בשדי יער עמוד 65-66

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 65-66

כִּי הַתְּפִלָּה וְהַשִּׂיחָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהָאָדָם מְשׂוֹחֵחַ עִם ה’ יוֹם יוֹם, עַל יָדָהּ הָאָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל! לָכֵן, לִבְנוֹת וּלְקַבֵּל אֶת הַכֵּלִים לִתְשׁוּבָה, זֶה אֶפְשָׁרִי רַק כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ כָּל יוֹם וָיוֹם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אִלּוּ הָיוּ לוֹקְחִים אֶת הָעִנְיָן בִּתְמִימוּת, וּפָשׁוּט מְצַיְּתִים לַצַּדִּיקִים וְעוֹשִׂים שָׁעָה בְּכָל יוֹם, הֵם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת אוֹתָהּ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, הָיוּ מְקַבְּלִים חִזּוּק גָּדוֹל מְאֹד לַנֶּפֶשׁ. כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמְּחַזֵּק אֶת הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כַּאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶשְׁבּוֹן יוֹמְיוֹמִי וְהוּא מְטַפֵּל בְּחֶסְרוֹנוֹתָיו וּמְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו.

כֹּחַ הַהַתְמָדָה

עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ נִתָּן לְהַסְבִּיר אֶת חֲשִׁיבוּת הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁתִּהְיֶה דַּוְקָא בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּעוֹד אֳפָנִים. לְדֻגְמָא: אָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לְהוֹדוֹת לַה’ עַל חֲסָדָיו, וְגַם כָּאן, צָרִיךְ שֶׁלֹּא רַק פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן יוֹדֶה לַה’ עַל טוֹבוֹתָיו, אֶלָּא יוֹדֶה לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כִּי לְהוֹדוֹת בְּכָל יוֹם, זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל, מִכַּמָּה טְעָמִים:
א – כִּי בְּלֹא הוֹדָאָה יוֹמְיוֹמִית, הַגַּשְׁמִיּוּת מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל הָאָדָם, וְעֵינָיו נֶחְשָׁכוֹת מִלִּרְאוֹת אֶת טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁמּוֹדֶה לַבּוֹרֵא בְּכָל יוֹם עַל טוֹבוֹתָיו, שֶׁאָז הוּא מַמָּשׁ חַי וְנוֹשֵׁם אֶת טוּבוֹ וַחֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא.
ב – כְּשֶׁמּוֹדֶה רַק אַחַת לְכַמָּה זְמַן, הוּא מַחְמִיץ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הַיּוֹמְיוֹמִיּוֹת. כִּי אֵיךְ יוֹדֶה אַחַת לְכַמָּה זְמַן עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַבּוֹרֵא בְּכָל יוֹם וָיוֹם? אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, הוּא יָכוֹל בְּנָקֵל לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַבּוֹרֵא בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.
וְכֵן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאָיו, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא רַק פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן יִתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ יִתְפַּלֵּל לְתַקְּנָם, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם יַעֲשֶׂה כֵּן. וְגַם כָּאן, יֶשְׁנָהּ הַסִּבָּה שֶׁל הַגַּשְׁמִיּוּת הַמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הָאָדָם, בִּפְרָט כְּשֶׁעֹל הַחֲטָאִים אוֹטֵם אֶת לִבּוֹ. וְהַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁזֶּה פָּשׁוּט הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְהִתְוַדּוֹת בְּכָל יוֹם, שֶׁאָז יֵשׁ לוֹ רַק אֶת הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו, מֵאֲשֶׁר לְהִתְוַדּוֹת פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן, שֶׁגַּם כְּבָר הִצְטַבְּרוּ הַחוֹבוֹת, וְגַם רֻבָּם נִשְׁכְּחוּ…

תְּנַאי הֶכְרֵחִי

לָכֵן בָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְצִוָּה בְּצוּרָה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמַּעַת לִשְׁתֵּי פָּנִים, לַעֲשׂוֹת אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ לוֹ יוֹדֵעַ הֵיטֵב כַּמָּה הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא בִּשְׁבִילוֹ כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה.
וּמִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ מִשְׁתַּמֵּעַ בְּאֹפֶן בָּרוּר וְחַד מַשְׁמָעִי, שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן לְחַיִּים שֶׁל יַהֲדוּת. כִּי כֵן קָבַע נֶחֱרָצוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לִהְיוֹת יְהוּדִי כָּשֵׁר, בְּלִי שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, וְכִלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בְּתוֹרָה ק: “מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת”.
וְעִנְיַן הַחִיּוּב לַעֲשׂוֹת שָׁעָה אַחַת לְפָחוֹת, מוּבָא בְּכַמָּה סְפָרִים שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּשִׂיחוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְכֵן מוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה כה: “הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל-כָּל-פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ”.
וּבֶאֱמֶת עָשָׂה לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בְּמַה שֶּׁצִּוָּה עָלֵינוּ הַנְהָגָה זוֹ. כִּי כָּאָמוּר לְעֵיל, בְּמֵרוֹץ הַחַיִּים, אִם אָדָם לֹא יִקְבַּע לְעַצְמוֹ חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, לִפְרֹשׁ מֵהַמֵּרוֹץ הַיּוֹמִי בְּכָל יוֹם לְמֶשֶׁךְ שָׁעָה וּלְחַשֵּׁב אֶת מַעֲשָׂיו, הוּא יוּכַל לַעֲבֹר אֶת כָּל יָמָיו בְּלִי לַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת, מִבְּלִי שֶׁתִּקֵּן אֶת חֶטְאֵי הֶעָבָר, וְאִם הוּא יוֹסִיף וְיַעֲשֶׂה עַוְלוֹת גְּדוֹלוֹת, לֹא יִהְיֶה לוֹ לְעוֹלָם פְּנַאי וְיִשּׁוּב הַדַּעַת לִרְאוֹת אוֹתָן וְלִפְעֹל לְתִקּוּנָן.