מסכת פיאה פרק ו משנה ה-ו

ו,ה  שני עומרים, שכחה; ושלושה, אינן שכחה.  שני ציבורי זיתים והחרובין, שכחה; ושלושה, אינן שכחה.  שני חוצני פשתן, שכחה; ושלושה, אינן שכחה.  שני גרגרים, פרט; ושלושה, אינן פרט.  שני שיבולים, לקט; ושלושה, אינן לקט.  אלו כדברי בית הלל; ובכולן בית שמאי אומרים, שלושה לעניים, וארבעה לבעל הבית.

 

ו,ו  העומר שיש בו סאתיים, ושכחו–אינו שכחה.  שני עומרים ובהן סאתיים–רבן גמליאל אומר, לבעל הבית; וחכמים אומרים, לעניים.  אמר רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים יפה כוח של בעל הבית, או הורע כוח.  אמרו לו, יפה כוח.  אמר להם, מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהן סאתיים, אינו דין שלא יהו שכחה.  אמרו לו, לא; אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות.