בגן האמונה המבואר עמוד פה

בגן האמונה המבואר עמוד פה

דְּבָרִים אֵלּוּ נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ, וְהוּא הִתְעוֹרֵר לְהָבִין שֶׁזּוֹ בְּוַדַּאי הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. חַיָּב הָאָדָם לְקַבֵּל אֶת הָרָעוֹת בְּאַהֲבָה. הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ, שֶׁמֵּעַתָּה הוּא יוֹדֶה עַל הַכֹּל, וִיקַבֵּל הַכֹּל בְּשִׂמְחָה, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וְהִנֵּה הַפְלֵא וָפֶלֶא! מֵאָז הִתְחִיל לִנְהֹג כָּךְ, חַיָּיו הִשְׁתַּנּוּ לְטוֹבָה לְלֹא הֶכֵּר! הוּא מְדַבֵּר כָּל יוֹם עִם ה’ וּמוֹדֶה לוֹ; וְהוּא מִתְיַעֵץ אִתּוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ. וְהוּא רוֹאֶה כָּל הַזְּמַן נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, כֵּיצַד ה’ יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, וְהוֹפֵךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, וְיֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה בְּכָל עִנְיָנָיו וּבַעֲסָקָיו. בְּקִצּוּר – הוּא חַי חַיֵּי אֱמוּנָה מְאֻשָּׁרִים.

יְהוּדִי וְלֹא שָׂמֵחַ?!

