מסכת דמאי פרק ו משנה א-ב

ו,א  המקבל שדה מישראל, או מן הנוכרי, או מן הכותי–חולק לפניהם.  החוכר שדה מישראל, תורם ונותן לו.  אמר רבי יהודה, אימתיי–בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר, מעשר ונותן לו.

 

ו,ב  החוכר שדה מן הנוכרי, מעשר ונותן לו; רבי יהודה אומר, אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי, מעשר ונותן לו.