בגן האמונה המבואר עמוד סט

הגן היומי בגן האמונה המבואר, עמוד ס"ט: לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁאֵינוֹ חַי עַל פִּי הָאֱמוּנָה, אֲזַי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ כְּאֵבֵי רַגְלַיִם, הוּא מַאֲשִׁים אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁאֵינָן...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

בגן האמונה המבואר עמוד סט

לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁאֵינוֹ חַי עַל פִּי הָאֱמוּנָה, אֲזַי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ כְּאֵבֵי רַגְלַיִם, הוּא מַאֲשִׁים אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁאֵינָן טוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁתּוֹלֶה בַּטֶּבַע. וְכַאֲשֶׁר הוּא מַפְסִיד כֶּסֶף, הוּא מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ עַל טִפְּשׁוּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר אֵינוֹ מַצְלִיח לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדָה, הוּא מַאֲשִׁים אֶת הַמְנַהֵל וְכַדּוֹמֶה. זֶה נִקְרָא שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל לִפְנֵי הָאֱמוּנָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיִּתָּכֵן מְאֹד, שֶׁאָכֵן הַנַּעֲלַיִם אֵינָן טוֹבוֹת, וּבֶאֱמֶת, הוּא נָהַג בְּטִפְּשׁוּת, וּבֶאֱמֶת, הַמְנַהֵל אֵינוֹ הוֹגֵן – אַחֲרֵי הַכֹּל אֵלּוּ רַק הַסִבּוֹת הַנִּרְאוֹת לָעַיִן; וּמֵעֲלֵיהֶן עוֹמֵד ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא שֶׁהִשְׁגִּיחַ, וְסִבֵּב אוֹתָן בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לְתַקֵּן דְּבַר מָה הַרְבֵּה יוֹתֵר עָמֹק מֵעֶצֶם הַטָּעוּת אוֹ מֵהַתַּקָּלָה הַנִּרְאֵית לָעַיִן.
הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, כָּאָמוּר, הִיא כַּאֲשֶׁר מַקְדִּים אֶת הָאֱמוּנָה לַשֵּׂכֶל, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִין – ה’ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּכְאַב לִי; ה’ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁאַפְסִיד אֶת הַכֶּסֶף; ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה, שֶׁהַמְנַהֵל לֹא יְקַדֵּם אוֹתִי. וְגַם צָרִיךְ שֶׁיַּאֲמִין, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וְרַק אַחֲרֵי כֵן יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ בִּשְׁבִיל לְהָבִין מַה ה’ רוֹצֶה מִמֶּנּוּ.

רְמָזִים

בַּהֶמְשֵׁךְ יוּבְאוּ, בְּעֶזְרַת ה’, כַּמָּה יְסוֹדוֹת כֵּיצַד לְפָרֵשׁ אֶת הָרְמָזִים שֶׁבְּכָל דָּבָר. אַךְ לְצֹרֶךְ הֲבָנַת הַפֶּרֶק נָבִיא בְּקִצּוּר נִמְרָץ כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת לַמִּקְרִים שֶׁהֻזְכְּרוּ.
כְּאֵבֵי רַגְלַיִם: הָאֱמוּנָה נִקְרֵאת ‘רֶגֶל’, שֶׁעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. הָרַגְלַיִם מְרַמְּזוֹת עַל גַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה" (תְּהִלִּים ל"ו). גַּם הַמָּמוֹן נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דְּבָרִים י"א) – זֶהוּ מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו (פְּסָחִים קי"ט). לָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ" (תְּהִלִּים ט"ו). אִשָּׁה נִקְרֵאת רֶגֶל, כֵּיוָן שֶׁעָלֶיהָ עוֹמְדִים הַצְלָחַת הַבַּעַל וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" (שְׁמוּאֵל א’ ב’) – זוֹ הָאִשָּׁה.
לָכֵן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב בָּרֶגֶל צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּעַצְמוֹ. יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַנַּ"ל, כְּגוֹן שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁחָלַשׁ בֶּאֱמוּנָה, אוֹ שֶׁמָּלֵא בְּגַאֲוָה, אוֹ שֶׁמְּדַבֵּר תָּדִיר לָשׁוֹן הָרָע, אוֹ שֶׁנִּכְשָׁל בְּמָמוֹנוֹת אוֹ בְּגֶזֶל, אוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן מַעַשְׂרוֹת וְכוּ’. וּמַה שֶּׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ, יַעֲשֶׂה עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה.
הֶפְסֵדִים כַּסְפִּיִּים: עֲשׂוּיִים לְרַמֵּז עַל גֶּזֶל, אוֹ שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַעֲשֵׂר, אוֹ שֶׁהוּא חַיָּב כֶּסֶף מִגִּלְגּוּל קוֹדֵם וְכַדּוֹמֶה.
עִכּוּב בְּקִדּוּם בַּעֲבוֹדָה: כָּל הַתַּפְקִידִים וְהַמִּנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ מִנּוּיִים פְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר – כֻּלָּם נִקְבָּעִים בַּשָּׁמַיִם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (בָּבָא בַּתְרָא צ"א:): אֲפִלּוּ הָאַחֲרַאי עַל תּוֹרָנוּת הַהַשְׁקָיָה בַּשָּׂדוֹת – מְמַנִּים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. לָכֵן, אִם לֹא נִבְחַר לְתַפְקִיד מְסֻיָּם, זֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בָּחֲרוּ בּוֹ בַּשָּׁמַיִם לַתַּפְקִיד הַזֶּה. וְזֶהוּ נִסְיוֹנוֹ, שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה. הַמְנַהֵל אֵינוֹ קוֹבֵעַ כְּלוּם, וְלֹא יִשְׂנָא אוֹתוֹ, וְלֹא יִכְעַס עָלָיו, אֶלָּא יַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. וְיִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַתַּפְקִיד. וְיֹאמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם זֶה טוֹב בִּשְׁבִילִי, שֶׁעַכְשָׁיו אֲקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד הַמְסֻיָּם הֶחָדָשׁ הַזֶּה – תִּתֵּן לִי אוֹתוֹ, וְשֶׁאַצְלִיחַ בּוֹ, כִּי הַכֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ. וְאִם זֶה לֹא רְצוֹנְךָ, שֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד – תַּעֲזֹר לִי לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמִי וּלְהַצְלִיחַ, וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי.

מִי אוֹחֵז בַּמַּקֵּל?

הַכְּלָל הוּא, שֶׁהַהַשְׁגָּחָה הִיא הָעוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי הַסִּבּוֹת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדוֹן שֶׁאוֹחֵז בְּמַקֵּל, וּמַכֶּה בּוֹ אֶת עַבְדּוֹ. בָּרוּר שֶׁהָעֶבֶד רוֹאֶה אֶת הָאָדוֹן הַמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְלֹא עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַאֲשִׁים אֶת הַמַּקֵּל, אוֹ לִכְעֹס עַל הַמַּקֵּל, אוֹ לְנַסּוֹת לְפַיֵּס אֶת הַמַּקֵּל…
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה