השקעה משתלמת!

במקום לבזבז זמן יקר במחשבות,
דבר שמלווה בעגמת נפש ודאגות,
במקום להסתובב סביב עצמך – כל
מה שאתה צריך לעשות הוא להשקיע
שלושים דקות בשמונה עשרה…

בשדי יער – פרק 85

כל עניין הגלות הנוראה שבה אנו שרויים – הכללית והפרטית, הכל מחמת שאין מתפללים בכוונה. אם אדם היה מתפלל בתפילת שמונה-עשרה את המילים, וחוזר עליהן – "תבנה ירושלים" או "את צמח דוד עבדך תצמיח" – בכוונה ומבקש באמת: תבנה ירושלים! – בודאי תפילתו הייתה מקרבת מאוד את הגאולה.

כך הוא הדבר בעניינים פרטיים. אם אדם יבקש באמת: "חוננו מאיתך חכמה בינה ודעת", ומבקש זאת בכוונה אמיתית בדיוק כפי שאדם שחסר לו מבקש, אז בודאי הקב"ה מרחם עליו ומשלים לו את חסרון הדעת, וממילא היו נשלמים כל חסרונותיו האחרים. כי כל החסרונות נמשכים מחסרון הדעת ומשם כל הצרות. וכאשר אדם זוכה לקנות דעת כבר לא חסר לו כלום, כמו שכתוב: "דעת קנית מה חסרת".

ובפרט בברכה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שבה צריך לכוון מאוד שיתגלה האור של התפילה שבה תלויה כל הגאולה. וזה עיקר כוונת הברכה, כי כל עניינו של דוד משיחא הוא עניין התפילה, כמובא בספרים, וכשמבקשים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" זה אומר שמבקשים שיתגלה בעולם אור התפילה. וזה שמבקשים "כי לישועתך קיווינו" וכו’, כלומר שמבקשים את הישועה והגאולה של השם כביכול, שתתגלה מלכותו, והתגלות מלכותו היא רק על ידי אור התפילה, כאשר כולם יקראו בשמו ויאמינו שרק הוא יתברך קובע הכל והכל בהשגחתו, וכל חיסרון רק השם יתברך יכול להשלים.

מדוע? משום שהקב"ה הוא המנהיג את העולם והוא קבע חוקים בעולם, וגם קבע שכל הגאולה תבוא רק על ידי תפילה, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, ז): "דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה" – היינו חסרון תפילה, כי אמונה זו תפילה, כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה", ותרגם אונקלוס: פרושות בתפילה. לכן אנו מבקשים: "לישועתך קיווינו" וכו’, שיתגלה אור התפילה ויתגלו אותם הצדיקים שמאירים את אור התפילה ומלמדים את עניינה החשוב של התפילה ומעוררים את כולם לעבודה חשובה זו, כדי שעם ישראל יתקרבו לתפילה.

על זה אמר האריז"ל הקדוש, שהגאולה האחרונה לא תהיה בחסד אלא היא תגיע לנו על ידי ריבוי תפילות, כאשר עם ישראל יתפללו המון תפילות עד שיזכו בזכות ריבוי התפילות להיגאל. מה שאין כן בגאולה הראשונה שהייתה כולה חסד חינם. ואף על פי שעם ישראל צעקו, כמו שכתוב: "ותעל שוועתם וכו’ וישמע וכו’", אך זה היה מעט, כי אחרי הכל הגאולה הייתה בחסד.

אולם הגאולה האחרונה תהיה על ידי ריבוי התפילות בלבד, בזכות ולא בחסד. לכן כל אחד צריך להתחזק מאוד בשלושת התפילות, ולהתפלל את תפילת שמונה-עשרה בכוונה. ולא יתעצל לומר אותה שעה ארוכה, או לפחות באחת מהן. וכן צריך להתחזק מאוד בשעת ההתבודדות ולצעוק אל השם ולבקש ממנו שירחם עלינו ויגאל אותנו. והעיקר בכל הבקשות הללו הוא לבקש שיתגלה אורו של דוד המלך, שהוא אור התפילה, כי דוד המלך הוא תפילה כמו שכתוב: "ואני תפילה", וזו הסיבה שהשם בחר בו להיות משיח. כי "משׁיח" זה מלשון משׂיח, והמשיח ילמד את עם ישראל להתפלל, כמו שאמר רבינו הקדוש בשם רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, שמשיח ילמד את עם ישראל איך מתפללים שמונה-עשרה נקי, כי זה כל מה שחסר בעולם.

