בגן האמונה המבואר עמוד מה

בגן האמונה המבואר עמוד מה

הוֹכָחוֹת לֶאֱמוּנָה

וְהִנֵּה עַל מְנָת לְהוֹכִיחַ אֶת אֲמִתּוּת הָאֱמוּנָה לֹא צְרִיכִים לִהְיוֹת גָּאוֹן, וְלֹא בַּעַל מֹחַ חָרִיף, צְרִיכִים רַק רָצוֹן אֲמִתִּי… רָצוֹן לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁיְּבַטֵּל מֵעַצְמוֹ אֶת מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְאֶת הַמַּחְלֹקֶת, וְאַחַר כָּךְ נִתָּן לְהוֹכִיחַ אֶת הָאֱמֶת בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים:

דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה

הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה – "הוֹכָחָה עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה". פֵּרוּשׁ – כְּמוֹ בְּמַדַּע הַמַּתֵּמָטִיקָה: לִפְעָמִים אֵין דֶּרֶךְ לְהוֹכִיחַ עַל תּוֹצָאָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁדַּוְקָא הִיא הַנְּכוֹנָה. אֲבָל יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהוֹכִיחַ אֵיזוֹ תּוֹצָאָה הִיא בְּוַדַּאי לֹא הַנְּכוֹנָה. מָה עוֹשִׂים? מַתְחִילִים לִבְדֹּק מַה בְּוַדַּאי אֵינוֹ הָאֱמֶת. תּוֹצָאָה זוֹ – לֹא הָאֱמֶת. תּוֹצָאָה זוֹ – לֹא הָאֱמֶת. וְזוֹ – לֹא הָאֱמֶת. וְכוּ’ וְכוּ’, עַד שֶׁבַּסּוֹף נִשְׁאֶרֶת תּוֹצָאָה אַחַת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחַ שֶׁהִיא לֹא הָאֱמֶת. אָמְנָם עַל דֶּרֶךְ הַחִיּוּב אִי אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחַ שֶׁהִיא הָאֱמֶת, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁכָּל שְׁאָר הַתּוֹצָאוֹת הֵן בְּוַדַּאי לֹא הָאֱמֶת, אִם כֵּן, עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה הוֹכַחְנוּ שֶׁהִיא הָאֱמֶת.
וְהִנֵּה, בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה נִתָּן לְהוֹכִיחַ בְּקַלּוּת רַבָּה, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת וּלְהַשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת חַיָּיו – הוּא לֹא הָאֱמֶת. כִּי מַה תֹּאמַר? שֶׁהַתַּכְלִית הִיא לְהִתְמַחוֹת בְּמִקְצוֹעַ זֶה? וְכִי זוֹ תַּכְלִית? אוֹ תֹּאמַר שֶׁהַתַּכְלִית הִיא לִצְבֹּר עֹשֶׁר וּנְכָסִים? וְכִי זוֹ תַּכְלִית? וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן יָכוֹל הָאָדָם בְּקַלּוּת לְהוֹכִיחַ, שֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.
אֲבָל הָאֱמוּנָה – אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהוֹכִיחַ שֶׁהִיא לֹא הָאֱמֶת! נִמְצָא שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁל "הוֹכָחָה עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה", בְּוַדַּאי הַמַּסְקָנָה הִיא שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הָאֱמֶת.

וְזֶה דָּבָר הַנָּתוּן לְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ הָאִישִׁי שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם:
תִּרְצֶה אֶת הָאֱמֶת! תִּבְדֹּק אֶת עַצְמְךָ וְאֶת חַיֶּיךָ! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? בַּמֶּה אַתָּה מַשְׁקִיעַ אֶת כֹּחוֹתֶיךָ, אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתֶיךָ, אֶת תִּקְווֹתֶיךָ וְאֶת חַיֶּיךָ? הַאִם דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם תַּכְלִית הַבְּרִיאָה? הַאִם אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה מְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּתְךָ וְאֶת תַכְלִיתְךָ בָּעוֹלָם?
אִם תִּהְיֶה אֲמִתִּי, תּוּכַל לְהוֹכִיחַ לְעַצְמְךָ בְּקַלּוּת, שֶׁדָּבָר זֶה הוּא שֶׁקֶר, וְדָבָר זֶה הוּא שֶׁקֶר, וְדָבָר זֶה, וְדָבָר זֶה וְכוּ’ וְכוּ’. וְכָךְ תֵּלֵךְ מִדָּבָר לְדָבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִרְאֶה שֶׁהַכֹּל שֶׁקֶר! אֲבָל כְּשֶׁתַּגִּיעַ לָאֱמוּנָה, לֹא תּוּכַל לְהוֹכִיחַ שֶׁזֶּה שֶׁקֶר! וְאַף אִם תְּנַסֶּה לְהוֹכִיחַ בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית, שֶׁהָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֱמֶת – לֹא תּוּכַל! בְּבַקָּשָׁה… תְּנַסֶּה…

פְּתַח פִּיךָ

אִם כֵּן, רָאִינוּ שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה בְּוַדַּאי מֻכְרָחִים לְהַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הָאֱמֶת. אֲבָל אֵין זֶה מַסְפִּיק. כִּי אַף אִם הָאָדָם הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ הֲבֵל הֲבָלִים, בְּוַדַּאי זֶה מוֹעִיל לוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁשּׁוּב לֹא יַטְעֶה אוֹתוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה, וְזוֹ כְּבָר הִתְקַדְּמוּת עֲצוּמָה. אֲבָל עֲדַיִן יִתָּכֵן שֶׁהוּא נִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ, שֶׁשּׁוֹאֵל: אִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר, מַהִי הָאֱמֶת? אַף שֶׁמֵּבִין בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁהָאֱמוּנָה מֻכְרַחַת לִהְיוֹת הָאֱמֶת. אוּלָם אֱמוּנָה הִיא דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, וְאִם אֵין לָאָדָם בְּלִבּוֹ אֱמוּנָה, לֹא יַעַזְרוּ לוֹ כָּל הַהוֹכָחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אִם כֵּן מַה יַּעֲשֶׂה?
מִכָּאן מַגִּיעִים לַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה לְהוֹכִיחַ שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הָאֱמֶת, וְהִיא הַדֶּרֶךְ הַפְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר: לִפְנוֹת לַבּוֹרֵא וּלְדַבֵּר אִתּוֹ בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ!