בגן האמונה המבואר עמוד שמג

בגן האמונה המבואר עמוד שמג

יוֹסֵף לֹא תִּכְנֵן שֶׁיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ לְעֶבֶד, וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים כָּאֵלּוּ עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְשֶׁיַּכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים לְשָׁנִים רַבּוֹת בְּלִי לָדַעַת אִם אֵי פַּעַם יֵצֵא מִשָּׁם. הוּא בְּוַדַּאי הָיָה מַעְדִּיף – כְּמוֹ כָּל אֶחָד – שֶׁהַדְּבָרִים יִתְנַהֲלוּ לְפִי הַתָּכְנִית שֶׁלּוֹ: שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּבֵית אָבִיו, וְיִלְמַד תּוֹרָה וְיִתְעַלֶּה, וְיִתְחַתֵּן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְיָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם, שֶׁיִּגְדְּלוּ עַל בִּרְכֵּי יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכוּ’. אֲבָל ה’ רָצָה אַחֶרֶת, וְהוּא קִבֵּל אֶת זֶה בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים

צְרִיכִים אָנוּ לָדַעַת, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל דְּמוּת מְסֻיֶּמֶת, זֶה בִּשְׁבִיל לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לֶקַח לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וְרוֹאִים אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָבַר יוֹסֵף הַצַּדִּיק, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְעַכֵּב וּלְצַיֵּר בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַמְּצִיאוּת כְּפִי שֶׁהָיְתָה בֶּאֱמֶת, וְלָשִׂים אֶת עַצְמוֹ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְלַחְשֹׁב אֵיךְ הָיָה מַרְגִּישׁ, אִם הָיָה עוֹבֵר דְּבָרִים אֵלֶּה עַל בְּשָׂרוֹ.
לְיוֹסֵף לֹא הָיָה שֶׁמֶץ שֶׁל מֻשָּׂג כַּמָּה זְמַן יֵאָלֵץ לְהִשָּׁאֵר בְּבֵית הַסֹּהַר. אוּלַי יְבַלֶּה אֶת כָּל יָמָיו בְּבֵית הָאֲסוּרִים – רָחוֹק מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִקְּרוֹבָיו, וּבְלִי שׁוּם יָדִיד וְאוֹהֵב, וּבְלִי אֶפְשָׁרוּת כָּלְשֶׁהִי לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים, כְּפִי שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה: בְּלִי אֶפְשָׁרוּת לְהָקִים עֵסֶק אוֹ בְּלִי לְהַגִּיעַ לְמַעֲמַד כַּלְכָּלִי; בְּלִי אֶפְשָׁרוּת לְהִתְחַתֵּן, בְּלִי לְהָבִיא יְלָדִים, בְּלִי לִקְנוֹת דִּירָה וְכַדּוֹמֶה – וַאֲפִלּוּ לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲבֹד אֶת ה’ לֹא הָיְתָה לוֹ אֶפְשָׁרוּת. וּבְוַדַּאי עָבְרוּ עָלָיו כָּל סוּגֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶחָד מִנִּסְיוֹנוֹת אֵלּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן, כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ בְּיַחַד.
אִם לֹא הָיוּ לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק הִתְחַזְּקוּת וֶאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, נֶגֶד כָּל מַה שֶּׁנִּרְאֶה בַּמְּצִיאוּת – שֶׁהַכֹּל רַע מְאֹד, וְהוּא לֹא הָיָה זוֹרֵק אֶת הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי, בְּלִי לְנַסּוֹת לְהָבִין כְּלוּם, מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? מַה שֶּׁכֻּלָּם עוֹשִׂים, כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ לֹא מִסְתַּדֵּר לָהֶם – הָיָה נִשְׁבָּר וּמִתְרַעֵם וּמִתְמַרְמֵר עַל חַיָּיו. מִתְלוֹנֵן עַל אֶחָיו שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְמַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה, מִתְמַלֵּא בְּרִגְשֵׁי שִׂנְאָה וּבְרִגְשֵׁי נְקָמָה אֲלֵיהֶם, וּבוֹכֶה עַל מְאֹרְעוֹת חַיָּיו הַקָּשִׁים.
