בגן האמונה המבואר עמוד סא

בגן האמונה המבואר עמוד סא

בְּלֹא הָאֱמוּנָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִסְבָרוֹת שֶׁהֵם הֵפֶךְ הָאֱמֶת מַמָּשׁ, כְּגוֹן: לְהוֹכִיחַ שֶׁלִּגְנֹב וְלִרְצֹחַ זֶה מוּסָרִי וְנָכוֹן. יְדוּעִים מִקְרִים רַבִּים שֶׁבְּשֵׁם הָ’אֱמֶת וְהַצֶּדֶק’ קָמוּ קְבוּצוֹת, שֶׁגָּזְלוּ אֶת הָעֲשִׁירִים כְּדֵי לָתֵת לַעֲנִיִּים וְכַדּוֹמֶה. וְלֹא בָּחֲלוּ גַּם בְּרֶצַח וּבְתוֹעֵבוֹת אֲחֵרוֹת. וְאִלּוּ הָיְתָה לָהֶם אֱמוּנָה, לֹא הָיוּ מַגִּיעִים לִסְבָרוֹת עֲקֻמּוֹת כָּאֵלֶּה. כִּי הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְרַק הוּא קוֹבֵעַ מִי יִהְיֶה עָשִׁיר, וּמִי יִהְיֶה עָנִי, וְאֵין הֶתֵּר לְשׁוּם אָדָם לַעֲשׂוֹת דִּין לְעַצְמוֹ, אוֹ לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת הַשְׁגָּחַת ה’.
כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא מִטָּעֻיּוֹת כָּאֵלּוּ; כִּי בְּלֹא הָאֱמוּנָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַחְלִיט עַל הָ’אֱמֶת’ שֶׁלּוֹ – שֶׁהִיא בְּעֶצֶם שֶׁקֶר גָּדוֹל, הַיָּכוֹל לְהָבִיא לְהֶרֶס הָעוֹלָם. וְכָךְ צָמְחוּ הַתְּנוּעוֹת הַהַרְסָנִיּוֹת וְהַמַּהַפְּכָנִיּוֹת, כְּגוֹן: הַפָאשִׁיזְם, הַקּוֹמוֹנִיזְם, הֲפִיכוֹת צְבָאִיּוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְאַף כַּיּוֹם יֶשְׁנָן תְּנוּעוֹת הַהוֹפְכוֹת אֶת הַיּוֹצְרוֹת בְּשֵׁם הָאֱמֶת. אֲבָל עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה מִתְחַבְּרִים לָאֱמֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁהִיא הָאֱמֶת הַיְחִידָה. כִּי ‘אֱמֶת’ יֵשׁ רַק אַחַת, וְהָאֱמֶת אֵינָהּ מִשְׁתַּנָּה לְעוֹלָם. וְלָכֵן, רַק הִיא יְכוֹלָה לְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. וְנִמְצָא שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הַיְסוֹד, שֶׁעָלָיו עוֹמֵד הָעוֹלָם.

אֱמֶת

וְהִנֵּה, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא תַּכְלִית בִּבְרִיאַת הָאָדָם, הֲיִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא יִדְרֹשׁ מֵהָאָדָם לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית בְּלִי לְהַגִּיד לוֹ מַה הִיא? הֲיִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא יִתֵּן שָׂכָר וָעֹנֶשׁ בְּלִי לְהַגִּיד לָאָדָם מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר? הֲיִתָּכֵן לַחְשֹׁב שֶׁהַבּוֹרֵא יִסְמֹךְ עַל הָאָדָם, שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ אֶת הַתַּכְלִית?
אֶלָּא וַדַּאי הַבּוֹרֵא מֻכְרָח הָיָה לָתֵת לָאָדָם הוֹרָאוֹת בְּרוּרוֹת לְגַבֵּי הַתַּכְלִית שֶׁל קִיּוּמוֹ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן, הוּא נָתַן אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת. וְאֶת הַצַּדִּיקִים הַמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ מַה הִיא הַתַּכְלִית, וּמַחְדִּירִים בָּאָדָם ‘אֱמֶת‘, שֶׁרַק עַל יָדָהּ יָכוֹל הוּא לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית.
וְדַע שֶׁרַק עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהַבּוֹרֵא נָתַן – שֶׁהִיא הָאֱמֶת – אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. כִּי בְּלֹא הַתּוֹרָה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהַחְלִיט מַה הִיא הַתַּכְלִית לְפִי שְׁרִירוּת לִבּוֹ וּלְפִי תַּאֲווֹתָיו, וּלְהַגִּיעַ לְטָעֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּבֵרוּר בָּעוֹלָם, שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים.

שְׁבִיל הַזָּהָב

מִי שֶׁהוֹלֵךְ נֶגֶד הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי חַי בְּטָעֻיּוֹת קָשׁוֹת וּבְבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים. הָאֶחָד מַחְלִיט לִרְדֹּף אַחַר מָמוֹן, וְהַשֵּׁנִי אַחַר נָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי אַחַר תַּאֲוָה זוֹ, וְהָרְבִיעִי אַחַר דִּמְיוֹן אַחֵר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה טָעֻיּוֹת רַבּוֹת – כִּמְעַט כְּמִסְפַּר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם. עַד שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נַעֲשָׂה מָקוֹם, שֶׁבִּלְתִּי נִסְבָּל לִחְיוֹת בּוֹ – מָלֵא בְּשִׂנְאָה, בְקִנְאָה, בְּתַחֲרוּת, בְּלָשׁוֹן הָרָע, בְּגֶזֶל, בְּנַקְמָנוּת, בְּאַכְזָרִיּוּת, בְּעַוְלוֹת, בִּרְצִיחוֹת, בִּבְגִידוֹת וּבִשְׁאָר טִנֹּפֶת וְלִכְלוּךְ.
אוּלָם, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם חַיִּים עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְזוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, אֲזַי הָעוֹלָם יָפֶה מְאֹד. כָּל אֶחָד מִתְנַהֵג עַל פִּי הַתּוֹרָה – הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – וּמִמֵּילָא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְכַדּוֹמֶה, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶּׁשַּׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ. הוּא מְכַבֵּד אֶת כֻּלָּם, רוֹצֶה בְּהַצְלָחַת כֻּלָּם, עוֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה עִם כֻּלָּם, מֵיטִיב עִם כֻּלָּם, מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, בְּלִי שֶׁקֶר, בְּלִי זִיּוּף וּבְלִי מִרְמָה וְכַדּוֹמֶה – הַכֹּל עַל פִּי הַתּוֹרָה וּבָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – עַל יְדֵי אֱמוּנָה אֲמִתִּית הָעוֹלָם מָתוֹק וְנִפְלָא עַד מְאֹד. אִם כֵּן, רַק מִי שֶׁחַי בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, יִתָּכְנוּ לוֹ חַיִּים טוֹבִים.
אֶלָּא שֶׁגַּם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעִילָה, לְמִי שֶׁאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ עַל יָדָהּ אֶת הָאֱמוּנָה. וְגַם הוּא יָכוֹל לְהַחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה וּלְהַגִּיעַ לְטָעֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת – שֶׁהֵן בְּכַמָּה אֳפָנִים גְּרוּעוֹת יוֹתֵר מֵהַטָּעֻיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לְמִי שֶׁלֹּא לוֹמֵד תּוֹרָה.