בגן האמונה המבואר עמוד שפא

בגן האמונה המבואר עמוד שפא

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא הָיָה בְּהַכְנָעָה, וְהִתְפַּלֵּל לְלֹא הֶרֶף, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִּילוֹ מִיִּצְרוֹ הָרָע, וְלֹא יִתֵּן אוֹתוֹ בְּיָדוֹ. לָכֵן, הוּא הָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, וְלֹא הִפְסִיק לְזַמֵּר וּלְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה’, אֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, גַּם כְּשֶׁבְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ, מָרַד בּוֹ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מִכִּסֵּא הַמְּלוּכָה, וְרָדַף אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ!
לִכְאוֹרָה, הָיוּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ כָּל הַסִּבּוֹת לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ וְ’לָרֶדֶת’ עַל עַצְמוֹ עַל הַמַּצָּב, שֶׁהוּא נָפַל אֵלָיו: שֶׁהוּא לֹא יָדַע לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ, וְשֶׁכַּנִּרְאֶה, ה’ יִתְבָּרַךְ שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אִם נָתַן לוֹ לְהַגִּיעַ לְשֵׁפֶל כָּזֶה וְכוּ’ וְכוּ’. אַךְ מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים, כַּמָּה הָיָה דָּוִד רָאוּי לִמְלוּכָה. וְלָכֵן בֶּאֱמֶת, הִבְטִיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא תָּזוּז הַמְּלוּכָה מִזַּרְעוֹ עַד מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כִּי יָדַע לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר יָרַד מִן הַמְּלוּכָה. זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא יָדַע בְּבֵרוּר גָּמוּר(!), שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ הִיא מֵאֵת ה’, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לוֹ. וּמִמֵּילָא, אָמַר: ה’ נָתַן, וַה’ לָקַח. יְהִי שֵׁם ה’ מְבֹרָךְ.
לְדָוִד הַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה אִכְפַּת, אִם יִהְיֶה רוֹעֶה צֹאן, אוֹ יִהְיֶה מֶלֶךְ. זֶה הָיָה בְּעֵינָיו הַיְנוּ הַךְ. מַה זֶּה מְשַׁנֶּה? הָעִקָּר לַעֲבֹד אֶת ה’. ה’ רוֹצֶה שֶׁאֶעֱבֹד אוֹתוֹ בְּתוֹר רוֹעֶה צֹאן? מְצֻיָּן. ה’ רוֹצֶה הוּא שֶׁאֶעֱבֹד אוֹתוֹ בְּתוֹר מֶלֶךְ? טוֹב מְאֹד. הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁ’הוּא’ הַמֶּלֶךְ. הוּא סַךְ הַכֹּל ‘דָּוִד’, וּכְשֶׁה’ רוֹצֶה הוּא מֶלֶךְ, וּכְשֶׁה’ אֵינוֹ רוֹצֶה, הוּא לֹא מֶלֶךְ. פָּשׁוּט מְאֹד.
כָּךְ הוּא אָדָם הָרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לַעֲבֹד אֶת ה’, וְלֹא אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ. לֹא אִכְפַּת לוֹ מִכְּלוּם, אֶלָּא בְּכָל מַצָּב וּבְכָל אֹפֶן, הוּא עוֹבֵד אֶת ה’ לְפִי הָעִנְיָן. כְּשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ – הוּא מוֹדֶה לַה’, וּמִזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתוֹ לְלֹא הִסּוּס. וּכְשֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ – הוּא עוֹבֵד אֶת הָעֲבוֹדָה הַמַּתְאִימָה לְאוֹתָהּ שָׁעָה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה’ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לִחְיוֹת בַּשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ וּלְהַחֲזִיק בַּשִּׂמְחָה.
לָכֵן, אָדָם צָרִיךְ שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשֶׂה, תִּהְיֶה עַל שֶׁשָּׁכַח אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ, עַל חִסָּרוֹן בֶּאֱמוּנָה וּבִתְפִלָּה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ חִסָּרוֹן מְסֻיָּם, הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַל זֶה. שֶׁזֶּה מַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּאֲוָה – שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי ה’.
לְמַעֲשֶׂה, הָאֱמוּנָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְכָל הַתְּשׁוּבָה, וְצָרִיךְ לוֹמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּסְלַח לִי, שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ מְצִיאוּת בָּעוֹלָם מִלְּבַדְּךָ, וְשֶׁעָשִׂיתִי מֵעַצְמִי מְצִיאוּת – בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּאֲוָה, שֶׁל עַצְבוּת וְשֶׁל כַּעַס וְכַדּוֹמֶה; רָדַפְתִּי אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ הַכֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי; עָשִׂיתִי מֵהַתַּאֲווֹת מְצִיאוּת – בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, כְּאִלּוּ הָאֹכֶל מְחַיֶּה אוֹתִי וְלֹא אַתָּה, וּבִשְׁאָר תַּאֲווֹת, כְּאִלּוּ הֵן הַחַיּוּת וְהַתַּעֲנוּג שֶׁלִּי וְלֹא אַתָּה; עָשִׂיתִי מְצִיאוּת מִבְּנֵי אָדָם – קִנֵּאתִי, פָּחַדְתִּי, הֶחֱנַפְתִּי וְכַדּוֹמֶה, כְּאִלּוּ הֵם קוֹבְעִים מַשֶּׁהוּ בְּחַיַּי, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.
רַק כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֶל הַתְּשׁוּבָה בָּאֹפֶן הַזֶּה שֶׁתֹּאַר כָּאן, שֶׁרוֹאֶה אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ וְאֶת הַחֶסְרוֹנוֹת, וּפוֹנֶה לַה’ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו, שֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל כָּל חִסָּרוֹן, וּלְעֵת עַתָּה, יִתֵּן לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, רַק אָז תְּשׁוּבָתוֹ הִיא אֲמִתִּית. וּבְלֹא זֶה כָּל הַוִּדּוּיִים, הַחֲרָטוֹת וְהַ"תְּשׁוּבָה" שֶׁעוֹשֶׂה הֵם בְּגֶדֶר גַּאֲוָה. כִּי הוּא רַק בּוֹכֶה לָמָּה הוּא אֵינוֹ מַלְאָךְ, וְרוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ, לָמָּה יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע, כְּאִלּוּ הוּא לֹא בֶּן אָדָם. וְכָל תְּשׁוּבָתוֹ הִיא גַּאֲוָה, שֶׁמַּלְקֶה אֶת עַצְמוֹ, מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ הַמָּשִׁיחַ, מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ… מַדּוּעַ הוּא לֹא הַמֶּלֶךְ… מַדּוּעַ הוּא לֹא מְצִיאוּת!

סִכּוּם

הִנֵּה לָמַדְנוּ, כַּמָּה קָשׁוֹת הֵן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְכֵיצַד כֻּלָּן נוֹבְעוֹת מֵחֹסֶר אֱמוּנָה. וְכֵן לָמַדְנוּ, כַּמָּה נִפְלָאוֹת הֵן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְכֵיצַד כֻּלָּן עוֹמְדוֹת עַל הָאֱמוּנָה. לְמַעֲשֶׂה, עַל כָּל מִדָּה וּמִדָּה אֶפְשָׁר הָיָה לִכְתֹּב סֵפֶר שָׁלֵם, אוּלָם אָנוּ סוֹמְכִים עַל בִּינָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ, כֵּיצַד הָאֱמוּנָה הִיא הַדֶּרֶךְ לְתַקֵּן אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְלִקְנוֹת אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.