בגן האמונה המבואר עמוד רפט

בגן האמונה המבואר עמוד רפט

וְכֵן כּוֹתֵב רַבִּי נָתָן זי"ע בְּסִפְרוֹ ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ (הִלְכוֹת נְזִיקִין ה’):
"… וְעִקַּר קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט הוּא עַל יְדֵי חָכְמוֹת רָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מִתְנַהֵג עִמּוֹ בַּמִּשְׁפָּט הַיָּשָׁר וְהַצֶּדֶק. וּכְאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן כְּפִי מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ. כִּי רֹב הָעוֹלָם צוֹעֲקִים, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה. נִמְצָא לְפִי דַּעְתָּם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדָּם; שֶׁרוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחָם, לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּחֶסְרוֹן פַּרְנָסָה כָּזֹאת.
אֲבָל הָאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵינוֹ כֵּן. כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַאֲמִין, כִּי צַדִּיק ה’ וְיָשָׁר מִשְׁפָּטוֹ. וּבְוַדַּאי אֵינוֹ בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מֵהָאָדָם, שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ. וּבְוַדַּאי הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל זֶה הָאָדָם, שֶׁיַּחֲטֹף עִתִּים לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה מִתּוֹךְ הַדֹּחַק הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: ‘כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי – סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר’.
וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, צְרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ – בְּוַדַּאי יָשָׁר מִשְׁפָּטוֹ, וְאֵינוֹ מְנַסֶּה שׁוּם אָדָם בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי שִׂכְלוֹ קָשֶׁה לוֹ לַעֲמֹד בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן, צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, וּלְהַאֲמִין כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה’ וּמִשְׁפָּטָיו. וּבְוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּזֶה הָעוֹלָם בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ, בַּעֲשִׁירוּת אוֹ בַּעֲנִיּוּת אוֹ בְּהִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהָרַעְיוֹנִים".
מוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁרַבִּים טוֹעִים כְּשֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים, שֶׁה’ צַדִּיק וְיָשָׁר, וְשֶׁכָּל מִשְׁפָּטָיו בְּצֶדֶק וּבְרַחֲמִים, וְלָכֵן, הֵם רְחוֹקִים מֵעֲבוֹדָתוֹ וּמֵאֱמוּנָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְקָרְבָם אֵלָיו, וּמוֹכִיחַ אוֹתָם עַל יְדֵי יִסּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה’ יוֹכִיחַ…" (מִשְׁלֵי ג’ י"ב), אֲזַי הֵם פּוֹגְמִים בָּאֱמוּנָה וּבַמִּשְׁפָּט. וּבִמְקוֹם לְהִתְעוֹרֵר מֵהַיִּסּוּרִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְקָרֵב אֶל ה’, הֵם נוֹפְלִים לִכְפִירוֹת, שֶׁהַשֵּׁם מְיַסְּרָם בְּחִנָּם. וְהֵם נֶחֱלָשִׁים בְּיִרְאָתָם וּבֶאֱמוּנָתָם, מֵחֲמַת שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁמִּשָּׁמַיִם לֹא רוֹצִים בָּהֶם וּבַעֲבוֹדָתָם, וְאַף כּוֹעֲסִים עַל הַהַשְׁגָּחָה שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁיְּדוּעִים מַעֲשִׂים בָּעוֹלָם, שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ צַעַר אוֹ יִסּוּרִים, וּמְטִיחִים דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּאִלּוּ ה’ הֵרַע לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם.
לָכֵן הַכְּלָל הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַאֲמִין, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה לוֹ הוּא מִלְּמַעְלָה, כֵּן עָלָיו לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁה’ צַדִּיק וְיָשָׁר, וְאֵין עָוֶל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם; וְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים וְהַמִּשְׁפָּטִים, כֻּלָּם הֵם רַחֲמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְכָל תַּכְלִיתָם לְקָרֵב, וְלֹא לְרַחֵק.

הָרַחֲמִים הָעֲצוּמִים שֶׁל הַבּוֹרֵא

כָּאָמוּר, הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁנַּעֲשִׂים צַדִּיקִים הִיא אֲרֻכָּה מְאֹד. מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כַּאֲשֶׁר עֲדַיִן הוּא נִכְשָׁל בַּחֲטָאִים וּבַעֲוֹנוֹת? אֵיךְ יִנָּצֵל מֵהַמִּשְׁפָּט הַיּוֹמְיוֹמִי וּמִן הַיִּסּוּרִים, הָעֲלוּלִים לָבוֹא עָלָיו עֵקֶב כָּךְ? סוֹף כָּל סוֹף, הָאָדָם בְּוַדַּאי רוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה’ בִּשְׁלֵמוּת, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁהַדֶּרֶךְ הִיא אֲרֻכָּה. מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם, עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה? הַאִם נִדּוֹן הוּא לִחְיוֹת בְּיִסּוּרִים?
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים נָתַן לָאָדָם עֵצָה לָזֶה. וְהִיא שֶׁהָאָדָם יִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם, וַאֲזַי אֵין שׁוֹפְטִים אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. וְכֵן כָּתוּב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה: כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה, אֵין דִּין לְמַעְלָה (מִשְׁפָּטִים ה’).
וְכֵן כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וְעוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וּמִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו, וּמְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיִּסְלַח לוֹ עֲלֵיהֶם, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֹא לָשׁוּב עֲלֵיהֶם, אֲזַי אֵין שׁוֹפְטִים אוֹתוֹ בְּבָתֵּי הַדִּינִים הַמְיֹעָדִים לְכָךְ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אוֹתוֹ בְּלֹא בֵּית הַדִּין שֶׁלּוֹ.
וְכַאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט אֶת הָאָדָם, הוּא תָּמִיד יוֹצֵא זַכַּאי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כַּאֲשֶׁר שׁוֹפְטִים אֶת הָאָדָם בְּבֵית הַדִּין עַל פִּי הַדִּין, מִי יָכוֹל לָצֵאת זַכַּאי בְּדִין כָּזֶה? אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט אֶת הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הוּא מוֹצִיא אוֹתוֹ זַכַּאי בַּדִּין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן לוֹ שָׂכָר עַל תְּשׁוּבָתוֹ!