בגן האמונה המבואר עמוד עה

בגן האמונה המבואר עמוד עה

מִי שֶׁמּוּכָן לְהַטּוֹת אָזְנוֹ, וְלָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ – יִפְתֹּר בְּקַלּוּת כָּל בְּעָיָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, לָכֵן, עַל יְדֵי הַכְוָנָה וּבְאֶמְצָעוּת הַדְרָכָה נְכוֹנָה אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹצֶה עֵצָה שֶׁהִיא לְפִי הַשֵּׂכֶל וּלְפִי הַהֲבָנָה שֶׁלּוֹ, דּוֹמֶה לְחוֹלֶה שֶׁבָּא אֶל הָרוֹפֵא, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתוֹ לְפִי הֲבָנָתוֹ. הַתּוֹצָאָה הִיא, שֶׁהָרוֹפֵא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ: אִם אַתָּה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְרַפֵּא אֶת עַצְמְךָ, בִּשְׁבִיל מַה בָּאתָ אֵלַי? אִם חָפֵץ אַתָּה בִּרְפוּאָה, תִּשְׁתֹּק וְתַקְשִׁיב לַהוֹרָאוֹת שֶׁלִּי, וּבְעֶזְרַת ה’ תִּהְיֶה בָּרִיא.

חֵצִי חֵצִי

יֵשׁ שֶׁמּוֹדִים בָּאֱמוּנָה בַּחֲצִי פֶּה. כְּגוֹן, שֶׁבָּאִים לְבַקֵּשׁ עֵצָה לִשְׁלוֹם בַּיִת, וְהָרַב מַסְבִּיר לָהֶם שֶׁכָּל צַעַר, שֶׁהָאִשָּׁה גּוֹרֶמֶת לָהֶם, הוּא מֵאֵת ה’, וְרַק תְּשׁוּבָה תּוֹעִיל לָהֶם. וְאָז הֵם אוֹמְרִים: "בְּוַדַּאי אֲנִי מַסְכִּים שֶׁהַכֹּל מֵה’, אֲבָל… אֲבָל לָמָּה הִיא עוֹשָׂה לִי אֶת זֶה? מֶה עָשִׂיתִי לָהּ? הִיא לֹא מְבִינָה שֶׁהִיא הוֹרֶסֶת אֶת הַיְלָדִים…?" דְּהַיְנוּ, שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל עֲדַיִן נִשְׁאָרִים עִם הָ’אֲבָל’, וּמַמְשִׁיכִים לְהִסְתַּכֵּל עַל מִי שֶׁגּוֹרֵם לָהֶם סֵבֶל כְּעַל מְצִיאוּת. כְּמוֹ אוֹתוֹ כֶּלֶב, שֶׁנּוֹבֵחַ עַל הַמַּקֵּל, וְלֹא עַל מִי שֶׁמַּחֲזִיק אֶת הַמַּקֵּל. וְאֵינָם מְבִינִים, שֶׁהַיְשׁוּעָה קְרוֹבָה, אִם רַק יִתְעוֹרְרוּ לְתַקֵּן מַה שֶּׁהֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן אֵצֶל עַצְמָם. וּמִמֵּילָא, נִשְׁאָרִים גַּם בַּצָּרָה וְגַם בְּיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ וּבַהַאֲשָׁמוֹת וּבַטְּעָנוֹת הַ’צּוֹדְקוֹת’ שֶׁלָּהֶם.
וְלַאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה צְרִיכִים לוֹמַר: אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת צוֹדֵק? אֵין בְּעָיָה. תַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת צוֹדֵק, אֲבָל תֵּדַע שֶׁחַיֶּיךָ יִהְיוּ ‘גֵּיהִנֹּם’… אוֹ תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת, שֶׁהַבְּעָיָה הִיא אֶצְלְךָ, וּתְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ, וְתַּתְחִיל לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ; וְאָז תִּחְיֶה בְּגַן עֵדֶן.
אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַמְּצִיאוּת – אָדָם צָרִיךְ לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה. נְקֻדָּה. דְּהַיְנוּ, לְהַאֲמִין שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וְכָל הַבְּעָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֵם מֵאֵת ה’ יִתְבָּרַךְ; וְרַק אִתּוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ עֵסֶק; וְהוּא אַךְ וְרַק בַּיָּדַיִם שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ; וְרַק כַּאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יַחֲלִיט, רַק אָז יַעַבְרוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
אָדָם חַיָּב לְהָבִין אֶת זֶה הֵיטֵב – יֵשׁ לְךָ בְּחִירָה עַל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ וְעַל הַגּוֹרָל שֶׁלְּךָ – הַחַיִּים שֶׁלְּךָ בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ, וְלֹא בִּידֵי אֲחֵרִים! כִּי הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד נִרְאִים בְּדִיּוּק כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ, וְאֵין מְצִיאוּת בָּעוֹלָם שֶׁאָדָם סוֹבֵל כָּךְ סְתָם. וְכַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, הַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וְגַם הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ יַהֲפֹךְ לְאוֹהֵב.

בְּיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה

אָדָם שֶׁנִּמְצָא בְּסַכָּנָה: מִלְּפָנָיו יֵשׁ תְּהוֹם, וּמֵאַחֲרָיו נִמְצָאִים בְּנֵי אָדָם, הָרוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ – טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּקְפֹּץ לַתְּהוֹם, מִשֶּׁיִּפֹּל בִּידֵי בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "נִפְּלָה נָּא בְיַד ה’ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה…" (שְׁמוּאל ב’, כ"ד י"ד). וְזֹאת מֵהַסִּבָּה שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם הַמַּאֲמִין עוֹמֵד מוּל סַכָּנָה טִבְעִית, הוּא נִשְׁעָן אַךְ וְרַק עַל ה’ יִתְבָּרַךְ, וְצוֹעֵק אֵלָיו בְּכָל כֹּחוֹ, אָז ה’ יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, וְעוֹשֶׂה לוֹ נֵס. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד מוּל אָדָם אַחֵר, וְהוּא מַפְנֶה אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלּוֹ כְּלַפֵּי אוֹתוֹ אָדָם, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו בְּהַשְׁגָּחָה מְלֵאָה, וְיָכוֹל הוּא לִפֹּל בִּידֵי שׂוֹנְאָיו. וְכָל שֶׁכֵּן, אִם שׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת מְצִיאוּת ה’, וְרוֹאֶה מוּלוֹ רַק בְּנֵי אָדָם, אָז ה’ יִתְבָּרַךְ מֵסִיר הַשְׁגָּחָתוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא בְּוַדַּאי נוֹפֵל בְּיַד שׂוֹנְאָיו.

אֲנָשִׁים אוֹ נְחָשִׁים

כָּךְ מַסְבִּירִים הַמְפָרְשִׁים אֶת מַעֲשֵׂה הַשְׁלָכַת יוֹסֵף לַבּוֹר:
אֲחֵי יוֹסֵף שָׂנְאוּ אוֹתוֹ, וְהֶחְלִיטוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאָה רְאוּבֵן, שֶׁהָאַחִים חֲזָקִים בְּדַעְתָּם לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, רָצָה לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם.