בגן האמונה המבואר עמוד רפז

בגן האמונה המבואר עמוד רפז

הֶעָרָה: כָּאן הַמָּקוֹם לְבָאֵר וּלְהָאִיר אֶת תְּשׂוּמַת לֵב הַקּוֹרֵא, שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְעַל יְדֵי צְדָקָה, יָכוֹל הָאָדָם לְשַׁנּוֹת גַּם אֶת מַה שֶּׁנִּקְבַּע לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

לְהַקְשִׁיב לָרְמָזִים

מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהָבִין, מַדּוּעַ הוּא רוֹאֶה שִׁנּוּיִים בְּחַיָּיו מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה, הֵן בְּמַצַּב הָרוּחַ, וְהֵן בְּיַחֲסָיו עִם בְּנֵי בֵיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. לְדֻגְמָא: שָׁעָה אַחַת יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה, הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לוֹ מְצֻיָּן, מַצַּב רוּחַ טוֹב וְכוּ’; וּלְפֶתַע נוֹפֶלֶת עָלָיו חֻלְשָׁה וְעַצְבוּת, וְהַכֹּל מִשְׁתַּבֵּשׁ לוֹ. אוֹ שֶׁשָׁעָה אַחַת הוּא שָׁרוּי עִם אִשְׁתּוֹ בְּשָׁלוֹם וּבְרֵעוּת, וּלְפֶתַע מִתְעוֹרֶרֶת מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזוֹ שְׁטוּת קְטַנָּה. הַהֶסְבֵּר הַיְחִידִי לַשִּׁנּוּיִים הַפִּתְאוֹמִיִּים הָאֵלֶּה הוּא, שֶׁבְּכָל שָׁעָה דָּנִים אֶת הָאָדָם. וְאִם הוּא נִדּוֹן לְיִסּוּרִים, אֲזַי הַיִּסּוּרִים מִתְלַבְּשִׁים בְּכָל מִינֵי עִנְיָנִים שֶׁל חַיָּיו: בִּבְרִיאוּתוֹ, בְּמַצַּב רוּחוֹ, בִּשְׁלוֹם בֵּיתוֹ, בְּפַרְנָסָתוֹ וְכַדּוֹמֶה.
צְרִיכִים לָדַעַת הֵיטֵב, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּצַעֵר אֶת הָאָדָם, אֲפִלּוֹ קַל שֶׁבַּקַּלִּים, כְּגוֹן שֶׁמְּגָרֵד לוֹ בָּרֹאשׁ וְכַדּוֹמֶה, הַכֹּל בְּגֶדֶר יִסּוּרִים, שֶׁהֶחְלִיטוּ עֲלֵיהֶם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר מֵהֶם לִתְשׁוּבָה, וְלֹא לִתְלוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּבַמִּקְרֶה.
וְכֵן כָּתוּב בַּגְּמָרָא (חוּלִין ז’):
"אָמַר ר’ חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף (פּוֹצֵעַ) אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵה’ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תְּהִלִּים ל"ז כ"ג); וְכֵן: "וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ" (מִשְׁלֵי כ’ כ"ד).
וְעוֹד מוּבָא בַּגְּמָרָא (עֲרָכִין ט"ז):
"עַד הֵיכָן תַּכְלִית יִסּוּרִין? (מַה הַדָּבָר הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, שֶׁכְּבָר נֶחְשָׁב לְיִסּוּרִים) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁאָרְגוּ לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, וְאֵין מִתְקַבֵּל עָלָיו. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: יוֹתֵר מִזֶּה אָמְרוּ, שֶׁאֲפִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לִמְזֹג לוֹ בְּחַמִּין, וּמָזְגוּ לוֹ בְּצוֹנֵן; אוֹ בְּצוֹנֵן, וּמָזְגוּ לוֹ בְּחַמִּין, זֶה כְּבָר נִקְרָא יִסּוּרִים. מַר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּינָא אָמַר: אֲפִלּוּ נֶהְפַּךְ לוֹ חֲלוּקוֹ. בַּבְּרַיְתָא שָׁנוּ: אֲפִלּוּ הוֹשִׁיט יָדוֹ לַכִּיס לִטֹּל שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, וְעָלוּ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם, גַּם זֶה נִקְרָא יִסּוּרִים…"
לָכֵן, צָרִיךְ הָאָדָם לְהַחְדִּיר לְלִבּוֹ אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּל שִׂמְחָה וְנַחַת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְכֵן כָּל צַעַר אוֹ קֹשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֵינוֹ מִקְרֶה אוֹ טָעוּת, אֶלָּא הַכֹּל מְכֻוָּן מִלְּמַעְלָה עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט לְפִי מַעֲשָׂיו.

ה’ צַדִּיק וְיָשָׁר

כַּאֲשֶׁר בָּאִים לָאָדָם יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא תּוֹלֶה בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּקְרֶה, וּמַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ אוֹ אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, זֹאת וַדַּאי טָעוּת גְּדוֹלָה, הַמּוֹלִידָה רַק תִּסְכּוּל וּמְרִירוּת; וְעוֹד מְעוֹרֶרֶת עָלָיו כַּעַס מִלְּמַעְלָה. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁקִּבֵּל עֹנֶשׁ מֵאָבִיו. וּבִמְקוֹם לְהִכָּנַע וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, הוּא מַאֲשִׁים אֶת אָחִיו וְרָב עִמּוֹ. וְהַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁאָבִיו כּוֹעֵס עָלָיו עוֹד יוֹתֵר, וְאוֹמֵר לוֹ: לֹא זוֹ בִּלְבַד, שֶׁלֹּא נִכְנַעְתָּ בְּפָנַי לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂיךָ, אֶלָּא אַתָּה עוֹד הוֹלֵךְ וְרָב עִם אָחִיךָ?
וְיֶשְׁנָהּ טָעוּת נְפוֹצָה נוֹסֶפֶת, שֶׁהָאָדָם אָמְנָם מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, אֲבָל הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁה’ מְעַוֵּת אֶת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְנוֹהֵג עִמּוֹ לֹא בְּצֶדֶק. וְזֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם ‘קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט’.