הבגד עושה את האדם?

מהי ההופעה הראויה לחסיד ברסלב? האם רבי נחמן מברסלב, אשר שם דגש על האמת הפנימית של כל אחד, מייחס חשיבות להופעתו החיצונית של האדם? במאמר שלפניכם נידון מקומו של ה’לבוש היהודי’ במשנתו המפוארת של רבי נחמן ועל הקשר הבל יינתק לפנימיות הנפש.

דורנו דור עקבתא דמשיחא. כבר נשמעים פעמים הגאולה. גם הסימן אשר אור הצדיק יתפשט בעולם, הולך ומתקיים, כאשר רבים שבים לצור מחצבתם, ומתוכם רבים זוכים להתקרב ולטעום מאורו הגנוז של רבינו, ברוך השם.

אולם, הצד שכנגד אינו טומן ידו בצלחת, והוא נאבק כנגד כל שביב אור, ועל כל סנטימטר של קדושה. כך קורה, שגם בקרב חוגים רבים, הנושאים את שם הצדיק בגאון, השמחים בעצותיו, מתעוררים בחיזוקיו ומוצאים תחת כנפיו טל של תחיה, עדיין ישנו תחום מסוים שהוא מעורפל – והוא הדיון בשאלה: מהי ההופעה הראויה לחסיד ברסלב? מהו הלבוש המתאים למי שמקורב לצדיק הגדול?

אתם בודאי מרימים כעת גבה. ממתי שמענו שיש קוד לבוש אצל רבינו הקדוש? משנתו הסדורה חובקת עולם ומלואו, ומתאימה לכל עם ישראל על כל גווניו ומלבושיו, רבי נחמן מברסלב שם דגש על האמת הפנימית של כל אחד – האם הוא מייחס חשיבות להופעתו החיצונית של האדם?

הגיעה אפוא העת להזדקק לסוגיה סבוכה זו, ולשאול בקול: מהו אכן מקומו של נושא הלבוש, או ליתר דיוק – הלבוש היהודי, במשנתו המפוארת של רבינו?

לבוש יהודי למרות הקשיים

ייתכן מאוד שדברים אלו לא ינעמו לאוזנם של יהודים יקרים שפיתחו רתיעה כלפי הלבוש החסידי. שכן, יש מהם, אשר במהלך שיחם וסיגם עם יהודים חסידים הלובשים את כל ה’שמונה בגדים’, אירע להם לעיתים מזומנות שהתנהגותם של אלו לא עלתה בקנה אחד עם חזותם החיצונית, אולי אף ההיפך הגמור מכך, ולכן מתוך כעס ואכזבה הם חפצים להתנתק מכל הסימנים החיצוניים של אלו שרימו אותם, או פגעו בהם חלילה.

יש ולעיתים נבע הדבר מכך שיש מאנשי שלומנו היקרים החושבים, שמכיוון שרבינו הקדוש הכניס בנו כזו אמת ופנימיות, אז אין לנו שום עניין להעסיק את עצמנו ב’איך מתלבשים’? שהלא העיקר הוא הלב הבוער וכוסף להשם יתברך…

אך מסתבר, שעניין הלבוש היהודי האותנטי הוא הרבה מעבר לסמליות ההשתייכות לקבוצה זו או אחרת. הלבוש היהודי הוא ערך חשוב כשלעצמו, וכלי עזר חשוב ומיוחד בעבודת הבורא. כל כך חשוב, עד שלא כדאי לוותר עליו משיקולים של כעס או שנאה כלפי אנשים מסוימים, או על חברה מסוימת. וכי יעלה על דעתו של אדם שמכיוון שפגע בו אדם המניח תפילין, להפסיק להניח תפילין רק בגלל שהפוגע הוא אדם שמניח תפילין???

ובודאי מה שכותב רבינו בסיפורי מעשיות במעשה של הבעל תפילה: "שעל הבגדים לא היה מקפיד (הבעל תפילה) כלל", שאין הכוונה ש’הבעל תפילה’ נתן לתלמידיו להתהלך במלבושי בני אומות העולם ח"ו, אלא הכוונה היא בהקשר של בגדים מכובדים ומפוארים כדרכי העשירים, כי מסופר שם ש"היה להם נהר ואילנות ופירות שאכלו מהם – ועל בגדים לא היה מקפיד כלל". כלומר, שלא טרחו לבלות את זמנם לטרוח ולהשיג בגדים יקרים וחשובים, ואין המדובר על נושא הלבוש היהודי.

