לחיות עם התפילה

כל החיים הטובים שלך תלויים
בה. לכן אל תתפלא שכאשר אתה
מתחיל להתפלל אתה מרגיש שכל
המחשבות פתאום קופצות עליך.
זה רק בגלל שחייך תלויים בה.

בשדי יער – פרק 85

כל החיים הטובים של האדם תלויים בתפילה, לכן כל כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר) עומדים להתנגד ולהפריע לאדם בתפילתו. כמו שרואים בחוש ממש, שברגע שאדם מתחיל להתפלל, מיד קופצות עליו כל המחשבות הזרות וכל הטרדות שיש לו עולות בזיכרונו והוא שוקע בכל מיני מחשבות וחשבונות, עד שברוב הפעמים הוא מגיע לסוף התפילה ומגלה שהיצר הרע לקח לו את כל התפילה…

דבר זה לא קורה כמעט בשאר הדברים שבקדושה שאדם עושה, כגון בזמן הלימוד וכו’, שעל פי רוב האדם מצליח להתרכז במה שעושה, וכן שכן כאשר עוסק בענייני העולם הזה, שאז לא יהיו לו מחשבות זרות ובלבולים. אדרבה, בעניינים אלה הוא שוקע בריכוז עמוק ומתמלא במרץ וחיות.

וכל זה למה? מכיוון שהתפילה פותחת לאדם את כל השערים, ואם אדם זוכה להתפלל את כל התפילה מילה במילה הוא יזכה לזיווג, לשלום בית, לפרנסה בקלות, שפע, חכמה ובנים. הכל ייפתח לו. הכל יסתדר לו. והוא גם יזכה לשמחה ועוד דברים רבים נוספים.

אמת

כותב רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות), שאחת המניעות הגדולות על התפילה היא החיסרון במידת האמת. כי אם אדם היה מקשר עצמו לאמת בזמן תפילתו, כלומר היה משתדל על כל פנים לומר את מילות התפילה באמת, כפי מדרגתו כמובן באותה השעה, היה בודאי מצליח להתפלל בכוונה. וכותב עוד, שזה בחינת פך השמן שעל ידו היה הנס של חנוכה, כי היוונים טימאו את כל השמנים, כלומר את הדעת שבקדושה, והכניסו בלבול בעם ישראל כדי שלא תהיה להם דעת ברורה שאין עוד מלבדו, ושלא תהיה להם דעת ברורה שאין שום טעם לעולם הזה מלבד לעשות את רצון השם. וכל זה נכלל בבחינת הדעת הברורה של התורה הקדושה. דעת זו הם טימאו ובזה הם הכניסו בלבול בעם ישראל.

וכאשר טימאו כך את המוחין ואת הדעת, לא היה אפשר כבר לדבר שום דיבור של קדושה. זאת, משום שהדיבור הוא כפי הדעת, והאדם מוציא מפיו את מה שיש לו במוחו, ואם לאדם יש רק שטויות בראשו ברור שהוא ידבר שטויות. אך אם יש בראשו רק דעת, אמונה וכדומה – אזי הדיבורים שמדבר הם קדושים. אלה דברי אמונה ודעת משום שהדיבור הוא ביטוי לפנימיות של האדם, וכל מה שיש לאדם בפנים בא לידי ביטוי בדיבורו. וכשיש לו דעת היא יוצאת מפיו, כמו שכתוב: "מפיו דעת ותבונה".

וזה בחינת פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, שהוא בחינת אמת, כי בשביל לזכות להתפלל בכוונה צריכים למשוך עצמו לאמת, כמובא בליקוטי מוהר"ן (תורה ט), שבחושך המקיף את האדם בזמן שמתפלל, שמסבבות אותו הקליפות ומחשבות זרות וכו’, ישנם פתחים הרבה. ולמצוא את הפתחים הללו הוא על ידי אמת, שימשיך את עצמו לאמת וישתדל לומר את מילות התפילה באמת, ואז האמת הזאת מאירה לו בחושך למצוא פתחים לצאת מהחושך, כי האמת היא עצם אור השם וכו’, עיין שם.

לכן, אדם צריך בעת התפילה להשתדל בכל כוחו לומר כל מילה באמת. למשל, כשאומר את המילים "חוננו מאיתך חכמה בינה ודעת", יכוון באמת שהוא צריך את החכמה בינה ודעת, שהוא מבקש עכשיו באמת מהשם יתברך שיחונן אותו בחכמה בינה ודעת, ויאמר מילה במילה עם הפסקה בין המילים: חוננו… מאיתך… חכמה… בינה… ודעת… ובהפסקה שבין המילים יחשוב היטב על פירוש המילה שרוצה להוציא מפיו, כי אנשים כערכנו חייבים לחשוב על המילה קודם שמוציאים אותה מפינו, כמובא בליקוטי מוהר"ן (תורה ע"ו), אחרת המילה יוצאת בלא מחשבה, כלומר בלי כוונה.

והאמת – היא בחינת חותמו של כהן גדול. כי האמת היא בחינת "חותם", כמו שאמרו חז"ל, שאמת היא חותמו של הקב"ה. וזה הכהן הגדול הוא נכנס לפני ולפנים, למקום קודש הקדשים לכפר על עוונות עם ישראל ולטהרם על ידי הקטורת שהקטיר והניח על אבן השתייה. כי אבן השתייה שעליה היה עומד הארון עם הלוחות היא בחינת נקודת האמת, ממנה הושתת העולם. ועיקר יסוד העולם הוא אמת. נמצא, שהאמת מקיימת את העולם ולכן נקודת אבן השתייה, שהיא יסוד העולם, היא בחינת נקודת האמת, ושם היה עומד הארון, ששם התורה, כי התורה היא עיקר האמת, כמו שכתוב: "תורת אמת"…

העיקר היוצא מכל הדברים הנ"ל שכותב רבי נתן בליקוטי ההלכות הוא, שהכל תלוי באמת. זאת, משום שהקב"ה נכסף לאמת וכביכול מחפש היכן נמצא בעולם הזה איזה אדם שאומר את מילות התפילה באמת, למשל כשמתפלל את תפילת שמונה-עשרה ואומר אותה באמת, לא במהירות! עד שאינו מבחין כלל מה הוא אומר, אלא במתינות עם מחשבה על כל מילה קודם שמוציאה מפיו, עם כוונה, עם כל הלב, ועל ידי זה מאיר לו אור השם והוא ממשיך את אור השם לכל העולם, ועל ידי זה נברא לב לאפיקורסים לחזור בתשובה.

נמצא, שרק על ידי תפילת שמונה-עשרה מאירים את אור השם בעולם. כי כל העולם הזה כולו חשוך, והקב"ה מחפש היכן ימצא בו איזו אמת, ואז הוא, כביכול, שוכן אצלו. נמצא, שאדם שמתפלל תפילה זו עם אמת גורם להשראת השכינה בעולם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)