בגן האמונה המבואר עמוד רפג

בגן האמונה המבואר עמוד רפג

תְּשׁוּבָה זוֹ שִׂמְחָה

הַכְּלָל הַשְּׁלִישִׁי הוּא, שֶׁאָדָם הָרוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, צָרִיךְ לִפְנֵי הַכֹּל לְהַחְדִּיר לְלִבּוֹ הֵיטֵב אֶת הַיְדִיעָה, שֶׁתְּשׁוּבָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת רַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה.
וְכָךְ כָּתוּב: "מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵה’ יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְאֵינָם מְיַשְּׁבִים עַצְמָן. וְהָעִקָּר, לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, מַה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף, הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן: כָּבוֹד. וְאָז בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה’.
אַךְ דַּע שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן, קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. כִּי שִׂמְחָה הִיא עוֹלָם הַחֵרוּת בִּבְחִינַת: ‘כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ…’ (יְשַׁעְיָה נ"ה י"ב). שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן חוֹרִין, וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת. וְעַל כֵּן, כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר הַשִּׂמְחָה אֶל הַמֹּחַ, אֲזַי מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ בֶּן חוֹרִין, וְאֵינוֹ בִּבְחִינַת גָּלוּת. וַאֲזַי יוּכַל לְהַנְהִיג אֶת מֹחוֹ כִּרְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁמֹּחוֹ בְּחֵרוּת אֵינוֹ בְּגָלוּת. כִּי עַל יְדֵי גָּלוּת אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב…" (ל"מ י’).
עוֹד מוּבָא (שָׁם י"ז), שֶׁבְּלֹא שִׂמְחָה, אַף הַיִּרְאָה הִיא מְעֹרֶבֶת בִּכְסִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ…" (אִיּוֹב ד’ ו’). וְרַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַדַּעַת הִיא בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז הַיִּרְאָה כָּרָאוּי. וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת כָּרָאוּי בְּלִי שִׂמְחָה.
עוֹד מוּבָא שָׁם בְּתוֹרָה קע"ח:
"דַּע כִּי צָרִיךְ דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים. כִּי צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת – לִפְעָמִים נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא; וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד, וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת, וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְצָרִיךְ לָזֶה שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה…"
רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב הֵעִיד עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי (כַּוָּנָתוֹ שֶׁבְּוַדַּאי אוֹחֲזִים מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא צַדִּיק) גַּם אִלּוּ הָיִיתִי עוֹבֵר עַל הָעֲבֵרָה הַחֲמוּרָה בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא הָיִיתִי נוֹפֵל בְּדַעְתִּי כְּלָל, וְהָיִיתִי אִישׁ כָּשֵׁר כְּמִקֹּדֶם. וְרַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. נִמְצָא שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא הֶכְרֵחִית לַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאָדָם וְלַמִּשְׁפָּט שֶׁעוֹשֶׂה. וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ בְּשִׂמְחָה, אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ.
זֶהוּ אֶחָד מֵהַמִּכְשׁוֹלִים הָעִקָּרִיִּים, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּדַרְכּוֹ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁכֻּלָּם – בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל – מִתְקַשִּׁים בּוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, כֵּיצַד לְהִתְמוֹדֵד עִם כִּשְׁלוֹנוֹת, נְפִילוֹת אוֹ אֲפִלּוּ סְתָם חֹסֶר הַצְלָחָה, בְּלִי לִפֹּל לְעַצְבוּת, לְמָרָה שְׁחוֹרָה וְלִרְדִיפָה עַצְמִית. הָעֵצָה שֶׁנּוֹתֵן לְכָךְ רַבִּי נַחְמָן – לְהִשָּׁאֵר תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גַּם אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר – נוֹפֶלֶת עַל אָזְנַיִם אֲטוּמוֹת. וּכְכָל שֶׁהָאָדָם מְנַסֶּה לְהַסְכִּים וּלְקַבֵּל אוֹתָהּ, בְּפֹעַל הוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהַפְנִים אוֹתָהּ, וּלְהָבִיא אֶת עַצְמוֹ לִשְׂמֹחַ, כַּאֲשֶׁר הוּא נִכְשָׁל. הוּא פָּשׁוּט אֵינוֹ מְסֻגָּל לְקַבֵּל אֶת זֶה! מָה?! לִשְׂמֹחַ אַחֲרֵי שֶׁחָטָאתִי?!
הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, שֶׁאֲנָשִׁים טוֹעִים מְאֹד, בָּאֹפֶן שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים אֶת הַמֻּשָּׂג שֶׁל ‘תְּשׁוּבָה’. וְחוֹשְׁבִים שֶׁתְּשׁוּבָה – פֵּרוּשָׁהּ, לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ, וּלְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע. דָּבָר זֶה הוּא פָּשׁוּט שְׁטוּת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ לְעֵיל, אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה הַבְּחִירָה הִיא רַק אֱמוּנָה. וֶאֱמוּנָה – זוֹ שִׂמְחָה. שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְהוּא שָׂמֵחַ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא שָׂמֵחַ, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
כֻּלָּם שׁוֹאֲלִים: אֵיךְ אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה? מֵילָא, לוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, שֶׁיּוֹתֵר לֹא אֶחֱטָא, הָיִיתִי מִתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה; אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶחֱטָא, וְאֶחֱטָא וְאֶחֱטָא. כֵּיצַד אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה?
הַתְּשׁוּבָה הִיא כָּאָמוּר לְעֵיל, שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ נוֹבַעַת מִכָּךְ, שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ. וְאִם רַק יֵדַע אֶת מְקוֹמוֹ, וְיֵדַע שֶׁה’ בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ, אֲזַי בְּנָקֵל הוּא יִשְׂמַח, כִּי יֵדַע מָה הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, וְיִשְׂמַח בָּהּ. וְכָל אָדָם שֶׁהִגִּיעַ לְשׁוּרוֹת אֵלּוּ, וַעֲדַיִן נִשְׁאָר עַל שְׁאֵלָה כָּזוֹ, צָרִיךְ שֶׁיַּחֲזֹר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק, וְיִלְמַד אוֹתוֹ הֵיטֵב.