הוּא הָיָה מִתְמַלֵּא בְּמַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל ה’, וְהָיָה מַרְגִּישׁ צוֹדֵק מְאֹד בְּטַעֲנוֹתָיו:"מַה זֹּאת? כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי כָּךְ? אֲנִי צַדִּיק, מֶה חָטָאתִי וּמַה פָּשַׁעְתִּי? וְעוֹד אַחֲרֵי שֶׁעָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, זֶה שְׂכָרִי שֶׁיַּשְׁלִיכוּ אוֹתִי לַבּוֹר? זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹד כָּךְ אֶת ה’ בְּנִסְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה? אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְמֹד תּוֹרָה בַּכֶּלֶא בֵּין עוֹבְדֵי גִלּוּלִים וּבֵין מְכַשְּׁפִים כָּאֵלֶּה; רָחוֹק מִכָּל מִשְׁפַּחְתִּי בְּמָקוֹם טָמֵא, בְּלִי טִפַּת רֵיחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל יַהֲדוּת? מַה יִּהְיֶה אִתִּי? אֵיךְ נָפַלְתִּי? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱלִיט לִגְמֹר אוֹתִי; הוּא שׂוֹנֵא אוֹתִי; אֲנִי לֹא שָׁוֶה כְּלוּם; אֲנִי כַּנִּרְאֶה רָשָׁע גָּמוּר, וְאֵין לִי תַּקָּנָה; ה’ אֵינוֹ סוֹבֵל אוֹתִי, וְהֶחֱלִיט לְהַעֲנִישׁ אוֹתִי. דַּי נִמְאַס לִי; טוֹב יוֹתֵר שֶׁאָשִׂים קֵץ לְחַיַּי, וְאֶגָּמֵל מֵהַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה…"
אוֹ הָיָה נוֹפֵל לְמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְדִיפָה עַצְמִית וּלְמַחְֲשָׁבוֹת שֶׁל שִׂנְאָה עַצְמִית וְשֶׁל יֵאוּשׁ וְשֶׁל עַצְבוּת וְשֶׁל הִתְמַרְמְרוּת, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, כַּאֲשֶׁר לֹא הוֹלֵךְ לוֹ כְּפִי שֶׁהוּא תִּכְנֵן.
אֲבָל יוֹסֵף הַצַּדִּיק הִתְחַזֵּק! הוּא זָרַק אֶת שִׂכְלוֹ, וְהֶחֱזִיק בֶּאֱמוּנָה שֶׁה’ הוּא טוֹב תָּמִיד. שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה’ – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה; וְשֶׁה’ בְּוַדַּאי אוֹהֵב אוֹתוֹ תָּמִיד; וְשֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין כְּלוּם, רַק מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וְאָז הוּא רָקַד! שָׂמַח! וְהוֹדָה לַה’ עַל הַכֹּל! וְהִשְׁתַּדֵּל לְמַלֵּא כָּל רֶגַע פָּנוּי בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת כְּפִי שֶׁיָּכוֹל. וּבִפְרָט בְּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁזֶּה הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁהָיָה בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת בַּכֶּלֶא.
יֶשְׁנָם שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים, מַדּוּעַ הִצְלִיחַ יוֹסֵף בַּכֶּלֶא. עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פ"ו):"וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ". רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר: גְּבָר קָפִיז", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מְפַזֵּז – יוֹסֵף הָיָה רוֹקֵד בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וְכָךְ זָכָה שֶׁה’ עִמּוֹ, וְהִצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה. וְרַשִׁ"י מֵבִיא פֵּרוּשׁ נוֹסָף, שֶׁהָיָה שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו. וְעַל כָּל דָּבָר הָיָה אוֹמֵר: בְּעֶזְרַת ה’, מַה שֶּׁה’ רוֹצֶה, אִם ה’ יִרְצֶה וְכַדּוֹמֶה. וְלָכֵן, ה’ הִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, וְהוּא עָבַר אֶת כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּנֹעַם וּבְהַצְלָחָה. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, עָלָה לִגְדֻלָּה וּמָלַךְ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ’. הַכֹּל רַק בִּזְכוּת הִתְחַזְּקוּתוֹ, שֶׁהֶאֱמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה!