֵין בְּהִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבְהִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְכַדּוֹמֶה, כָּךְ מְחֻיָּב הוּא לְקַיֵּם גַּם פְּסָק זֶה. וּמָה עוֹד, שֶׁפְּסָק זֶה – אֵין עָלָיו שׁוּם מַחֲלֹקֶת בַּפּוֹסְקִים. לָכֵן, יֵדַע הָאָדָם, שֶׁאִם הַבּוֹרֵא צִוָּה עָלָיו לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה – זֶה אֶפְשָׁרִי לְקַיֵּם אֶת זֶה. וְעַל יְדֵי הָעֲבוֹדָה וְעַל יְדֵי הַהַדְרָכָה שֶׁבְּפֶרֶק זֶה, יוּכַל לְהַגִּיעַ וּלְקַיֵּם אֶת זֶה. הַתּוֹרָה הִיא לֹא בַּשָּׁמַיִם, וְעַל הָאָדָם לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

‘הַכֹּל’ וְלֹא ‘כִּמְעַט הַכֹּל’

וְהִנֵּה לְשׁוֹן הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ הִיא: "כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה’ – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה". לֹא ‘כִּמְעַט הַכֹּל’, אֶלָּא הַכֹּל – הַכֹּל מַמָּשׁ! וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר: ‘אֲנִי מַאֲמִין, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, חוּץ מֵהַמִּקְרֶה הַזֶּה וְהַזֶּה’. וְזֶהוּ דָּבָר שֶׁרֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הֵם מוּכָנִים לְהַגִּיד שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, זֶה רַק עַד גְּבוּל מְסֻיָּם; עַד שֶׁקּוֹרֶה לָהֶם מִקְרֶה, שֶׁהֵם אֵינָם מוּכָנִים לְקַבְּלוֹ. כְּגוֹן שֶׁמְּהַוֶּה מִכְשׁוֹל לַתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, אוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּיס שֶׁלָּהֶם, אוֹ בַּכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם, אוֹ סְתָם מִתְנַגֵּשׁ בָּרָצוֹן שֶׁלָּהֶם – שָׁם הֵם כְּבָר לֹא מוּכָנִים לְקַבֵּל שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. נִמְצָא שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, חוּץ מֵהַמִּקְרֶה הַזֶּה. וְהֵם אֵינָם מְקַיְּמִים אֶת הַכְּלָל שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, הַכֹּל מַמָּשׁ, בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.
וְעוֹד, כָּאָמוּר לְעֵיל, הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה אֵינָהּ דָּבָר נִפְרָד מֵעֶצֶם הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֶלָּא הִיא בִּטּוּי לָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית – שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.