אוֹתוֹ יְהוּדִי בָּא לַשִּׁעוּר עִם אָחִיו, וְסִפֵּר לָרַב שֶאוֹתוֹ אַח הוּא אָדָם הַמְדַקְדֵק בְּמִצְווֹת, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. אוֹתוֹ אָח נִגַּשׁ גַּם הוּא אֶל הָרַב, וּבְְנִגּוּד לְאָחִיו ‘הָרָחוֹק’ מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת, שֶׁסִּפֵּר לָרַב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לוֹ, הֵחֵל הוּא לְהִתְלוֹנֵן לָרַב שֶׁהוּא מָלֵא בְּיִסּוּרִים וּבִדְאָגוֹת, וְלֹא הוֹלֵךְ לוֹ בַּחַיִּים וְכַדּוֹמֶה. וְעוֹד אָמַר לָרַב, שֶׁהוּא מַחֲזִיק מַעֲמָד רַק בִּזְכוּת אָחִיו, שֶׁתּוֹמֵךְ בּוֹ וּמְעוֹדֵד אוֹתוֹ, וּמַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וְעַתָּה הוּא רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶת הָרַב קֻשְׁיָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַנְהָגַת ה’:
"כְּבוֹד הָרַב! אֲנִי לֹא מֵבִין… זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? מַדּוּעַ אֲנִי -שֶׁמְּדַקְדֵּק עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה – הַחַיִּים שֶׁלִּי מָרִים, וְאֵין לִי שִׂמְחָה וְהַצְלָחָה; וְאָחִי, שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק כַּמּוֹנִי, שָׂמֵחַ וְיֵשׁ לוֹ חַיִּים טוֹבִים?
עָנָה לוֹ הָרַב: "אֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָוֹן. כַּנִּרְאֶה, יֵשׁ עָלֶיךָ דִּינִים, וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה".
"עַל מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה?" שָׁאַל הָאָח. "אֲנִי שׁוֹמֵר שַׁבָּת, וְנוֹתֵן צְדָקָה, וְלוֹמֵד תּוֹרָה, וְשׁוֹלֵחַ אֶת יְלָדַי לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְחַי חַיֵּי דֹּחַק, וּמְקַיֵּם קַלָּה כַּחֲמוּרָה. מָה אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה בְּסֵדֶר? אֲנִי מֵבִין, שֶׁאֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא; אֲבָל כָּאֵלֶּה צָרוֹת? עַל מָה וְלָמָּה?"
עָנָה לוֹ הָרַב: "הַטַּעֲנָה שֶׁל מִדַּת הַדִּין עָלֶיךָ הִיא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב. אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁמִּדַּת הַדִּין מִתְעוֹרֶרֶת רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹבֵר עַל אֵיזוֹ הֲלָכָה אוֹ עַל דִּין. אֲבָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁעִקַּר הַתְּבִיעָה עַל הָאָדָם הִיא, מַדּוּעַ אֵינוֹ אוֹמֵר תּוֹדָה; מַדּוּעַ אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת הַשְׁגָּחַת ה’ בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה; לָמָּה הוּא עָצוּב, וְאַף פַּעַם אֵינוֹ מְרֻצֶּה וְכוּ’. כָּל אֵלּוּ טְעָנוֹת כְּבֵדוֹת מְאֹד בַּשָּׁמַיִם. כִּי הָאֱמוּנָה הִיא נַחַת הָרוּחַ שֶׁל הַבּוֹרֵא. וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עוֹלָה נַחַת רוּחַ מִקִּיּוּם הַמִּצְוֹת שֶׁל הָאָדָם, אִם הֵן אֵינָן מְבִיאוֹת אוֹתוֹ לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה, וּלְקַבֵּל אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּשִׂמְחָה.
וְאֶת הָרְאָיָה אַתָּה בְּעַצְמְךָ הֵבֵאתָ, שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁאָחִיךָ עֲדַיִן נִכְשָׁל בְּאֵיזֶה דְּבָרִים בַּתּוֹרָה, וּבְכָל זֹאת כַּמָּה יָפִים חַיָּיו וּמְאֻשָּׁרִים. תֵּדַע שֶׁזֶּה רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּה’, וּמוֹדֶה לוֹ עַל הַכֹּל, וְלָכֵן אֵין עָלָיו דִּינִים וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ יִסּוּרִים. וְאִלּוּ אַתָּה, חַיֶּיךָ קָשִׁים, כִּי אֵינְךָ מַאֲמִין בַּה’, וְאֵינְךָ מוֹדֶה לוֹ עַל הַכֹּל, וְלָכֵן שׁוֹרִים עָלֶיךָ דִּינִים.
תָּבִין הֵיטֵב! רֹב הַיִּסּוּרִים הֵם בְּדֶרֶךְ כְּלָל רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין אוֹמְרִים תּוֹדָה עַל הַכֹּל. וְלָכֵן, מִי שֶׁאוֹמֵר תּוֹדָה עַל הַכֹּל, אֵין לוֹ הַרְבֵּה יִסּוּרִים. וְאָחִיךָ, שֶׁמּוֹדֶה עַל הַכֹּל, יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַתַּכְלִית מִמָּה שֶׁאַתָּה סוֹבֵר, וְיֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַרְבֵּה נַחַת מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא, רַק מֵעֶצֶם אֱמוּנָתוֹ בּוֹ".
"מָה?!" הִתְקוֹמֵם הָאָח. "קָרוֹב לַתַּכְלִית?! הֲרֵי הוּא לֹא לוֹמֵד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם כַּמּוֹנִי? בְּקוֹשִׁי יֵש לוֹ אֵיזֶה עִתִּים מוּעָטִים שֶבָּהֶם הוּא לוּמֵד תּוֹרָה".
אָמַר לוֹ הָרַב: "בֹּא אַרְאֶה לְךָ רַמְבַּ"ן מְפֹרָשׁ, הַמּוֹכִיחַ שֶׁאָחִיךָ מְקַיֵּם הַרְבֵּה מְאֹד". הָרַב פָּתַח לְפָנָיו סֵפֶר, וְהֵחֵל קוֹרֵא לְפָנָיו: "כָּתַב הָרַמְבַּ"ן בְּסוֹף פָּרָשַׁת בֹּא: ‘וְכַוָּנַת כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹקֵינוּ, וְנוֹדֶה אֵלָיו שֶׁהוּא בְּרָאָנוּ. וְהִיא כַּוָּנַת הַיְצִירָה, שֶׁאֵין לָנוּ טַעַם אַחֵר בִּיצִירָה רִאשׁוֹנָה. וְאֵין לָעֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹנִים חֵפֶץ, מִלְּבַד זֶה שֶׁיֵּדַע הָאָדָם, וְיוֹדֶה לֵאלֹקָיו שֶׁבְּרָאוֹ". וּמְבָאֵר הָרַב בַּמְבֶּרְגֵּר זַצַ"ל בַּסֵּפֶר ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’ אֶת דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ן, שֶׁהַהַכָּרָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם, הָאֱמוּנָה בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַהוֹדָיָה אֵלָיו הַבָּאָה אַחַר יְדִיעַת ה’, הִיא הִיא תַּכְלִית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאִלּוּלֵא זֹאת אֵין לְאֵל עֶלְיוֹן חֵפֶץ בִּבְרִיּוֹתָיו".