בגן האמונה המבואר עמוד שמה

הגן היומי בגן האמונה המבואר, עמוד שמ"ה: כָּל אֶחָד שֶׁמַּרְגִּישׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, שֶׁבִּגְלָלָם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, צָרִיךְ לָשִׂים לְנֶגֶד...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

בגן האמונה המבואר עמוד שמה

מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי

כָּל אֶחָד שֶׁמַּרְגִּישׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, שֶׁבִּגְלָלָם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, צָרִיךְ לָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וְיַחְשֹׁב הֵיטֵב מֶה הָיְתָה הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁכְּשֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַכֶּלֶא, לֹא הָיָה זֶה עַל פִּי מִשְׁפָּט, שֶׁקּוֹבְעִים שֶׁכָּךְ וְכָךְ שָׁנִים עָלָיו לְרַצּוֹת, אֶלָּא פָּשׁוּט אֲדוֹנוֹ כָּעַס עָלָיו וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבוֹר הָאֲסוּרִים. וּמֵאַחַר שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה בִּזְמַן הַמִּצְרִים עוֹד לֹא שָׁמְעוּ עַל מוֹסַד זְכֻיּוֹת הָאָדָם, אִם כֵּן, מִי יְרַחֵם עַל עֶבֶד גַּלְמוּד וַחֲסַר כֹּל, וְיַחְשֹׁב עַל הָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ? וְעַל פִּי הַטֶּבַע לֹא הָיָה שׁוּם סִכּוּי שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם אֵי פַּעַם.
לָכֵן:
אָדָם שֶׁמִּתְעַכֵּב לוֹ הַזִּוּוּג, וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁזּוֹ סִבָּה מֻצְדֶקֶת לֹא לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁגַּם לְיוֹסֵף לֹא הִצִּיעוּ שׁוּם שִׁדּוּךְ בְּבֵית הַסֹּהַר, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד סוֹף יָמָיו בְּבֵית הַסֹּהַר – וְהוּא הָיָה מָלֵא בְּשִׂמְחָה.
אָדָם שֶׁאֵין לוֹ יְלָדִים, בָּטוּחַ שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת, שֶׁהוּא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה בְּמַצָּבוֹ – גַּם יוֹסֵף לֹא רָאָה שׁוּם סִכּוּי, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יְלָדִים בְּבֵית הַסֹּהַר, וְאוּלַי גַּם כָּל יָמָיו – וְהוּא הָיָה מָלֵא בְּשִׂמְחָה.
אָדָם שֶׁאֵין לוֹ דִּירָה, אוֹ סָגַר אֶת הָעֵסֶק, אוֹ נִשְׁפַּט לַעֲבוֹדוֹת שֵׁרוּת וְכַדּוֹמֶה, בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַסִּבּוֹת הַמֻּצְדָּקוֹת לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת – גַּם לְיוֹסֵף לֹא הָיְתָה דִּירָה, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עֵסֶק, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְשָׁרֵת אֶת הָאֲסִירִים בְּבֵית הַסֹּהַר – וְהוּא הָיָה מָלֵא בְּשִׂמְחָה.
אָדָם שֶׁרוֹאֶה אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁהוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ לִלְמֹד, וְיֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לַעֲבֹד אֶת ה’, אוֹ הוּא רָחוֹק מִמִּדּוֹת טוֹבוֹת אוֹ יֵשׁ לוֹ תַּאֲווֹת רָעוֹת וְכוּ’ וְכוּ’, הוּא בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוָה לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת – גַּם לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק בְּבֵית הַסֹּהַר הָיוּ קְשָׁיִים וּמְנִיעוֹת אֵין סוֹפִיּוֹת, וְלֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לִלְמֹד, וְלֹא לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם מִצְוָה – וְהוּא הָיָה בְּשִׂמְחָה.
אָדָם שֶׁחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין קָשִׁים לוֹ, וְנִרְאֶה לוֹ שֶׁזֶּהוּ נִסָּיוֹן בִּלְתִּי נִסְבָּל לִחְיוֹת בִּמְחִצָּה אַחַת עִם שֻׁתַּפְתּוֹ לַחַיִּים, יֵדַע שֶׁזֶּה עֲדַיִן לֹא מִתְקָרֵב לַנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱלַץ לִחְיוֹת בַּכֶּלֶא עִם כָּל מִינֵי רוֹצְחִים, אַנָּסִים וַעֲבַרְיָנִים לְמִינֵיהֶם וּלְהִסְתַּדֵּר אִתָּם. וּבְכָל זֹאת, יוֹסֵף הֶאֱמִין שֶׁזֶּה לְטוֹבָה – וְהוּא הָיָה בְּשִׂמְחָה.
אָדָם עֲרִירִי, שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה, וּמַרְגִּישׁ בּוֹדֵד וּמִסְכֵּן, יִזְכֹּר שֶׁגַּם יוֹסֵף הַצַּדִּיק הָיָה בּוֹדֵד מְאֹד. הוּא לֹא קִבֵּל מִכְתָּבִים, וְלֹא שְׁעוֹת בִּקּוּר בַּכֶּלֶא, וְהוּא הָיָה בָּטוּחַ, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִרְאֶה אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ – וְהוּא הָיָה בְּשִׂמְחָה.
כָּךְ כָּל אֶחָד וְאַחַת אִם יַאֲמִינוּ, שֶׁכָּכָה ה’ רוֹצֶה, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, יוּכְלוּ לִשְׂמֹחַ בְּכָל מַצָּב! בְּלִי יְלָדִים, בְּלִי בֶּן זוּג אוֹ בְּלִי בַּת זוּג, בְּלִי חֶסְכוֹנוֹת, בְּלִי דִּירָה, וְעִם בֶּן זוּג אוֹ עִם בַּת הַזּוּג הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁעַל פִּי רֹב הַמַּצָּב לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ גָּרוּעַ, וְרַק חֹסֶר הָאֱמוּנָה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהוּא לֹא מְרֻצֶּה מֵהַתַּפְקִיד וּמֵהַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, הוּא הַמַּבְלִיט וְהַמַּקְצִין אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל הַנִּסָּיוֹן.

הַמִּלְחָמָה בַּמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת

וְאִם יֹאמַר הַקּוֹרֵא:"יוֹסֵף?! הוּא הָיָה צַדִּיק! הַכֹּל הָלַךְ לוֹ בְּקַלּוּת". צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן. גַּם לְיוֹסֵף בָּאוּ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת – מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ וְשֶׁל עַצְבוּת; מַחֲשָׁבוֹת שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר רַוָּק כָּל חַיָּיו, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ יְלָדִים, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ דִּירָה, וְלֹא חֶסְכוֹנוֹת וְלֹא עֵסֶק; שֶׁהוּא נִשְׁכָּח מִלֵּב, וּלְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמֶּנּוּ. שֶׁלְּעוֹלָם הוּא לֹא יִלְמַד תּוֹרָה, וְלֹא יִתְקַדֵּם בָּרוּחָנִיּוּת, רַק יֵלֵךְ וְיִשְׁקַע בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְנוֹאֲפִים, בְּלִי אֶפְשָׁרוּת לְקַיֵּם מִצְווֹת, מֻקָּף בְּטֻמְאוֹת וּבַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְכַדּוֹמֶה. הָיוּ לוֹ כָּל הַסִּבּוֹת לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ וּלְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל, וְכֵן לִכְעֹס וּלְהִתְרַעֵם עַל ה’ וְלִרְטֹן וּלְהִתְלוֹנֵן וְלִבְכּוֹת וְכוּ’ וְכוּ’.
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה