בשדי יער עמוד 35-36

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 35-36

אֲבָל יֶשְׁנָהּ תְּפִלָּה שֶׁיָּכוֹל כָּל אָדָם, וּבְכָל זְמַן, לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מֵעֹמֶק הַלֵּב, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא נִמְצָא בַּדַּרְגָּה הַנְּמוּכָה בְּיוֹתֵר, וְזוֹ הַשִּׂיחָה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר בְּמִלִּים שֶׁלּוֹ. שִׂיחָה וּתְפִלָּה זוֹ יוֹצֵאת הַיְשֵׁר מִלִּבּוֹ, כִּי מֵאַחַר וְאֵינָהּ כְּתוּבָה, מִמֵּילָא הוּא אוֹמֵר רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ לוֹמַר, וְזֶה הוּא עִקַּר הַכַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה, שֶׁהַלֵּב מְחֻבָּר לְדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה. וְכָךְ יָכוֹל כָּל אָדָם, גָּדוֹל אוֹ קָטָן, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶשֶׁר הָדוּק עִם ה’, כִּי כָּאָמוּר לְעֵיל, הַתְּפִלָּה הִיא הַקֶּשֶׁר עִם ה’.
וְזֶה מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר, שֶׁמִּקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כִּי-אִם עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא ק). כִּי בְּלִי הַהִתְבּוֹדְדוּת אֵין לָאָדָם קֶשֶׁר עִם ה’, וַאֲפִלּוּ יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, הָעִקָּר חָסֵר אֶצְלוֹ מִן הַסֵּפֶר.

הַשְּׁבִיל שֶׁלְּךָ

וְזֶה גַּם מַה שֶּׁרַבֵּנוּ כּוֹתֵב בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, מַעֲשֶׂה א’:
וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד, וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל-כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ, אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב…
אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל בַּקָּשָׁה אַחַר בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה – רוֹאֶה הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוֹת שְׁבִיל צְדָדִי וּמַחֲלִיט לִפְנוֹת מִן הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, וְלָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל צְדָדִי. זֶה מְרַמֵּז עַל כָּךְ שֶׁהִתְגַּלְּתָה לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית, אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת – הַהִתְבּוֹדְדוּת.
כִּי “שְׁבִיל” הוּא תָּמִיד דֶּרֶךְ צָרָה שֶׁהוֹלְכִים בָּהּ לְבַד, וּמִכָּאן שֶׁהִתְגַּלְּתָה לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁבִיל.
כִּי בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ תְּפִלּוֹת כְּתוּבוֹת וִידוּעוֹת – בַּסִּדּוּרִים, בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, בְּלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְעוֹד – שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּבוֹת וּמוֹעִילוֹת, אֲבָל בְּלִי הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִמְצֹא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה.
וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת אָמַר לְעַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ זְמַן רַב וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ – שֶׁרָאָה בְּבֵרוּר שֶׁעַד עַכְשָׁו הָלַךְ בַּדְּרָכִים הַכְּבוּשׁוֹת לָרַבִּים, שֶׁהֵן הַתְּפִלּוֹת שֶׁשַּׁיָּכוֹת לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַנֹּסַח שֶׁלָּהֶן קָבוּעַ וְשָׁוֶה אֵצֶל כֻּלָּם. וְהָלַךְ בָּהֶן זְמַן רַב, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָן, וּבְכָל זֹאת הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, לָכֵן כְּשֶׁרָאָה שְׁבִיל מֵהַצַּד, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ דֶּרֶךְ לְיָחִיד, יִישֵׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה! אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב! וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁהָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה הוּא מָצָא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ.
הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת הֵבִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, שֶׁמֻּתְאֶמֶת בִּמְדֻיָּק לַמַּצָּב שֶׁלּוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁכּוֹלֶלֶת שֶׁבַח, הוֹדָאָה, חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, בַּקָּשָׁה, יִשּׁוּב הַדַּעַת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הַכֹּל לְפִי הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הוּא נָתוּן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. תְּפִלָּה שֶׁעַל כָּרְחֲךָ הִיא לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת כְּתוּבָה בְּשׁוּם מָקוֹם, כִּי הִיא מִשְׁתַּנָּה לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן וּלְפִי הַנִּסָּיוֹן וּלְפִי הָעִנְיָן שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, וְהוּא הֵבִין שֶׁרַק אִם יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית הוּא יוּכַל לָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב – לְמָקוֹם שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת, לַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ, לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ.

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים

כִּי לְכָל אָדָם יֵשׁ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ בָּעוֹלָם שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לוֹ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּלְפִי הַגִּלְגּוּלִים שֶׁלּוֹ וְהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים כְּלָלִיִּים שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת, גַּם בְּתוֹכָם יֵשׁ לְכָל אֶחָד אֶת הַדֶּרֶךְ וְהָאֹפֶן הָאִישִׁי שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְקַיְּמָם. לָכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת כְּתוּבָה בְּשׁוּם סֵפֶר, שֶׁהֲרֵי מִלְּבַד מַה שֶּׁהִיא מִשְׁתַּנָּה מֵאָדָם לְאָדָם, בְּנוֹסָף לְכָךְ גַּם בָּאָדָם עַצְמוֹ הִיא מִשְׁתַּנָּה מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּאוֹתָהּ הָעֵת, וּלְפִי הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וְכוּ’ וְכוּ’.