בדורנו, כאמור, יש תורה כפי שלא הייתה בשום זמן, וכל יום יוצאים עוד ועוד ספרים חדשים, דיסקים, נבנות ישיבות, יש מודעות, כולם לומדים – נשים, בחורים וכו’, וברוך השם, זה רק הולך וגדל בחסדי השם. אבל התורה אמורה להביא את האדם לתפילה, לאמונה שזו התכלית: לומר תודה רבה על כל דבר. להאמין. לשבח. כי זה בעצם אורה הפנימי של התורה, שאדם ידבק בהשם ויזמר לו.

ואומר רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות): "וישכב במקום ההוא וגו". יעקב אבינו ראה שתהיה גלות והתפילה תיפול מאוד ולא ישימו אל ליבם להתגבר ולהתפלל בכוונה, וכל זה מכיוון שהסיטרא-אחרא (הצד האחר) מתגברת מאוד על התפילה ומסובבת את האדם בכמה מיני בלבולים, עד שהרוב מתייאשים מן התפילה בכוונה. וזו מציאות שרואים ממש בחוש, שרוב בני אדם התייאשו מלהתפלל בכוונה ולא נמצאים כמעט מניינים שמתפללים באריכות ובכוונה, ועל פי רוב בכל בית-כנסת ‘מריצים’ את התפילה ובפרט את תפילת שמונה-עשרה, ולמעשה לא מתפללים אותה אלא קוראים אותה מהסידור וכמה שיותר מהר. ולא עוד, אלא שאדם שמאריך מסתכלים עליו כעל משוגע ומקפידים עליו, וכל זה הוא רק בגלל התגברות הסיטרא-אחרא על התפילה בגלות זו, שמתגברת על כל אחד ואחד.

שפע וכל טוב

למעשה, אדם נופל לכסילות גדולה מאוד כאשר הוא מזדרז בתפילה או לא נותן דעתו עליה. למה? מכיוון שהוא לא מבין איזה רווח עצום הוא מפסיד כשאינו משקיע כוחות להתפלל בכוונה. אם היה מתפלל כמו שצריך היו נפתחים לו כל מעיינות החכמה וכן היה זוכה לזיכרון. כי התפילה, כידוע, היא סגולה עצומה לזיכרון. כמו כן היו נפתחות לו כל הישועות והוא לא היה צריך להתאמץ כלל בשביל הפרנסה, אלא רק היה מחייך ומוצא כסף בכיס… וכאשר אנו רואים היום אנשים שמתאמצים בשביל פרנסתם זה רק בגלל שאינם מתפללים בכוונה, כפי שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, ז): "כפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו, כן נותנין לו פרנסתו". הקב"ה כביכול אומר לאדם: אתה תפרנס אותי וכנגד זה אני אפרנס אותך. אתה תפרנס אותי בתפילות, ואני אפרנס אותך בכסף…

אז במקום להתאמץ ולחיות במרתון של תשע שעות ויותר, ועוד לא הזכרנו את אלה שעובדים שעות נוספות, במקום זה עצור! ותתפלל בכוונה. ואז תראה איך החיים שלך נעשים קלים מאוד. גם זיווגו של האדם כפי התפילה שלו, וגם על זה מדבר רבי נחמן בתורה הנ"ל: "ובני ישראל בתפילתם גורמים זיווגא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, ולפי הזיווג שגורם בתפילתו, כן זוכה לזיווגו".

כדי שתפילת שמונה-עשרה תהיה כראוי, הקדש לה לפחות חצי שעה ואמור כל מילה עם מחשבה וכוונה. כי אז, אדם יוצא מתפילה כזו שמח ומלא אמונה, ליבו נקי, עם זיכרון ומוח צלול. הוא כבר לא חושב על מה יהיה ואיך יהיה, גם לא על הפרנסה, כי אדם שמתפלל תפילת שמונה עשרה כראוי לא צריך לחשוב על הפרנסה. אז במקום לבזבז זמן יקר במחשבות על פרנסה, דבר שברוב הפעמים מלווה בעגמת נפש ודאגות, במקום להסתובב סביב עצמך או לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה, תשקיע את הזמן הזה בתפילה ותראה ישועות: בזיווג, בפרנסה, בשלום בית, בהשגת התורה וכו’.

השם נתן לנו מתנה עצומה – שלוש פעמים ביום לעמוד לפניו יתברך בתפילה בכוונה. אל תפספס את ההזדמנויות האלו, נצל לפחות אחת מהן ותאריך בתפילה. לאן אתה ממהר? כל הדברים שנדמה לאדם שבגללם הוא צריך למהר הם דווקא הסיבה שאין לו על מה למהר בכלל. כי כל הטרדות באות על פתרונן רק אם אדם משקיע בתפילה. ולא מדובר בהשקעה של שעות. בסך הכל צריך להאריך שלושים דקות בשמונה-עשרה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)