בגן האמונה המבואר עמוד פז

בגן האמונה המבואר עמוד פז

אוֹר חָדָשׁ

הָאָח הָיָה הָמוּם, הִתְבָּרֵר לוֹ כָּעֵת שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַתַּכְלִית הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאָחִיו, שֶׁתָּמִיד זִלְזֵל בּוֹ. הַהַכָּרָה הִכְּתָה בּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם יִתְרוֹן עַל אָחִיו בְּזֶה שֶהוּא לוֹמֵד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, אִם לִמוּדוּ אֵינוֹ מֵבִיא אוֹתוֹ לֶאֱמוּנָה, שֶׁהַכֹּל מֵה’, וְשֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.
הָרַב הִמְשִׁיךְ: "עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין שֶׁאָחִיךָ, שֶׁתָּמִיד נִרְאֶה לְךָ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַתּוֹרָה יוֹתֵר מִמְּךָ, הוּא לְמַעֲשֶׂה בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת קָרוֹב לְקִיּוּם הַתּוֹרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּךָ. כִּי הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כָּל מַה שֶּׁה’ עוֹשֶׂה אִתּוֹ בְּאַהֲבָה; וְאוֹמֵר לוֹ תּוֹדָה עַל הַכֹּל, שֶׁזֶּהוּ חֵפֶץ הַבּוֹרֵא בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ; וְהוּא מְשׂוֹחֵחַ עִם ה’ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. וְאִלּוּ אַתָּה אָמְנָם לַמְדָן וְדַקְדְּקָן, אֲבָל אֵינְךָ חַי אֶת הָאֱמוּנָה וְאֶת הַהַשְׁגָּחָה. וּבְכָל פַּעַם שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא מִסְתַּדֵּר לְךָ, אַתָּה אֵינְךָ מְרֻצֶּה. וְאַתָּה מִתְלוֹנֵן, וְרוֹדֵף אֶת עַצְמְךָ. וּמִלְּבַד מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר ‘בָּרוּךְ ה’ בְּפִיךָ מֵחֲמַת הַהֶרְגֵּל, לְעוֹלָם אֵינְךָ בֶּאֱמֶת מְרֻצֶּה מִמַּה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ. וְאֵינְךָ מְשׂוֹחֵחַ עִם הַבּוֹרֵא, וְאֵינְךָ מְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁאֵינְךָ אוֹמֵר לוֹ תּוֹדָה. לָכֵן, אֵינְךָ מְקַיֵּם אֶת תַּכְלִית הַבְּרִיאָה כָּרָאוּי. וְזֶה מְעוֹרֵר עָלֶיךָ דִּין קָשֶׁה".
הִתְעַנְיְנוּתוֹ שֶׁל הָאָח הִתְעוֹרְרָה מְאֹד. עוֹלָם חָדָשׁ הִתְגַּלָּה לְפָנָיו, עוֹלָם שֶׁהָיָה לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַזְּמַן, וְהוּא פָּשׁוּט לֹא הִבְחִין בּוֹ. הוּא שָׁאַל אֶת הָרַב: "מַה עִם בִּטוּל תּוֹרָה וְכָל הַמִּצְווֹת שֶאָחִי אֵינוֹ מְקָיֵּים כָּרָאוּי, שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה? אֲנִי מֵבִין שֶׁכְּשֶׁאָחִי מְשׂוֹחֵחַ עִם ה’ וּמוֹדֶה לוֹ, הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד. אֲבָל מָה עִם כָּל הַפְּגָמִים? כֵּיצָד אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מִכָּךְ, שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן ה’ בְּכָל מַה שֶּׁצִּוָּה?"
אָמַר לוֹ הָרַב: "לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ הַרְבֵּה סַבְלָנוּת. מֵאַחַר שֶׁאָחִיךָ הִתְעוֹרֵר לִנְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הָעֲמֻקָּה וְהָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, הוּא בְּוַדַּאי יַגִּיעַ גַּם לְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כָּּרָאוּי. וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁוֶה לְהַמְתִּין לְכָךְ. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הוּא מְצַפֶּה מֵהָאָדָם שֶׁיַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת ‘מֹשֶׁה רַבֵּנוּ’ בְּיוֹם אֶחָד. אַתָּה עוֹד תִּרְאֶה, שֶׁהוּא יְקָבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה בִּשְלֵמוּת, וְיְדַקְדֵּק בְּכֹל הַמִּצְווֹת לֹא פָּחוֹת מִמְּךָ. מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשׂוֹחֵחַ עִם ה’, וּמְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּחַיָּיו, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ נְקֻדָּה שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְלֹא מִתּוֹךְ פַּחַד וּמֵחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל עוֹלָם הַבָּא וְכַדּוֹמֶה, מִמֵּילָא, הוּא יְקַיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה.
אֲבָל אַתָּה, שֶׁמְּדַקְדֵּק כָּל כַּךְ בְּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, יָכֹל הָיִיתָ בְּיֶתֶר קַלּוּת לְהִתְחַבֵּר עִם הָאֱמוּנָה, כִּי זֹאת תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת – לְחַבֵּר אוֹתְךָ אֶל הָאֱמוּנָה. וְלָכֵן, יֵשׁ עָלֶיךָ טַעֲנָה וְקֻשְׁיָה חֲזָקָה – מַדּוּעַ אֵינְךָ מְכַוֵּן בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה? וּמַדּוּעַ אֵינְךָ מְשׂוֹחֵחַ עִם ה’ עַל כָּל דָּבָר? לְמָה אַתָּה דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁקִּבֵּל רֶכֶב חָדִישׁ מֵהָעֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ לְיַעַד מְסֻיָּם, וְהוּא לֹא הִגִּיעַ לַיַּעַד. כְּמוֹ כֵן לְךָ נִתְּנוּ דִקְדּוּק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, שֶׁאִתָּם יָכֹלְתָּ לְהַגִּיעַ לַיַּעַד – שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה, וְלֹא הִגַּעְתָּ לָאֱמוּנָה. וְאָחִיךָ דּוֹמֶה לְאָדָם, שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַיַּעַד- לָאֱמוּנָה- בַּעֲגָלָה מְקַרְטָעַת. וּכְשֶׁיְּקַבֵּל גַּם אֶת הָרֶכֶב – אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בִּשְלֵמוּת- הוּא יִזְכֶּה שֶׁהָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ רַק תֵּלֵךְ וְתִגְדַּל תָּמִיד.
לָכֵן, מִשָּׁמַיִם שׁוֹלְחִים לְךָ יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר אוֹתְךָ לִרְאוֹת אֶת הַטָּעוּת, שֶׁאַתָּה חַי בָּהּ. אִם תַּתְחִיל מֵעַכְשָׁיו לַעֲבֹד עַל הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְתִתֵּן תּוֹדָה לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם עַל הַכֹּל, וּתְשׂוֹחֵחַ עִם הַבּוֹרֵא, וּתְשַׁתֵּף אֶת הַבּוֹרֵא בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, אַתָּה תִּרְאֶה אֵיךְ כָּל הַדִּינִים נִמְתָּקִים לְגַמְרֵי, וְתִחְיֶה חַיִּים שְׂמֵחִים".
הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה צָרִיךְ לְעוֹרֵר כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל הִסְתַּכְּלוּתוֹ עַל הַחַיִּים, וּלְהָבִין שֶׁהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִמְדֹּד שׁוּם אָדָם וְלָדַעַת אֶת עֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה דַּרְגָּתוֹ בֶּאֱמוּנָה.