אולי ניתן לרמוז שלא הקפיד על סוגי הבגדים המתויגים – להבדיל מהחצרות החסידיות שם מקובל לבוש אחיד, כפי שאנו אכן מוצאים בברסלב מגוון סוגי לבוש ממגוון חצרות, וכך אכן נהגו באומן, שכל אחד מאנשי שלומנו היה לובש את סוג הלבוש היהודי שהיה רגיל בו מביתו ומבית הוריו, אולם כל הלבושים הללו היו כולם לבושים יהודיים אותנטיים וחסידיים. כולם כאחד היו שונים לחלוטין מהלבוש הרחובי.

כמובן, כמו בכל דבר שבקדושה, שישנם מניעות ועיכובים, לא קל בבת אחת לשנות את ההופעה: יש קושי נפשי וחברתי מצד האדם עצמו ומצד הסביבה. איננו באים חס ושלום לזלזל או להפחית בערכם של אלה אשר קשה להם. אבל יש לעורר ולהבהיר שיש כאן ערך חשוב, יסודי ומהותי, אשר כמו בכל ענייני רבינו, יש לכסוף ולהשתוקק להשיג אותו, אף להתפלל ולשפוך שיחו לפני השם יתברך: ‘ריבונו של עולם, אתה הרי רוצה שאלבש בגדים של יהודי, לבוש יהודי אותנטי, ואתה יודע שקשה, עזור לי לעשות רצונך…’

אנחנו בברסלב הרי אמונים על מידת האמת. אם האמת היא שצריך לקום בחצות לילה, אינני מתכחש לאמת הזו. אף על פי שקשה לי לקיים אותה, בכל זאת, אני נכסף ומתפלל על כך. אם האמת היא שצריך להתפלל בכוונה, להתמיד בלימוד התורה, וכן הלאה – הרי לא ימצא אדם שינסה להכחיש ולטשטש את הדברים האמיתיים רק מפני שקשה לו. כך גם בעניין הלבוש היהודי, נניח את הקשיים ואת המניעות בצד, ונראה מהי דעת רבינו הקדוש בנושא.

"ואסור ללבוש במלבושיהם"

נפתח בדברי רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, חוקות העכו"ם ב) שביאר סוגיה זו היטב: "צריכין להתרחק מהם (מהגויים) בכל הדברים, שלא להתדמות להם בשום דבר שבעולם, אף על פי שאין בזה הדבר שום איסור מצד עצמו, אף על פי כן אסור להתדמות להם בשום עניין שבעולם. ואסור ללבוש במלבושיהם וכו’ כי בזה כלול כל התורה כולה".

כעת מסביר רבי נתן את חומרת העניין ואת התוצאות ההרסניות בהתדמות זו: "כי באמת, ישראל מצד עצמם בשורשם הם רחוקים לגמרי מכל העוונות, ואין שום עוון שייך לאיש ישראלי כלל לפי קדושתו משורשו. כי ישראל הם עצם הטוב, והם רחוקים מן הרע בתכלית הריחוק בשורשם. ועל כן אין להסיטרא אחרא שום אחיזה ושייכות לפתות אחד מישראל חס ושלום, כי על ידי כוח המדמה (הדמיון), כי המדמה מטעה את האדם, שהוא מדמה דבר לדבר, עד שהוא מהפך חס ושלום, ומשים רע לטוב, אור לחושך, כמו שכתוב: ‘שמים אור לחושך וחושך לאור השמים מר למתוק ומתוק למר’ וכו’".

כל אחד מאיתנו יודע ומרגיש היטב עד כמה קולעים דברי רבי נתן, הרי אף אחד מאיתנו אינו רוצה לחטוא. ובכל זאת, כמה מכשולים אירעו בגלל ‘לא ידעתי’, ‘לא חשבתי’, ‘לא התכוונתי’, ‘לא הבנתי’, ‘לא היה ברור לי’ – והרשימה מתארכת בלי קץ, בדבר תחבולות היצר – ‘כוח המדמה’, כפי שרבינו זועק שהיה ראוי לכנות אותו.

"ועל כן", ממשיך רבי נתן, "גזרה עלינו התורה שלא ללכת בחוקותיהם, ושלא להתדמות להם בשום דבר, שלא להתדמות להם דייקא, כדי שלא ליתן כוח חס ושלום להכוח המדמה. כי הגויים הם הרע של כל התאוות והמידות, כמובא בדברי רבינו ז"ל, ועל כן כשמתדמין להם בשום דבר, על ידי זה מתגבר המדמה חס ושלום, ויכולין לבוא חס ושלום על ידי זה לידי דעותיהם. כמו שכתוב: ‘ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם’ (תהלים קו)". לבוש כזה מהווה, אפוא, פתח לחטאת הרובץ, והוא מסייע ומאפשר ליצר להכשיל ולפתות.

מצער לספר, אשר אזהרה זו היא בדוקה ומנוסה. כמה מאנשי שלומנו היקרים מאוד סיפרו שכאשר שינו את לבושם למשהו יותר "מקובל", בלי שום כוונה רעה, אולי אף סברו שכך יוכלו לשים דגש רב יותר על הפנימיות, אולם תוך תקופה קצרה מצאו את עצמם בירידה רוחנית נוראה, ירידה תלולה שלא שיערו לעצמם מעולם שיגיעו אליה. לא בכדי אמרו חז"ל (פסיקתא שמות ו, ו) ש"ישראל נגאלו ממצרים בזכות ששמרו על שמם, לשונם ומלבושם", דברים אלו, שהם אמנם חיצוניים, הם אלו שהיוו סיבה לעם ישראל לצאת מהגלות.

ולמי שתוהה מהו לבוש יהודי, מוסיף רבי נתן ללמדנו: "ועל כן צריך להתלבש במלבוש ישראל דייקא, ולהתדמות בכל דבר לדרכי החכמים והצדיקים האמיתיים – זה הוא הלבוש היהודי – כמו שאמרו חז"ל: ‘הידבק בתלמידי חכמים’, וכמו שכתוב: ‘הולך את חכמים וחכם’, כי על ידי שמדמין עצמם במעשים ובהנהגותיהם לדרכי הכשרים האמיתיים, על ידי זה זוכין להיכלל בהם, ולסוף יהיה באמת כמותם. כי כוח המדמה הוא בבחינת נוגה, שהיא לפעמים נכלל בטוב ולפעמים להיפך, כי הוא בחינת דמיון, ולמקום שמדמה עצמו שם נכלל ועיקר הבחירה והניסיון של האדם הוא בכוח המדמה".

בגד קצר, יהודי קצר

עומק נוסף במעלתם של בגדי עם ישראל אנו למדים מדבריו של רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות חוקות עכו"ם, א): "כי ישראל עם קדוש נבדלו מכל השבעים אומות, וזכו להתקרב להשם יתברך… ועל כן צריכין ישראל להיות פרושים ומובדלים מן השבעים אומות בכל העניינים, הן באכילה ושתייה, והן במלבושים. והבגדים של האדם מרמזין על מידותיו של האדם, כמובא בספר הא"ב (ספר המידות) אות בגדים (סימן א). וכמבואר בליקוטי מוהר"ן (תורה כט) על הפסוק ‘בכל עת יהיו בגדיך לבנים’, "בגדיך" מלשון גידיך, היינו שכל השס"ה גידים של האדם יהיו טהורים ומקודשים. ועל כן ישראל משונין במלבושיהן מכל השבעים אומות ויש להם כמה מצוות בהבגדים כגון ציצית ושעטנז, כי הבגדים של ישראל יקרים כמו שכתוב ‘שלמותיך כריח לבנון’ (שיר השירים ד, ועיין רש"י) כי עיקר קדושת ישראל תלויים וניכרים בהבגדים כנ"ל".

ולעומת זאת, גם החטא תלוי ומושרש בבגדים: "כי עיקר העונש שנענשים להתלבש בבגדים צואים ח"ו… כמו שכתוב: ‘ויהושע היה לבוש בגדים צואים’… כי הפגם ניכר בבגדים בבחינת גם כנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים". ובספר המידות (בגדים ט): "עתיד הקב"ה להיפרע מאותם הלובשים מלבושי עכו"ם".

כעת אנחנו יכולים להבין באופן פלא, שלמרות כל הביקורת של רבינו כלפי מנהגים מסוימים בדורו, על שלא דאגו כראוי לרוחניות של צאן מריעתם, בכל זאת הדגיש רבינו חזור ושוב שהם "יקרים גם כן מאוד בעיני השם יתברך, ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקין ממנהגי הקלי-עולם, ההולכים ומנהיגים עצמם דייקא בדרכי העכו"ם… להידמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי הגויים כאשר נתפשט עכשיו בעוונותינו הרבים, ואם לא היו פועלים (המנהיגים הנ"ל) כי אם מה שמרחקין מהם, גם כן דים. כי כל מנהיג, איך שהוא מתנהג בעבודתו, על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם. וכן המקורבים אליהם. כי מאחר שמדקדקים לבלי להניח שיער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ‘ביי-האר’ (חיי מוהר"ן תכא).

