מסכת ברכות פרק ט משנה ה-ו-ז

ט,ה  חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר "ואהבת, את ה’ אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה):  "בכל לבבך"–בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע.  "ובכל נפשך", אפילו הוא נוטל את נפשך.  "ובכל מאודך", בכל ממונך.  דבר אחר, "ובכל מאודך"–בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו בכול מאוד מאוד.

 

ט,ו  לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודש הקודשים.  לא ייכנס להר הבית, במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו; ולא יעשנו קפנדריא.  ורקיקה, מקל וחומר.

 

ט,ז  כל חותם הברכות שהיו במקדש, היו מן העולם; משקילקלו המינים, ואמרו אין עולם אלא אחד–התקינו שיהו אומרין, מן העולם ועד העולם.  התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר "והנה בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, ה’ עימכם; ויאמרו לו, יברכך ה’" (רות ב,ד).  ואומר "ה’ עימך גיבור החיל" (שופטים ו,יב).  ואומר "אל תבוז, כי זקנה אימך" (משלי כג,כב).  ואומר "עת, לעשות לה’–הפרו, תורתך" (תהילים קיט,קכו); רבי נתן אומר, הפרו תורתך, עת לעשות לה’.