ריבונו של עולם

יש צעקה שהיא בקול דממה
דקה, אבל גדולה מאוד. אף אחד
לא שומע אותה, היא בלי קול.
היא יכולה לחזור על עצמה כמה
שתרצה. אתה יכול לצעוק ‘ריבונו
של עולם!’…

מבצר המרגליות, חלק 19

אמר רבי נחמן מברסלב: אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תיבת ‘ריבונו של עולם’, גם כן טוב מאוד (חיי מוהר"ן ת"מ).

מהו החילוק שבין לב נשבר למרה שחורה? לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: ‘ריבונו של עולם!!! ריבונו של עולם!!! (שיחות הר"ן רל"א).

הצעקה השקטה

דע, שיכולין לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאוד, ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל, רק הצעקה היא בקול דממה דקה. וזה יוכל כל אדם, דהיינו שיצייר במחשבתו הצעקה ויכניס קול הצעקה במחשבה, ויצייר בדעתו קול הצעקה עם הניגון כדרך שצועקין, ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה, ושום אדם לא ישמע כלל.

כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש. כי יש סימפונות בריאה שמשם יוצא הקול, וגם יש סימפונות דקים היוצאים מן הריאה אל המוח. ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסימפונות הדקים ההולכים אל המוח, עד שיצעק ממש במוחו על ידי מה שמצייר במחשבתו קול הצעקה ממש, שבזה הוא מכניס קול הצעקה אל המוח ויוכל לעמוד בין כמה בני אדם ויצעק מאוד ושום אדם לא ישמע כנ"ל.

ולפעמים יוכל להישמט מזה איזה קול דק שיהיה נשמע, כי מחמת שנכנס הקול דרך הסימפונות של המוח אל המוח, יוכל להישמט לפעמים שיצא הקול דרך הסימפונות המוציאין קול. אבל הוא בדקות גדול ובלא דיבור, היינו כשאין מוציאים שום דיבור בשעת הצעקה, קל יותר לצעוק כנ"ל. כי כשצריך להוציא הדיבור, קשה יותר לתפוס את הקול אל המחשבה ולבלי להניחו דרך הקנה המוציא קול, אבל בלא דיבור קל יותר (שיחות הר"ן ט"ז).

היום אני מתחיל!

טוב שיאמר האדם בשעת ההתבודדות, כשמתבודד בינו לבין קונו: ‘היום אני מתחיל לידבק בך!’ ויעשה בכל פעם התחלה. כי כל ההמשכות הולכין אחר ההתחלות. ואפילו המחקרים אומרים שההתחלה היא כמו חצי דבר של כל המעשה. נמצא, ממה נפשך, יעשה בכל פעם התחלה ויאמר כנ"ל. כי ממה נפשך, אם היה מקודם טוב, עכשיו יהיה טוב יותר. ואם חס ושלום מקודם לא היה טוב, בודאי צריך ומוכרח לעשות התחלה חדשה (חיי מוהר"ן תל"ז).

התלהבות

טוב כשהלב של איש הישראלי נמשך כל כך להשם יתברך עד שבכל עת ועת שידפקו על הלב, יתחיל תיכף להתלהב ולהשתוקק להשם יתברך בכלות הנפש כראוי…

אפילו כשיושבין בין אנשים ישא ידיו וליבו להשם ויצעק אליו בכלות הנפש: ‘אל תעזבני ה’ אלוקי!!!’ (תהלים לח, כב). כך ראוי לאיש ישראלי שאפילו כשהוא בין אנשים יתעורר בכל פעם להשם יתברך בהתעוררות נמרץ (שיחות הר"ן ר"ל).

(מתוך מבצר המרגליות מאת המחבר)