בשדי יער עמוד 43-44

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 43-44

לָכֵן יָדוּעַ שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת הִרְבּוּ בִּתְפִלָּה בְּנוֹסָף לִשְׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת, שֶׁגַּם בָּהֶן הֵם הֶאֱרִיכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ מִלָּה מִלָּה בְּכַוָּנָה. לָכֵן כָּל אֶחָד יִלְמַד קַל וָחֹמֶר מֵהַצַּדִּיקִים – וּמָה אִם הַצַּדִּיקִים הִרְבּוּ כָּל כָּךְ בִּתְפִלָּה, וְהוֹסִיפוּ תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת רַבּוֹת בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְתִקּוּנָם. אֲנִי – שֶׁאֵינִי צַדִּיק כָּל כָּךְ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ אֲנִי לְהוֹסִיף הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת, בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לִהְיוֹת כִּרְצוֹן ה’, וּבֶטַח לֹא אֶסְתַּפֵּק בְּכַמָּה שׁוּרוֹת שֶׁל תְּפִלָּה, שֶׁגַּם אוֹתָם אֵינִי זוֹכֶה לוֹמַר בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי.
וְכָךְ כּוֹתֵב רַבִּי יִשְֹרָאֵל מֵרָאדִין הֶ”חָפֵץ חַיִּים” זָצָ”ל (לִקּוּטֵי אֲמָרִים י, מז):
“…כִּי לוּ הִתְפַּלַּלְנוּ, וְשָׁפַכְנוּ שִֹיחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּוַדַּאי לֹא יָשׁוּבוּ תְּפִלּוֹתֵינוּ וּבַקָּשׁוֹתֵינוּ רֵיקָם, וְלֹא יִסְתַּפֵּק הָאָדָם בְּמַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, אֶלָּא כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ מֵעֻמְקָא דְלִבָּא”.

עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה

וְאַל יִטְעֶה הַקּוֹרֵא לַחְשֹׁב, שֶׁמֵּעַתָּה הוּא יָכוֹל לְהַזְנִיחַ אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה. חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בְּוַדַּאי מֻכְרָחִים לִלְמֹד הַרְבֵּה תּוֹרָה, וְלַעֲסֹק בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה וְלַהֲגוֹת בָּהּ וּלְעַיֵּן בָּהּ – בָּזֶה אֵין שׁוּם סָפֵק. וְאַדְּרַבָּה, הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה הֵן קְשׁוּרוֹת זֶה בָּזֶה בְּקֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, בְּתוֹרָה ב’, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ בְּקִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן: “תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם מְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה וּמְאִירִין זֶה לָזֶה. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בִּשְׁנֵיהֶם דַּיְקָא וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת וְהֵם נִתְלַבְּשִׁין בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְנִתְחַדְּשִׁים שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם גַּם אוֹר הַתְּפִלָּה בְּיוֹתֵר”.
מִשִּׂיחָה זוֹ עוֹלֶה, שֶׁתְּפִלָּה בְּלִי תּוֹרָה הִיא חַלָּשָׁה מְאֹד וְרֵיקָה מִתֹּכֶן, לָכֵן בְּוַדַּאי צְרִיכִים לִלְמֹד תּוֹרָה. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי מֻכְרָחִים לָדַעַת, שֶׁבְּלִי לְהִתְפַּלֵּל עַל הַתּוֹרָה, זֶה בְּוַדַּאי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁשָּׁפַךְ נְהָרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וְלִתְשׁוּבָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא הִרְבָּה לְהִתְבּוֹדֵד. וְכִי הֵיכָן שָׁפַךְ אֶת כָּל נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת הַלָּלוּ, אִם לֹא בְּהִתְבּוֹדְדוּתוֹ? וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהַ”בֶּן אִישׁ חַי”, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הַרְבֵּה הִתְבּוֹדְדוּת. וּמַה נֹּאמַר עַל הֶ”חָפֵץ חַיִּים” שֶׁמְּסֻפָּר עָלָיו שֶׁנָּהַג לַעֲשׂוֹת שְׁעָתַיִם הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם בְּאֹפֶן קָבוּעַ, וְזֶה מִלְּבַד מַה שֶּׁהִרְבָּה בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּכָל מִינֵי עִתּוֹת שֶׁל צָרָה לַכְּלָל אוֹ לַפְּרָט. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כַּמָּה הִתְבּוֹדְדוּת הוּא עָשָׂה, כַּמָּה תְּפִלּוֹת הוּא הִתְפַּלֵּל, כַּמָּה דְּמָעוֹת הוּא שָׁפַךְ. כַּמָּה בִּקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ. וְכָךְ כָּל הַצַּדִּיקִים – כֻּלָּם הִרְבּוּ מְאֹד בְּהִתְבּוֹדְדוּת.
וְאִם אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ דְּבוּקִים בַּה’ וּבְתוֹרָתוֹ, הִרְבּוּ כָּל כָּךְ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְהִתְחַנֵּן לַה’ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם, קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁהוּא רָחוֹק מֵה’ וּמִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כַּמָּה צָרִיךְ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ לַתּוֹרָה, וְיִזְכֶּה אוֹתוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְלָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ’ וְכוּ’, וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַנֵּן וּלְבַקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁהוּא לֹא דָּבוּק בַּתּוֹרָה מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וְהוּא כְּבָר חָטָא וּפָשַׁע וְעָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ רִבְבוֹת פְּעָמִים, וְלֹא רַק עָבַר, אֶלָּא מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹר בְּכָל יוֹם וְיוֹם עַל הַתּוֹרָה, וְנִכְשַׁל בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים מְאֹד, וּמוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע, כַּמָּה צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַנֵּן וּלְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלּוֹ, וְיוֹצִיא אוֹתוֹ מִכָּל הָרַע שֶׁלּוֹ, וּמִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, וִיקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו, וְיִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת – כַּמָּה תְּפִלּוֹת צְרִיכִים עַל זֶה. לָכֵן נַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים הַלָּלוּ: אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַגְּאֻלָּה שֶׁלּוֹ הִיא הַתְּפִלָּה!

זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים

מִדֵּי פַּעַם מַגִּיעִים אֵלַי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁלָּמְדוּ מִקַּטְנוּתָם בִּישִׁיבָה, וְלִכְאוֹרָה, מֶה חָסֵר לָהֶם? מַה יּוֹתֵר טוֹב מֵחַיֵּי תּוֹרָה? וּבְכָל זֹאת, הֵם בָּאִים אֵלַי מְבֻלְבָּלִים וּשְׁבוּרִים, וְאִם עוֹבֵר עֲלֵיהֶם אֵיזֶה נִסָּיוֹן הֵם מִתְיָאֲשִׁים וְאֵינָם מַאֲמִינִים בְּעַצְמָם כְּלָל, וְלֹא מְסֻגָּלִים לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁאוֹפֵף אוֹתָם. מַדּוּעַ? מֶה חָסֵר לָהֶם? חֲסֵרָה לָהֶם הַתְּפִלָּה! הֵם רְחוֹקִים מֵהַגְּאֻלָּה כִּי הֵם רְחוֹקִים מֵהַתְּפִלָּה. וּמַה בְּכָךְ שֶׁהֵם לוֹמְדִים תּוֹרָה? הֲלֹא הֵם רְחוֹקִים מִלְּקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁהֵם לוֹמְדִים.