בין העשבים

בשדה, בין העשבים, אתה מקבל את
כל הכוח שאתה צריך. כי בעשבים, כך
גילה יצחק אבינו, יש כוח שיהפוך את
השיחה שלך עם אלוקים לחוויה אדירה.

מבצר המרגליות, חלק 21

אמר רבי נחמן מברסלב: טוב יותר שההתבודדות תהיה מחוץ לעיר במקום עשבים, כי העשבים גורמים שיתעורר הלב (שיחות הר"ן, רכ"ז).

דע, כשאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באים בתוך התפילה, ומסייעים לו ונותנים לו כוח בתפילתו, וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" (בראשית ב, ה), שכל שיח השדה נותנין כוח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם כד, סג), שתפילתו הייתה עם סיוע וכוח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כוח וסיוע בתפילתו כנ"ל, שבשביל זה נקראת התפילה שיחה.

ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תיתן את יבולה" (דברים יא, יז). כי כל יבול הארץ צריכין ליתן כוח וסיוע בתוך התפילה, וכשיש פגם ועיכוב על זה אז נאמר: "והאדמה לא תיתן את יבולה", כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפילתו, דהיינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתייתו וכיוצא. רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר, אז כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כוח בתפילתו כנ"ל. וזה י’ב’ו’ל, ראשי תיבות: ויצא יצחק לשוח בשדה, שכל יבול השדה התפלל עימו (ליקוטי מוהר"ן תנינא, י"א).

מקום פרטי משלך

טוב מאוד להאדם שיהיה לו חדר מיוחד לו לבדו לעסוק שם בעבודת השם, בתורה ובתפילה, ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, ולזה צריכין בודאי חדר מיוחד. ואפילו הישיבה בעצמה שיושב בחדר מיוחד לבדו, גם זה טוב מאוד.

ואף על פי כן, אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיוחד, אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו… תחת הטלית הוא גם כן חדר מיוחד, כי כשמשלשלין הטלית על עיניו, יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין. גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מיטתו ומכסה עצמו בהסדין, שזה בחינת: "אשחה בכל לילה מיטתי" (תהלים ו, ז). גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא לומד, והוא יכול אז לדבר בינו לבין קונו. ועוד יש לזה כמה תחבולות למי שחפץ באמת לנהוג הנהגה זו של התבודדות העולה על הכל, שהוא יסוד שורש הקדושה והטהרה והתשובה. אבל טוב יותר להשתדל שיהיה לו חדר מיוחד (שיחות הר"ן רע"ד-רע"ה).

טוב להאדם שיבחר לו איזה מקום וישב שם יומם ולילה ויעסוק בתורה ותפילה ועבודת השם. וכשצריך לאכול, ירוץ לתוך איזה בית ויקח משם בחיפזון איזה חתיכת לחם וכיוצא להעביר רעבונו, ואחר כך יחזור לעבודתו (שיחות הר"ן, רמ"ח).

התבודדות בלילה

צריך כל אחד לראות שיהיה נכלל בשורשו. ולהיכלל בשורשו, צריך שיבטל כל התאוות והמידות הרעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו להיכלל בשורשו. ואי אפשר לבוא לידי ביטול כי אם על ידי התבודדות, שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו כי על ידי שמתבודד בינו לבין קונו, על ידי זה יכול לבטל הכל ולהתבדק בהשם יתברך ולהיכלל בשורשו.

ועיקר ההתבודדות הוא בלילה, שאז כולם ישנים, ושיהיה המקום מחוץ לעיר, בדרך יחידי, דהיינו במקום שאין בני אדם הולכים שם אפילו ביום. ועל ידי זה שמתבודד בלילה בדרך יחידי, הוא מפנה ליבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ומבטל הכל עד שמבטל את עצמו לגמרי. דהיינו שבתחילה מתפלל הרבה עד שמבטל מידה זאת, ואחר כך מבטל מידה אחרת… עד שמבטל את עצמו לגמרי שלא יהיה בו שם גאות ושום ממשות, עד שיהיה בעיניו כאין ואפס ממש, עד שזוכה לבוא לבחינת ביטול באמת. ועל ידי זה נכלל כל העולם עימו בשורשו, דהיינו שנכלל עימו הכל באחדותו יתברך (קיצור ליקוטי מוהר"ן קמ"א נ"ב).

על ידי התבודדות בלילה שאז עיקר זמנה, וכן על ידי קימת חצות, זוכה לחשוב בכל עת על תכליתו וסופו האחרון לעולם הבא, עד שישוב בתשובה שלמה באמת. וזוכה להסתכל על כל מה שהשם יתברך מסבב עימו ולהבין שהכל הוא כדי לרמז לו רמזים בכל עת להתקרב אליו, שזהו עיקר הישוב הדעת האמיתי. ועיקר קיומו בזה העולם מספר ימי חייו הבלו, וכל מה שנעשה עימו בכל יום, הכל כאשר לכל הוא בשביל זה לבד (קיצור ליקוטי מוהר"ן קמ"א נ"ד).

גם מים יכולים לנקב אבן

אפילו אם עוברים ימים ושנים הרבה ונדמה לו שלא פעל עדיין בשיחתו ודיבוריו כלום, אף על פי כן אל יפול מזה כלל, כי באמת בודאי עושים הדיבורים רושים. כמו למשל כשמים יורדים על האבן, אף על פי שנדמה לנו שאין להמים כוח כנגד האבן הקשה ואין ניכר רושם המים באבן, אף על פי כן כשהמים יורדים על האבן כמה וכמה זמנים רצופים, הם עושים נקב בהאבן כנראה בחוש. כמו כן, אפילו אם ליבו לב האבן ואין ניכר בו רושם דיבוריו ותפילותיו, אף על פי כן ברבות הימים והשנים ינקב ליבו האבן על ידי שיחתו כמו ‘אבנים שחקו מים’ (איוב יד, יט) (שיחות הר"ן רל"ד).

כשיבוא משיח

בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות, אבל אני קורא אותם מבוהלים ומבולבלים. ופתאום כשיבוא משיח ויקרא אותם, יהיו מעורבבים ומבולבלים. אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחרי השינה, שדעתו נוחה ומיושבת היטב, כן תהיה דעתנו נוחה ומיושבת עלינו בלי מהומה ובלבול (שיחות הר"ן רכ"ח).

(מתוך מבצר המרגליות מאת המחבר)