להיות אחד

כאן נחשפת הבעיה האמיתית
בזירת הפגישות של היום. יותר
מדי אנשים מחפשים בן/בת זוג
שהם לא יכולים בכלל למצוא.
למה? כי הם מחפשים אשליה!

משבר גדול מאוד מתחולל בעולם, ואני לא מדברת על המשבר במזרח התיכון או על איזה כתם נפט ענק במפרץ מקסיקו. אני מדברת על בעיית הרווקוּת. מבלי לצטט סטטיסטיקות, ברור לכל מי שמתבונן בהן שמספר הרווקים/רווקות הנמצאים בשנות העשרים פלוס והשלושים המאוחרות רק גדל וגדל בכל שנה.

מדוע החיפוש אחרי הנשמה התאומה, החצי השני שלי, הפך להיות קשה כל כך? התלמוד (מסכת סוטה ב, ע"א) אומר לנו שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, כך שמשימה זו אף פעם לא הייתה קלה. אבל אם השם יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, אז מדוע כל כך הרבה אנשים, בעיקר בחוג הדתיים-לאומיים, מחפשים במשך שנים כשהם כואבים ובודדים?

לאנשים הלא דתיים, התשובה די פשוטה. אין צורך בכלל להתחתן אם כל הרווחים של חיי הנישואין נמצאים בהישג יד. אין צורך למהר ולרוץ להתחתן כדת משה וישראל אם אפשר לעשות את זה בלי זה, מה גם שזה נעשה "מקובל".

אבל אלה שמוקירים את האידיאלים של התורה ומבינים שחיי נישואין הם התחייבות קדושה, אז כל העניין נעשה בשבילם מורכב יותר. הבדל גדול יש בין פגישות שנעשות על ידי שידוך ובין אלה שפוגשים במסיבות או בכל אירוע חברתי אחר, וזה בלי לכלול את אלה ששומרים-נגיעה ואת אלה שחושבים ששמירת נגיעה לפני החתונה היא כזה דבר מיושן ופרמיטיבי… אך מכיוון שעל נושא זה נכתב המון, אתמקד במאמר זה על נושא המפגשים.

גדלתי בבית מסורתי וחונכתי בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות. אולם, ברגע שהגעתי למסקנה שאני צריכה להתחתן עם בחור יהודי – זה כל מה שעניין אותי וזה כל מה שהיה חשוב לי. להישמר מכל מגע, ולו בקצה הזרת, ולצאת לפגישות שידוכים לא היו דברים שנכללו באוצר המילים והמושגים שלי. אבל עכשיו, כשאנחנו שומרי תורה ומצוות, אני מהרהרת שוב ושוב בכל שאלות ה'איך' וה'למה' שהופיעו לאורך כל הדרך במפגשים עם בעלי. אני יודעת, שאם הייתי עוברת "שיקוף" אצל שדכנית באותו זמן, ספק אם השם שלו היה נתפס בחכה. דברים מעטים מאוד היו משותפים בינינו. אבל השם בחכמתו האינסופית דאג לכך שנמצא אחת את השני, למרות השוני והריחוק שלנו מהדת. ושלא תטעו, אני לא אומרת שהתסריט הזה מומלץ בכלל, אבל כשאדם נופל לבור חשוב שידע שהשם נמצא אתו גם בבור הזה, מחכה לו עם סולם לעזור לו לצאת משם.

לא הרגשנו את הקשיים עד שהתחלנו לחוות קשיים רציניים בזוגיות, ורק אז הבנתי מה מהות הקשר בינינו. בסדרת הפגישות הראשונה עם היועץ לענייני זוגיות שאליו פנינו, כל אחד מאיתנו התבקש למלא שאלון שמורכב משאלות מקצועיות ומכוונות. הייתי בטוחה שלאחר שהיועץ יקרא את התשובות שסימנתי הוא יאמר לי שאין סיכוי להמשיך הלאה, ויכוון אותי להליך הגירושין. אבל במקום זאת, כל התשובות "התאימו". כלומר, כל המטרות החשובות בחיים של שנינו עמדו בקו אחד. במילים אחרות, למרות כל השליליות, הרגשות החולים והקונפליקטים הפנימיים של כל אחד מאיתנו, בשורה התחתונה שנינו היינו שם מאותה סיבה – מהסיבה הנכונה!

באותה תקופה גיליתי את הספר בגן האמונה של הרב שלום ארוש שליט"א וכן סט דיסקים בנושא שלום בית.

ולמה אני מספרת לכם את זה? כי יש כאן נקודה חשובה מאוד שאפשר ללמוד ממנה המון. הדבר שהופך את השידוך לטוב הוא הנשמה הרוחנית והנצחית של הקשר בין בני הזוג. ולמרות שהקשר הגופני חשוב הוא משני לקשר האמיתי, כי חיבור עצום ונשגב זה נעשה בשמים. פעם פגשתי אישה צעירה שההכרות עם בעלה הייתה דרך הטלפון, כשהיא בצד אחד של העולם והוא בצידו השני. כל הקשר ביניהם היה על בסיס טלפוני בלבד. שעות הם דיברו על השאיפות והרצונות שלהם, שהיו כמובן לשם שמים. בסופו של דבר, ברגע שהם החליטו להיפגש זה היה כבר מתוך ידיעה שהם רוצים להתחתן. זוהי המהות האמיתית של החיפוש אחר החצי השני.

דבר נוסף, אני מאמינה שהסיפור הקצר לעיל חושף את הבעיה האמיתית בזירת הפגישות של היום. יותר מדי אנשים מחפשים בן/בת זוג שהם לא יכולים בכלל למצוא. למה? כי הם מחפשים משהו שבנוי מאשליות, שמחה וסיפוק עצמי שאינם קיימים כלל. למרבה הצער, הרבה גברים מחפשים באופן שטחי בלבד, מכיוון שהם רוצים את האישה עם המראה המושלם. אבל אם רק היו מבינים שאחרי מספר שנים ומספר ילדים בהמשך הדרך, המודל שהם חיפשו יהיה רגיל כמו אשתו של השכן. וכמה נשים סירבו להצעות טובות רק בגלל שהבחור לא מרוויח מספיק כסף, כי איך היא תחיה את סגנון החיים שהיא משתוקקת לחיות? בכל מקרה, הכל מאת השם, אז חפשי את הגבר שמתאים לך כמו חליפה שמותאמת בדיוק למידות שלך, ולא את הגבר שלובש חליפות יפות. אם הוא לא מופיע עם חליפות מעוצבות, חפשי בתוך נשמתו ומצאי את האיש האמיתי שבו. אם היא מגיעה לפגישה אבל אתה מגלה שהיא לא מה שרצית/חלמת שהיא תהיה – דבר איתה! תופתע ממה שתגלה בתוך ליבה.

את המפגשים לצורך נישואין אפשר להשוות לשני מגנטים. כל אחד, שיצא לו לשחק קצת עם מגנטים בשיעורי טבע, מודע לעובדה שהרצון לחבר את שני הקטבים הזהים (דרום עם דרום או צפון עם צפון) אף פעם לא מצליח, מכיוון שהם דוחים אחד את השני ולא מוכנים להתחבר. אולם, אבל על ידי חיבור הצפון עם הדרום, המגנטים נמשכים ומתחברים אחד לשני כמו… מגנט. באותו אופן, כאשר שני חצאי נשמה מתאחדים לנשמה אחת, התכונות שמשלימות אחת את השני הן בדרך כלל הניגודים וההפכים, ודווקא הם אלה שיוצרים את החיבור וההרמוניה הכל כל טובים בין בני הזוג.

אבל, אולי התשובה לשאלה ההתחלתית של: 'מדוע כל כך הרבה אנשים מחפשים במשך שנים בזמן שהשם יכול לקרב אותם אל הזיווג שלהם?' – היא קדושה, או חוסר קדושה. באותה מידה שכולנו צריכים לכוון את חיינו לעבודת השם ולבטל את האגו שלנו למען ההגינות, אותו דפוס חשיבה צריך להתקיים כאשר מחפשים את בן או בת הזוג. כאשר המחפשים שמים את המטרות שלהם בפרספקטיבה נכונה וסדר העדיפויות שלהם ברור וישר, הם בודאי יראו ניסים.

לפני הרבה שנים למדתי כלכלת בית בבית הספר (תפירה, סריגה, בישול) – את זה למדו הבנות, ואילו הבנים למדו נגרות קלה. הם למדו כיצד לעשות כל מיני פריטי נוי ודברים שימושיים מעץ עם מסור ומלטשת. אומרים, שאי אפשר להכניס ריבוע לתוך עיגול, אלא אם כן השם רוצה שזה יקרה. כל מה שאתה צריך לעשות הוא רק לחתוך את הקצוות. ברוב המקרים, שם בחוץ, מחכה מישהו/מישהי לכל אישה וגבר. אם במבט ראשון זה נראה לא מתאים – כלומר הריבוע לא יכול להתאים לצורה שעיצבתם בעיני רוחכם – נסו להיות יותר יצירתיים. עם התבודדות כנה ורצינית, עם תפילה מעומק הלב והרבה אמונה, תוכלו לראות הרבה מעבר לחיצוניות. את היופי הפנימי. בכל התחומים אנו מתאמצים לאזן ולכוון את החושים שלנו כדי להבין את המסר האלוקי, אז תארו לכם כמה צריך להתאמץ כשמדובר בחיפוש החצי השני שלנו!!!

הגישה החסידית לשידוך שונה מזו של הדתיים הלאומיים. כאשר הילד מגיע לגיל המתאים לבניית התא המשפחתי, המשפחות מגיעות להסכמה לגבי השידוך ואז המשודכים מתחילים להיפגש. אין זה אומר שלא משקיעים ומתאמצים, אבל תהליך מציאת החצי השני, לרוב, הרבה יותר קל. פעם, הייתי מתנגדת לעובדה שבני זוג ישוחחו מעט מאוד זמן לפני שיחליטו להתחתן. אחרי הכל, איך הם באמת יכולים להכיר אחת את השני בזמן כל כך קצר? אבל העובדה היא שהם לא צריכים! הם באמת לא צריכים… עד לרגע הקידושין מתחת לחופה. כל זמן שהקריטריונים החשובים מתאימים, כל השאר בא על מקומו. כאשר בני הזוג יוצרים אחדות שמבוססת על דרך של תורה ומצוות ומבקשים הדרכה מתאימה, שלום בית בין בני זוג כזה הוא בטוח.

יסוד בסיסי בחיי הנישואין הוא השלמת הנשמות שלנו, כי בלי החצי השני האדם לא מושלם. כבר בתחילת הבריאה אלוקים ציווה עלינו את הפעולה הקדושה הזו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). זה האיחוד המקודש – בין הבעל לאישה – שמאפשר לנוכחותו של השם להתמזג בחייהם. אנו נכנסים מתחת לחופה, לקידושין, גם כדי למלא את מצוות פרו ורבו, וגם פה נוכחותו של השם הכרחית.

שלמה המלך ע"ה מדבר על ההתחייבות בין הבעל לאישה בספרו "שיר השירים", וזה לשונו: "אני לדודי ודודי לי". זוהי גם אלגוריה מדהימה לקשר האהבה בין העם היהודי להשם, בורא העולם.

ברגע שאדם מפנים היטב ומבין שהמרדף אחרי החצי השני נועד רק כדי לעזור לנו בעבודת השם ולא לצורך סיפוק עצמי, הוא יזכה לאחדות נפלאה בקלות ובבהירות. ואז החשיכה תתחלף באור זוהר, בשמחה ואושר. יהי רצון שיהיה זה רצונו של השם יתברך, שכל החצאים שמחפשים את החצי השני שלהם בקרוב מאוד יהיו אחד!