לפעמים יכולים צדיקים להביע באמרה קצרה וקולעת, יותר ממה שיוכלו מאמרים שלמים לנסות בהבעה. ואין כמו שיחתו הידועה של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, לבטא את כוחו ההרסני של הלבוש הלא יהודי, כאשר התייחס (כפי המקובל בפי אנשי שלומנו בשמו) לעניין אלו ששינו את לבושם, ובמקום המעיל הארוך המסורתי חיקו את הגויים שלבשו חליפות קצרות, ענה ואמר: "א קורצער בגד – א קורצע יוד" (בגד קצר – יהודי קצר) (שיח שרפי קודש ו, תק"ל). זאת, מכיוון שהשפעתו ההרסנית של הלבוש הלא יהודי מחלחלת עד לפנימיות הנשמה. והדברים מבהילים, בגלל ש’יהודי קצר’ משמעותו ‘מוגבל ומצומצם’ מבחינה יהודית. יהודי ‘בערבון מוגבל’.

גם שיחתו של רבינו – "באשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש – על כן הם הולכים במלבושי דייטש" (גרמניה, הכוונה לחליפות קצרות כמנהג הגויים) – מובנת להפליא בדרך זו, כי הזוהר הקדוש, כידוע, מאיר את פנימיות התורה בישראל, והמלבושים קשורים קשר בל יינתק לפנימיות הנפש.

לבוש יהודי – זה יפה!

את חשיבותו של הלבוש היהודי ניתן ללמוד גם מהתבטאויות רבות של רבי נתן בכתביו, שם זועק רבי נתן את כאבו העצום למראה פרצה זו וקושר את הלבוש בנשימה אחת עם אמונת ישראל, כאשר במקביל הלבוש הלא יהודי מזוהה אצל רבי נתן עם חכמות הגויים ואפיקורסות: "ועל כן ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה, נבטוש רישא בכותלא דביתא. בת עמי חגרי שק התפלשי בעפרים, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם. אשר עדיין לא הייתה כזאת. אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים ועשו לעצמן חברת חינוך נערים… כי מרגילים אותם בדרכי העובדי כוכבים ובמלבושיהם מנעוריה והם צדים נפשות יקרות לפורחות לגיהינום" (ליקוטי הלכות, פסח ז, ו).

"בדורות הללו שהם עקבות משיחא עתה הוא בחינת אחרית הימים, שעל זה התנבא משה רבינו עליו השלום, בתורתנו הקדושה. בצר לך ומצאוך באחרית הימים האלה וכו’… ורבים מבני פריצי עמנו נכשלו ונפלו ונתעו… שכך ראוי להתנהג, לגלח את הזקן והפאות וללבוש במלבושי העובדי כוכבים, וללמד לשונות וחכמות חיצוניות וכו’ רחמנא לצלן" (ליקוטי הלכות, משא ומתן ד, טז).

"כמה רע ומר עד הנפש, דרכי אלו הפורשים מדרכי ישראל, ההולכים בכל מנהגיהם בדרכי העכו"ם דייקא… כי אנשי ישראל הפשוטים… מאחר שיש להם אמונה על כל פנים, ומתנהגים בדרכי אבותינו אשר מעולם, ואינם הולכים בדרכי מלבושיהם ובמנהגיהם ואינם מחנכים בניהם בלימוד ספריהם ולשונותם וכו" (ליקוטי הלכות, פו"ר ג).

אנחנו צריכים להיות כל כך מובדלים מאומות העולם, לא רק בבגדים אלא אפילו בנעליים. זאת נלמד מהציטוט הבא: "אנו צריכין להיות בדלים מן העכו"ם אפילו במלבושים, אפילו בלבישת המנעלים. וכעין שאמרו רבותינו ז"ל בשעת הגזירה ‘אפילו אערקתא דמסאני’ (על צבע רצועת הנעל שהיהודים היו מובדלים בה) ייהרג ואל יעבור’, כי המנעלים שלהם הוא בחינת גם ‘כתנות עור’, שנאחז בהם מחמת הנחש… ומנעלים שלנו דקדושה הם בבחינת תיקון והזדככות ‘כתנות עור’, בבחינות מה יפו פעמיך בנעלים. ועל כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת מנעלים, כי אנו צריכים ללבוש המנעלים על פי התורה הקדושה וכו’" (עצות ישרות, ערך בגדים ג).

נכון, על טעם וריח אין מה להתווכח. מושגי יופי משתנים מאדם לאדם, וקשה לחייב מישהו ללבוש בגד שאינו יפה בעיניו, אבל לאמיתו של דבר, אנו מאמינים בצדיקינו שקבעו שרק מלבוש יהודי מקורי הוא יפה: "כי עיקר החן והחשיבות וההתפארות אמיתי הוא רק אצל ישראל, בבחינת ‘ישראל אשר בך אתפאר’. ומלבושים של ישראל… יש בהם כל מיני חן וכל מיני התפארות, מה שאין כן העכו"ם הם בהיפך מההתפארות והחן הזה. וזה שהזהירה התורה: ‘ולא תחנם’, ודרשו רז"ל ‘לא תיתן להם חן’, שאסור לומר כמה נאה עכו"ם זה, כי עיקר הנוי וההתפארות הוא רק אצל ישראל, ועל כן צריכין להתלבש במלבושי ישראל דייקא" (אוצר היראה, בגדים יא).

על עניין זה אפשר לומר בדרך מליצה את הנאמר: בגדי לקח צר ואני אומללה (תיקון חצות).

הלבוש משפיע לטובה

נוכחנו לדעת כי דעת רבינו הקדוש היא שהבגד עושה את האדם, ומי שמתלבש בלבוש יהודי כשר, הלבוש משפיע עליו לטובה – ולבוש לא יהודי משפיע על האדם לרעה. אין כוונת רבינו לסגנון מסוים של מלבושים של קבוצה או עדה מסוימת, אלא הוראה עקרונית: ללבוש בגד יהודי אמיתי, לבוש אשר מובדל ומופרש מהלבוש המושפע מתרבות המערב (כפי שרואים היום). כמובן, שאיננו באים להחליש או להרפות ידיו של אדם אשר קשה לו, או שמנוע מסיבה זו או אחרת מלבוש יהודי, אלא רק לפזר את הערפל, להבהיר מהו הסגנון והכיוון הרצוי, ולאן צריכים לשאוף.

מעניין לעניין באותו עניין: יש לעמוד על נקודה חשובה שהיא ידועה יותר והיא נושא הזקן והפאות. שכן על פי פנימיות התורה מעלת הזקן והפאות גבוהה מאוד מאוד כידוע, וכמבואר במקומות רבים בספרי רבי נתן ובכל ספרי המקובלים. על זה אמר רבי נתן: "ואין מי שיכול לשער ולתפוס בדעתו עצם מעלת קדושת הזקן הקדוש. וכן להיפך (ליקוטי הלכות יו"ד הלכות גילוח, ב, ג) כל זמן שאינו משליך מעליו הפאות והזקן ואפילו אם הוא כמו שהוא עדיין יש לו סימן ישראל ויכול עדיין לשוב להשם בנקל, כי שערות הפאות והזקן נמשכים ממקום עליון וגבוה כזה" (אוצר היראה, קומת האדם ט"ז).

ורואים שמכל המצוות, נקט רבינו את עניין הזקן והפאות דווקא, ואמר: "מה יש לו לנפטר להיות שרוי בעצבות מאחר ששוכב לצד הדלת מגודל ומעוטר בזקן ופאות (שיח שרפי קודש ב, ריט). וכן סיפר רבי ישראל בער אודסר זצ"ל, ששמע את רבו – רבי ישראל קרדונר בעת שעודד את עצמו לפני פטירתו, ואמר: "ברוך השם שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן".

יתירה מזו. את שערות הראש מצווה לגלח לגמרי, כדברי רבי נתן (הלכות גילוח): "אבל כל שאר השערות מחמת שהם בבחינת מותרות, יש בהם יניקה לסיטרא אחרא כי משם עיקר יניקתן, ועל כל כשנגדלין הרבה צריך לחותכם… ועל כל מצווה לגלחם ערב הרגל".

ונסיים במכתב של רבי נתן: "אולי אוכל להחיותך ולשמחך, ולהזכירך שאנו מברכין בכל יום שלא עשני גוי, וצלם אלוקים עליך ועל כולנו בני ישראל ההולכים בזקן ופאות, שהם עיקר ההידור של ישראל… ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים ולהתחזק על ידי זה לידע שעדיין השם עמו…" (עלים לתרופה, מכתב שעח).

(באדיבות מגזין "אוצרות")