בגן האמונה המבואר עמוד שמז

בגן האמונה המבואר עמוד שמז

וְאַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף הָיָה קָשֶׁה פִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. כִּי עַל פִּי הַטֶּבַע הָיָה נִרְאֶה בָּרוּר לְיוֹסֵף, שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר בְּבֵית הָאֲסוּרִים כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְחַיִּים כָּאֵלֶּה? אֵיזֶה חִזּוּק אוֹ עִדּוּד הָיָה אֶפְשָׁר לָתֵת לוֹ? אֵיזֶה קֶרֶן אוֹר יָכְלָה לַחְדֹּר לַמְּצִיאוּת הַקּוֹדֶרֶת, שֶׁבָּהּ הָיָה נָתוּן? בִּפְרָט אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים, וְהוּא עֲדַיִן בְּבֵית הָאֲסוּרִים. וּבִפְרָט בַּשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה לְשִׁבְתּוֹ שָׁם – אֵלּוּ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ יָכְלוּ לַעֲלוֹת בְּדַעְתּוֹ!
אֲבָל יוֹסֵף נִלְחַם בַּמַּחֲשָׁבוֹת! הוּא הִתְגַּבֵּר! הוּא צָעַק לַה’, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה! וְהוּא זָרַק אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ, וְהֶחְלִיט שֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין כְּלוּם, רַק מַאֲמִין שֶׁכָּכָה ה’ רוֹצֶה. יִתָּכֵן שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ לְהַאֲמִין בַּה’ בַּתְּנָאִים הַקָּשִׁים הָאֵלּוּ עַד סוֹף יָמָיו, וְזֶה מַה שֶּׁה’ רוֹצֶה מִמֶּנּוּ. וְהוּא הִמְשִׁיךְ לִשְׂמֹחַ וְלָשִׁיר, לִרְקֹד וּלְהוֹדוֹת לַה’ יִתְבָּרַךְ! כִּי הוּא יִשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ וְאָמַר לְעַצְמוֹ: יוֹסֵף! אֵין שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת – אוֹ אַתָּה מַאֲמִין בַּה’ אוֹ אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין. אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז תַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְתִשְׂמַח וְתִרְקֹד וְתוֹדֶה לַה’.
וְכַאֲשֶׁר הִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַסִּבּוֹת הַמֻּצְדָּקוֹת בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת עָצוּב, אָמַר לְעַצְמוֹ: אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת צוֹדֵק, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לְךָ כָּל הַסִּבּוֹת לִהְיוֹת עָצוּב. אֲבָל עַל יְדֵי הַצֶּדֶק הַזֶּה אַתָּה תַּפְסִיד אֶת הַכֹּל. כִּי בָּרֶגַע שֶׁתִּפֹּל לְעַצְבוּת, ה’ יַעֲזֹב אוֹתְךָ. אַתָּה תְּאַבֵּד אֶת הָאֱמוּנָה וְאֶת מְעַט הָרוּחָנִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְיָבוֹאוּ עָלֶיךָ צָרוֹת בִּצְרוֹרוֹת וְרָעוֹת גְּדוֹלוֹת. לָכֵן, בִּמְקוֹם לִהְיוֹת צוֹדֵק – תִּהְיֶה חָכָם. תָּבִין שֶׁכָּל הַ’צֶּדֶק’ הַזֶּה הוּא אֲבָדוֹן, וְהוּא מַעֲשֵׂה הַיֵּצֶר הָרָע לְהַפִּילְךָ בְּיֵאוּשׁ גָּמוּר.
אַל תִּהְיֶה צוֹדֵק! תַּצְדִּיק אֶת ה’, כִּי בְּוַדַּאי ה’ צוֹדֵק. תַּאֲמִין בּוֹ – וְתִרְאֶה יְשׁוּעוֹת!
כָּךְ כָּל אָדָם – אִם יַצְדִּיק אֶת ה’, וְיַחֲלִיט שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּה’, שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, גַּם הוּא יוּכַל לִשְׂמֹחַ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו – יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה – וְיִרְאֶה יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת!

לֹא מֵבִין כְּלוּם

כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר הָרָע בָּא אֶל יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ:"תִּרְאֶה לְאָן נָפַלְתָּ, אַתָּה תִּגְמֹר אֶת חַיֶּיךָ בַּכֶּלֶא, וְלֹא תִּתְחַתֵּן", מֶה עָשָׂה יוֹסֵף? הוּא רָקַד וְשָׁר:"לֹא מֵבִין כְּלוּם; מָה אִכְפַּת לִי; מַה שֶּׁה’ יִרְצֶה, זֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה; וּמַה שֶּׁה’ עוֹשֶׂה, הַכֹּל לְטוֹבָה; וְאִם לֹא אֶתְחַתֵּן, זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, ה’ יִתְבָּרַךְ, עַל הַכֹּל. אֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם, אֲנִי רַק מַאֲמִין, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְלִרְקֹד כָּל חַיָּיו".
כִּי זֹאת כָּל הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם בְּכָל רֶגַע בַּחַיִּים: לִשְׂמֹחַ אוֹ לִהְיוֹת עָצוּב. וְלִבְחֹר בַּשִּׂמְחָה אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה.
וְכֵן עָשָׂה כַּאֲשֶׁר הוּא בָּא אֵלָיו וְאָמַר לוֹ:"בַּחַיִּים לֹא תָּבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם". וְכֵן כְּשֶׁאָמַר לוֹ:"לֹא יִהְיוּ לְךָ חֶסְכוֹנוֹת". וְכֵן כְּשֶׁאָמַר לוֹ:"תִּרְאֶה עִם אֵיזֶה אֲנָשִׁים בִּלְתִּי נִסְבָּלִים אַתָּה תִּצְטָרֵךְ לְהַעֲבִיר אֶת חַיֶּיךָ". וְכֵן כְּשֶׁאָמַר לוֹ:"אַתָּה תָּקוּע כָּאן בָּאָרֶץ הַטְּמֵאָה הַזֹּאת. מַה יִּהְיֶה אִתְּךָ? מָתַי תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה? אֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן. אַתָּה כַּנִּרְאֶה פּוֹשֵׁעַ וְחוֹטֵא שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ וְכוּ’".
כְּנֶגֶד כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ יוֹסֵף רָקַד וְשָׁר וְהוֹדָה לַה’:"תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, ה’ יִתְבָּרַךְ, עַל הַכֹּל. אֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם, אֲנִי רַק מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְשֶׁתַּכְלִית הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא לְהַאֲמִין בְּךָ. בָּרוּךְ ה’, אֲנִי מְקַיֵּם אֶת הַתַּכְלִית, כִּי אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, וַאֲנִי רוֹקֵד וְשָׂמֵחַ וּמוֹדֶה לְךָ עַל הָאֱמוּנָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי".