בשדי יער עמוד 97-98

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 97-98

תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף

וְזֶה מַה שֶּׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק “תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף” שֶׁתְּפִלָּתוֹ וְהִתְמַרְמְרוּתוֹ שֶׁל הֶעָנִי עַל עֲנִיּוּתוֹ, שֶׁמְּבַקֵּשׁ מַמָּשׁ כִּפְשׁוּטוֹ עַל דָּחְקוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, הִיא קוֹדֶמֶת לְכָל הַתְּפִלּוֹת, אֲפִלּוּ לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְלִתְפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ! וְהִיא עוֹלָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְהוּא מִתְיַחֵד עִמָּהּ וְכוּ’. וְזוֹ לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּפָרָשַׁת בָּלָק:
ר’ אַבָּא פָּתַח: “תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְגוֹ” (תְּהִלִּים קב). תְּלַת אִנּוּן דִּכְתִיב בְּהוּ תְּפִלָּה-שָׁלֹשׁ כָּתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה. וְאוּקְמוּהָ מִלָּה דָּא-וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּהוּ. חַד הֲוָה מֹשֶׁה וְחַד הֲוָה דָּוִד וְחַד עָנִי-אֶחָד הָיָה מֹשֶׁה. אֶחָד הָיָה דָּוִד. וְאֶחָד עָנִי. דְּאִתְכְּלִיל בְּהוּ וְאֶתְחַבֵּר בְּהוּ-שֶׁכָּלוּל בָּהֶם וּמְחֻבָּר עִמָּהֶם. וְאִי תֵּימָא-וְאִם תֹּאמַר. הָא כְּתִיב: תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא (חֲבַקּוּק ג) הָא אַרְבַּע אִנּוּן – שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק, אִם כֵּן יֶשְׁנָן אַרְבַּע תְּפִלּוֹת? אֶלָּא חֲבַקּוּק לָאו בְּגִין תְּפִלָּה הֲוָה-אֶלָּא חֲבַקּוּק לֹא בִּשְׁבִיל תְּפִלָּה נִכְתַּב. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב בֵּהּ תְּפִלָּה-וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ “תְּפִלָּה”. תֻּשְׁבַּחְתָּא וְהוֹדָאָה אִיהוּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא-שֶׁבַח וְהוֹדָיָה הִיא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל דְּאַחְיָא לֵהּ וַעֲבַד עִמֵּהּ נִסִּין וּגְבוּרָן-עַל שֶׁהֶחֱיָהוּ וְעָשָׂה עִמּוֹ נִסִּים וּגְבוּרוֹת. דְּהָא בְּרֵיהּ דְֹּשוּנַמִּית הֲוָה-שֶׁהֲרֵי בְּנוֹ שֶׁל הַשּׁוּנַמִּית הָיָה, שֶׁהֶחֱיָה אוֹתוֹ הַנָּבִיא אֱלִישָׁע.
אֲבָל ג’ אִנּוּן דְּאִקְרוּן תְּפִלָּה-אֲבָל בֶּאֱמֶת רַק שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנִּקְרָאִים “תְּפִלָּה”: תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים (תְּהִלִּים צ) תְּפִלָּה דָּא דְּלֵית כְּגִינֵהּ בְּבַר נַשׁ אַחֲרָא -תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים, תְּפִלָּה זוֹ שֶׁאֵין כָּמוֹהָ בְּשׁוּם אָדָם אַחֵר. תְּפִלָּה לְדָוִד (שָׁם פו) תְּפִלָּה דָּא אִיהִי תְּפִלָּה דְּלֵית כְּגִינֵהּ בְּמַלְכָּא אַחֲרָא-תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּשׁוּם מֶלֶךְ אַחֵר. תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה אִיהִי מֵאִנּוּן ג’– תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה הִיא מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת.
מַאן חֲשִׁיבָא מִכֻּלְּהוּ-אֵיזוֹ מִשְּׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ הִיא הַחֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן? הֱוֵי אֵימָא תְּפִלָּה דְּעָנִי-הֱוֵי אוֹמֵר תְּפִלָּה לְעָנִי. תְּפִלָּה דָּא קָדִים לִתְפִלָּה דְּמֹשֶׁה, וְקָדִים לִתְפִלָּה דְּדָוִד וְקָדִים לְכָל שְׁאָר צְלוֹתִין דְּעַלְמָא-תְּפִלָּה זוֹ מִתְקַבֶּלֶת קֹדֶם לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְקוֹדֶמֶת לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְקוֹדֶמֶת לְכָל שְׁאָר תְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. מַאי טַעְמָא? – וּמַהוּ הַטַּעַם לְכָךְ? בְּגִין דְּעָנִי אִיהוּ תְּבִיר לִבָּא-מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי יֵשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר. וּכְתִיב (שָׁם לד) קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ’– וְכָתוּב: קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ’. וּמִסְכְּנָא עֲבִיד תָּדִיר קְטָטָה בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַצִּית וְשָׁמַע מִלּוֹי-וְהֶעָנִי מִתְקוֹטֵט תָּמִיד בִּתְפִלָּתוֹ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו.
כֵּיוָן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵהּ-מִכֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל עָנִי אֶת תְּפִלָּתוֹ. פְּתַח כָּל כַּוֵּי רְקִיעִין-הוּא פּוֹתֵחַ אֶת כָּל חַלּוֹנֵי הָרָקִיעַ. וְכָל שְׁאָר צְלוֹתִין דְּקָא סָלְקִין לְעֵלָּא דָּחֵי לוֹן הַהוּא מִסְכְּנָא תְּבִיר לִבָּא – וְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלוֹת לְמַעְלָה, דּוֹחֶה אוֹתָן אוֹתוֹ מִסְכֵּן שְׁבוּר לֵב. דִּכְתִיב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף – כַּכָּתוּב: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְגוֹ’. כִּי יִתְעַטֵּף מִבָּעֵי לֵהּ, מַאי כִּי יַעֲטֹף?– שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב: כִּי יִתְעַטֵּף, וְלֹא כִי יַעֲטֹף, שֶׁהֲרֵי הֶעָנִי כִּבְיָכוֹל מִתְעַטֵּף בִּתְפִלָּתוֹ, וּמַהוּ שֶׁכָּתוּב “כִי יַעֲטֹף”, שֶׁמַּשְׁמַע מִכָּךְ שֶׁהוּא עוֹטֵף אֲחֵרִים? אֶלָּא אִיהוּ עֲבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא-אֶלָּא, אוֹתוֹ עָנִי בִּתְפִלָּתוֹ גּוֹרֵם עִכּוּב לְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת מִלַּעֲלוֹת לְמַעְלָה. (כִּי הַמִּלָּה “יַעֲטֹף” מַשְׁמָעָהּ עִכּוּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן, שֶׁרַשִׁ”י פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן אִחוּר) וְלָא עָאלִין עַד דִּצְלוֹתָא דִּילֵהּ עָאלַת – וְלֹא עוֹלוֹת שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת, עַד שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל הֶעָנִי עוֹלָה.
וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲמַר יִתְעַטְּפוּן כָּל צְלוֹתִין וּצְלוֹתָא דָּא תֵּיעוֹל לְגַבָּאֵי-וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: יִתְעַכְּבוּ וְיִתְאַחֲרוּ כָּל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת, וּתְפִלָּה זוֹ שֶׁל הֶעָנִי תִּכָּנֵס אֵלַי תְּחִלָּה. לָא בָּעֵינָא הָכָא בֵּי דִּינָא דִּידוּנוּן בֵּינָנָא – אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה נוֹכֵחַ וְדָן בֵּינֵינוּ אִם רְאוּיָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁתִּתְקַבֵּל אוֹ לֹא. קַמָּאֵי לֶיהֱווּ תּוּרְעֲמִין דִּילֵהּ וַאֲנָא וְהוּא בִּלְחוֹדָנָא-לְפָנַי מַמָּשׁ יִהְיוּ טַעֲנוֹתָיו וְתַרְעוֹמוֹתָיו, וַאֲנִי וְהוּא נִהְיֶה לְבַדֵּנוּ.
וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶתְיַחֵד בִּלְחוֹדוֹי בְּאִנּוּן תּוּרְעֲמִין בְּהַהוּא צְלוֹתָא-וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיַחֵד לְבַדּוֹ עִם אוֹתָן תַּרְעוֹמוֹת שֶׁל תְּפִלַּת הֶעָנִי. דִּכְתִיב וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, לִפְנֵי יְיָ וַדַּאי-כַּכָּתוּב: וְלִפְנֵי ה’ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ – לִפְנֵי ה’ מַמָּשׁ.