ראפר על הדרך

במכתב הזה לא הוצגה שום שאלה,
אבל הוא מדבר בעד עצמו. 'ראפר',
כפי שהוא מכנה את עצמו, העלה נושא
שמעסיק הרבה אנשים שמבקשים, גם
אם הם לא אומרים בפירוש, את הדרך
חזרה.

המכתב הבא נשלח אלי במייל והוא מבחינתי אבן חן נדירה שיכולה לעזור לרבים וטובים שנמצאים במצב הזה, ומכיוון שהוא בא ממקום עמוק (הכנות בו מדהימה) לכן הוא לא עבר ליטוש:

"מ'נשמע רבי? אני עובד בחנות מזון מהיר לא כשרה והמשגיח מהמסעדה הכשרה (לידינו) אמר לי לנסות ליצור איתך קשר. אז הנה אני ויש לי כמה שאלות בשבילך. קודם כל, אני בא מרקע דתי, אבל אתה יודע, איכשהו קצת ירדתי מהדרך… אני עדיין שומע דיסקים של זמרים יהודים ברכב שלי (ואני גם מעשן) ואני עונד שרשרשת עבה עם מגן דוד, אתה יודע, כמו שהראפרים עונדים. הייתי רוצה לחזור למה שהייתי קודם, אבל מכיוון שאני כבר כאן אז אני חושב לטעום עוד קצת, לנסות עוד דברים בחיים, לפני שאחזור. אני צריך כמה עצות טובות. תכה בי רבי. על החתום, ראפר על הדרך".

לראפר על הדרך שלום רב,

בדרך כלל אני עורך את המכתבים שאני מקבל כשאני רוצה לפרסם אותם – טעויות כתיב וכו', אבל בגלל שהמכתב שלך הוא כמו אבן יקרה, השארתי אותו כפי שהוא. כתבת שאתה רוצה לשאול אותי כמה שאלות אבל לא שאלת אפילו שאלה אחת. אם כן, הרשה לי לעזור לך לשאול את מה שאני חושב שאתה רוצה לשאול, כי נראה לי שהיית עושה הכל, ואפילו מוכן לתת הכל, ולו רק כדי לעלות בחזרה על הפסים:

1. למה אני מרגיש ריקנות, חוסר שקט?

2. למה אני מבזבז את חיי בניסיון לדבר, להתלבש ולהתנהג כ'גזעי'? האם זה נועד להסתיר את הריקנות?

3. למה אני מבזבז את הזמן שלי בהכנת סנדוויצ'ים עם בשר וגבינה?

4. את מי אני מנסה להרשים בסיבובים שאני עושה בחוצות העיר עם הרכב שהמוסיקה שבוקעת ממנו מחרישה את האוזניים?

אתה ביקשת – "רבי תכה אותי", ואני לא נותן עצות אם לא ביקשו ממני, ומכיוון שביקשת אז גם תקבל.

מיכה הנביא אומר: "הצנע לכת עם אלוקיך" (ח, ו). איפה כתוב בתורה שצריך לענוד שרשרת שקושרים איתה אופניים ועוד עם מגן דוד? איפה כתוב שאתה צריך לחמם את המנוע, על ידי לחיצה על דוושת הגז, כשאתה ממתין לאור הירוק ברמזור, וכשהוא מגיע אתה יוצא בחריקה מטורפת מהצומת, כשאיזה זמר שבבניק צורח מהרדיו שלך? כך אתה משיג את השמחה שלך, כשילדות בנות 14 מסתכלות עליך וחושבות שאתה גזעי? גם הקופים מבדרים את הקהל שמריע ונהנה מהמופע שלהם בקרקס…

היי, ראפר, יכול להיות שלזה התכוונת כשכתבת "הייתי רוצה לטעום עוד קצת, לנסות עוד דברים בחיים, לפני שאחזור" – על מה בדיוק אתה מדבר? איפה אתה רוצה לנסות עוד קצת דברים בחיים? מכיוון שעזבת את עולם התורה (ותסלח לי, אני לא כל כך מאמין שהיית שם) האם כבר הספקת ללמוד על תורת האבולוציה של דארווין? האם אנשים "נאורים" הצליחו לשכנע אותך שסבא שלך היה קוף? אתה מנסה לחקות אותו? לזה התכוונת כשכתבת "לטעום עוד קצת מהחיים" – יותר ממה שיש בתורה? אבק מלאכים (סוג של סם), אלכוהול וכדומה הם לא חלק מהתורה, אז מה עוד למדת מהחיים ברחוב?

