בגן האמונה המבואר עמוד שפט

בגן האמונה המבואר עמוד שפט

וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִשּׁוּב דַּעַת בָּרוּר, שֶׁאֵין מַצָּב בָּעוֹלָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ מֻתָּר לִכְעֹס. וְשֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁכּוֹעֵס, הוּא עוֹבֵר עֲבֵרָה חֲמוּרָה וְנוֹרָאָה. וְעַל יְדֵי כָּל כַּעַס שֶׁכּוֹעֵס, הוּא מַפְסִיד הַרְבֵּה מְאֹד וְכוּ’. וְיִשּׁוּב הַדַּעַת הַזֶּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה חָזָק וְתַקִּיף, כִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ: שֵׂכֶל. מְיֻשָּׁב. חָזָק. וְתַקִּיף, בְּאֹפֶן שֶׁבָּרוּר לוֹ לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, שֶׁאֵין מַצָּב בָּעוֹלָם שֶׁהוּא יִכְעַס. כִּי לְעוֹלָם אֵין זֶה מִשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס, וּלְעוֹלָם זוֹ לֹא הָעֵצָה לִכְעֹס, וְשֶׁלְּעוֹלָם הוּא לֹא יִפְעַל שׁוּם טוֹבָה עַל יְדֵי כַּעְסוֹ, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לְכַעַס. עַכְשָׁו, אֶת הַשֵּׂכֶל הַמְיֻשָּׁב, הֶחָזָק וְהַתַּקִּיף הַזֶּה יַכְנִיס לְתוֹךְ הַלֵּב, וְאָז הוּא לֹא יִכְעַס!
וְצָרִיךְ שֶׁיַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה עַל הָעִנְיָן הַזֶּה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלַי, עֲזֹר לִי לָדַעַת יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם, שֶׁאֵין מַצָּב בָּעוֹלָם שֶׁמֻּתָּר לִכְעֹס, שֶׁמִּשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס. תְּרַחֵם עָלַי וְתַעֲזֹר לִי, שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי לֹא יְפַתֶּה אוֹתִי, שֶׁבַּמַּצָּב הַזֶּה מֻתָּר לִכְעֹס, אוֹ בַּמַּצָּב הַזֶּה שָׁוֶה לִכְעֹס, אוֹ מִשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס. וְאִם אֶכְעַס, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִי בָּרוּר, שֶׁעָבַרְתִּי עֲבֵרָה. וְאֶבְדֹּק אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרָע פִּתָּה אוֹתִי, כֵּיצַד הוּא רִמָּה אוֹתִי, עַד שֶׁיִּהְיֶה לִי שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב חָזָק וְתַקִּיף לֹא לִכְעֹס בְּשׁוּם מַצָּב; שֶׁהַלֵּב לֹא יְפַתֶּה אוֹתִי בְּשׁוּם מַצָּב בָּעוֹלָם, שֶׁכְּדַאי אוֹ מֻתָּר אוֹ מִשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס.
וְכָךְ יִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם עַל זֶה, וְיַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, אֵיךְ עָבַר הַיּוֹם הַקּוֹדֵם. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְשָׁל בְּכַעַס, יִתְבּוֹנֵן וְיִלְמַד בְּאֵיזֶה אֹפֶן הַיֵּצֶר הָרָע פִּתָּה אוֹתוֹ, וְאֵיזֶה פִּרְצָה הוּא מָצָא אֶצְלוֹ. וְיִתְפַּלֵּל שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה הוּא לֹא יַצְלִיחַ. כִּי בְּסַךְ הַכֹּל כַּמָּה אֶפְשָׁרֻיּוֹת יֶשְׁנָן? בּוֹדְדוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאָדָם נִכְשָׁל בְּכַעַס שׁוּב וָשׁוּב בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת: בְּחִנּוּךְ יְלָדִים, בִּשְׁלוֹם בַּיִת, בַּעֲבוֹדָה. וְאִם יִבְדֹּק בְּכָל פַּעַם בְּאֵיזֶה אֹפֶן וּבְאֵיזֶה מַצָּבִים הַיֵּצֶר הָרָע מַכְשִׁיל אוֹתוֹ, וִייַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ הֵיטֵב בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתָם מַצָּבִים, אֲזַי יוּכַל לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בַּפַּעַם הַבָּאָה. וְזֶה נִקְרָא עֲבוֹדָה נְכוֹנָה שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת.
וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבְּכָל זֹאת יִכָּשֵׁל וְיִכְעַס, יִהְיֶה לוֹ בָּרוּר – נִכְשַׁלְתִּי; הַיֵּצֶר הָרָע רִמָּה אוֹתִי, פִּתָּה אוֹתִי, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַכַּעַס הַזֶּה. וְלַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, לָמָּה כָּעַסְתִּי. כִּי כָּךְ וְכָךְ הַיֵּצֶר הָרָע פִּתָּה אוֹתִי, שֶׁבַּמִּקְרֶה הַזֶּה כְּדַאי לִכְעֹס, מִשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס, וַעֲדַיִן חָסֵר לִי יִשּׁוּב הַדַּעַת בִּנְקֻדּוֹת הַטֻּרְפָּה הַלָּלוּ וְכוּ’.
וְדַע! שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם אֶת כָּל הָאַרְבָּעָה חֲלָקִים שֶׁהִזְכִּיר רַבֵּנוּ: שֵׂכֶל. מְיֻשָּׁב. חָזָק. וְתַקִּיף! כִּי אִם חָסֵר רַק אֶחָד מֵהֶם – הָאָדָם לֹא יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן. הוּא יִפֹּל! כִּי יִהְיוּ לוֹ סְפֵקוֹת, וְהוּא יִפֹּל בְּוַדַּאי.
רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹד עַל אֵיזֶה דָּבָר וְלִקְנוֹת אוֹתוֹ. כִּי בְּלִי זֶה – אֲפִלּוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל – אֲבָל עֲדַיִן בְּתוֹכוֹ חוֹשֵׁב, שֶׁיֵּשׁ מַצָּבִים שֶׁמֻּתָּר לִכְעֹס בָּהֶם, אָז מַה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת תּוֹעִיל? הוּא כְּאִלּוּ סוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ. וּבֶאֱמֶת, ה’ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ לְפִי מַה שֶּׁהִתְפַּלֵּל. שֶׁהִתְפַּלֵּל שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לֹא לִכְעֹס, כְּפִי שֶׁלְּדַעְתּוֹ צְרִיכִים לֹא לִכְעֹס. וְאִלּוּ בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת שֶׁלְּדַעְתּוֹ צָרִיךְ לִכְעֹס, נִמְצָא שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַל אוֹתָם מִקְרִים, וַה’ נָתַן לוֹ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִתְפַּלֵּל.
וְדַע שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ הִיא נְכוֹנָה לְכָל הַמִּדּוֹת וּלְכָל הַתַּאֲווֹת. וְאִם יַעֲשֶׂה הָאָדָם יִשּׁוּב הַדַּעַת כָּרָאוּי, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב חָזָק וְתַקִּיף, וְיַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, הוּא בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה’.