מסכת דמאי פרק ז משנה ז-ח

ז,ז  מאה טבל מאה חולין, נוטל מאה ואחת.  מאה טבל מאה מעשר, נוטל מאה ואחת.  מאה חולין מתוקנין מאה מעשר, נוטל מאה ועשר.  מאה טבל תשעים מעשר, תשעים טבל שמונים מעשר–לא הפסיד כלום.  זה הכלל–כל זמן שהטבל מרובה, לא הפסיד כלום.

 

ז,ח  מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין ואמר, שורה החיצונה אחת מעשר, ואינו יודע איזו היא–נוטל שתי חבייות לוכסן.  חצי שורה החיצונה אחת מעשר, ואינו יודע איזו היא–נוטל ארבע חבייות מארבע זווייות.  שורה אחת מעשר, ואינו יודע איזו היא–נוטל שורה אחת לוכסן.  חצי שורה אחת מעשר, ואינו יודע איזו היא–נוטל שתי שורות לוכסן.  חבית אחת מעשר, ואינו יודע איזו היא–נוטל מכל חבית וחבית.