אתה ואני לא מסכימים בנקודה אחת – למה שאתה קורא 'גזעי', כפי שנשמע מדבריך, אני קורא 'ריקנות', הרס עצמי. היה כנה עם עצמך, ראפר, תפסיק להרשים את החברים שלך, קח לך פסק זמן מהם לרגע ותחשוב, כן תחשוב – בשביל זה השם נתן לנו מוח. תחשוב לאן אתה הולך? לאן אתה לוקח את החיים שלך? תחשוב מדוע השם בחר להוריד את נשמתך לעולם הזה, להכין סנדוויצ'ים לא כשרים?!?

אתה יודע למה כתבת לי, ראפר? כי הנשמה שלך מרגישה בבית סוהר. ואולי גם גרוע מזה, היא מרגישה אבודה, כמו ילד קטן שהולך לאיבוד ביער. מן הסתם, יש לך ריגושים זולים מדי פעם – סרטים, בחורות או משחק כדורגל ובקבוק בירה – אבל זה לא זה. שנינו יודעים שהחיים שלך הם כמו מטוס שמחכה לאישור נחיתה מעל שדה התעופה, וכשאין לו אישור הוא חג במעגלים עד שמישהו שם במגדל הפיקוח מאשר לו לנחות. הוא, המטוס, לפחות יודע מה היעד שלו, ואתה? לא כל כך נראה לי.

נשמה ללא תורה ואמונה היא כמו מטוס ללא נווט, במקרה הטוב הוא יגיע לשום מקום, ובמקרה הגרוע הוא פשוט יתרסק.

בפעם האחרונה שכתבתי למישהו מכתב כזה הוא התעצבן, ואמר לי שהוא אפילו קרע אותו (והוסיף עוד כמה ביטויים לא נעימים). אבל לא עבר זמן רב מאז אותה שיחה והוא התקשר אלי כשהוא מודה לי אינסוף פעמים על שהצלתי את חייו. ראפר, אני כותב מכתבים כאלה רק למי שאני אוהב. אז ביקשת עצות, נכון? הנה הן:

1. מצא לך עבודה טובה, עדיף עבודה שבה תוכל ללמוד ולהתקדם.

2. היפרד (בלשון המעטה) מכל מי שאתה מכנה חברים, אלה שאתה מסתובב איתם ולא עושה שום דבר עם עצמך, כך גם מהסיגריות וכל שאר מרעין בישין שפוגעים בצלילות הדעת. אתה הורס את הלב שלך, הריאות והמוח.

3. שמור על כושר – קצת פעילות גופנית לא תזיק.

4. למד את הספר בגן האמונה. אם קשה לך לקרוא אז כתוב לי ואשלח לך דיסקים בנושא אמונה.

5. לא אכפת לי, נכון לעכשיו, שאתה לא לומד בישיבה, אבל לפחות הנח תפילין בכל בוקר ותתפלל את תפילת שמונה-עשרה עם קריאת שמע.

6. כסה את ראשך. אם אין לך כיפה, ואתה עדיין לא יכול לשים אותה, אז גם כובע יכול להתאים.

7. החלף את השרשרת העבה והכבדה שעל צווארך בציצית.

8. בסס את הקשר שלך עם השם, דבר איתו בכל יום וספר לו הכל. זכור: הוא החבר הכי טוב שלך! זאת כל היהדות – לדבוק בבורא עולם.

9. למד כל יום קיצור שולחן ערוך (15-20 דקות ביום).

10. טול את ידיך כשאתה קם בבוקר.

11. אכול רק מאכלים כשרים. מה שאתה אוכל הופך להיות חלק ממך (ברוחניות ובגשמיות).

12. התחל לשמור שבת – בכל מה שאתה מצליח, ודבר עם השם תוך כדי טיול ביום הנעים הזה שהשם נתן לנו במתנה.

13. מצא רב שתוכל לסמוך עליו וממנו תקבל תשובות והכוונה לעתיד.

ראפר, אם תקיים את העצות (13 הצעדים, כפי שאני מכנה אותן) אני מבטיח לך לא רק שמחה וסיפוק, אלא, בעזרת השם, תהיה לך עבודה טובה, חיים טובים, ובהמשך – גם אישה טובה. מה עדיף? להיות רפאר רחובות או בחור יהודי עם עתיד יפה? הבחירה בידך. שיהיה לך בהצלחה, בברכה הרב אליעזר רפאל ברוידא.