נערת התותים

הערכים של אתמול כבר לא נמכרים
לדור החדש. סלקו את החצאית, סלקו
את הצניעות, תוסיפו גישה, עמדה ‘מודרנית’
ו… וואלה! קבלו אותה בגרסה החדשה.

הרבה אנשים הולכים לאוניברסיטה כדי ללמוד פילוסופיה. אני הולכת לאחת מחנויות רשת טרגט. תוך כדי ‘הפלגה’ נעימה ופשוטה במעבר שבין שורות המדפים בחנות המועדפת עלי, אני יכולה, פחות או יותר, להבין היכן אוחזת החברה של ימינו. כמובן, כשאני מנווטת את עגלת הקניות שלי למדור הטיטולים, היא משום מה, מושכת לכיוון מחלקת הצעצועים (העובדה שהילדים שלי דוחפים אותה לשם כנראה קשורה לזה).

היא הייתה שם, במחלקת הצעצועים המלאה בכל מיני פלסטיקים, קשקושים ועוד כמה צעצועים מטופשים, חברה ותיקה של ימי ילדותי – נערת התותים.

לילדות של שנות ה-80, נערת התותים הייתה בובה מתוקה ותמימה שבעזרת חושיה הצליחה להרגיש את מה שחווים חבריה, נלחמה באיש הפאי הסגול הרשע וחברתו הרעה – ענב החמוצה. המראה שלה הזכיר קצת משהו חסידי – היא גרבה גרביים (גם בקיץ), לבשה שמלה צנועה עם סינר, ואפילו הייתה לה מעין מצנפת על ראשה. טיפוס טוב ולא מזיק, צנוע, ויחד עם החתול שלה הייתה התגלמות הטוב שהוצג על המסך הקטן.

נערת התותים שקדמה את פניי באותו יום, אחרי שני עשורים, לא הייתה הנערה שזכרתי. היא נראתה יותר כמו בובת פראפה-תות-שדה-ללא-סוכר. כאילו עברה ‘שיפוץ’: לרגליה היו זוג מכנסי ג’ינס, על ראשה היה כובע-דלי, זה התיאור שמצאתי לו, וסוודר כרוך על מותניה. אבל לא הלבוש היה צורם כמו הגישה שלה. כן, הייתה לה גישה.

עכשיו בטח הרבה אנשים (כולל בעלים) חושבים שאני מבלה יותר מדי זמן בטרגט. וזו עדיין לא הנקודה. הנקודה היא שהבובות הללו משווקות לקהל מסוים. לנערת התותים הישנה כנראה אין את לוּק המכירות שנדרש היום. אילו ילדות היום יהיו שמחות לשחק עם בובה פשוטה, שהקריירה שלה מורכבת מהכנת פאי ומהיותה שגרירה של הרצון הטוב בעולם?

נערת התותים של היום בוחנת אותך זרועות משולבות. היא מסתכלת על הקונה הפוטנציאלית שלה בתוך העיניים ואומרת: "תתקשרי לבלקברי שלי ונלך לסטארבקס (רשת בתי הקפה הגדולה בעולם), ואז נשרוף קצת זמן בשמיעת שירים באיי-פוד שלי". משהו כזה. היא בטח שינתה את הבית התותי והחמוד שלה לדירות סטודיו – לה ולחבריה, שעכשיו מן הסתם נראים כמוה.

את האמת צריך לומר, אין לי מושג מיהי נערת התותים היום. חברות המשחקים שמשווקות לילדות החמודות בובות, מנסות להתאים עצמן לדור של בתי. האם אמא לא דתייה תהיה מעוניינת בבובה אדיבה והתגלמות הטוב, שמנסה לעזור לעולם, לרפאות אותו עם עוגות הפאי שהיא מכינה והמעשים הטובים שלה? או, האם ילדות בגיל של בתי מזדהות יותר עם הגרסה שסילקה את השמלה? "שימי עליך מכנסיים, ילדה! אני נערת התותים – תקשיבי למה שאני אומרת לך!"… לא צניעות ולא תמימות. היא עברה שינוי רוחני ופיזי, לצערי, כמו הילדות-נערות של היום.

פעם, התמימות הייתה אחת התכונות שאפיינה ילדוּת. זה באמת היה…

הובלתי את עגלת הקניות שלי למחלקת הילדות, סקרתי את הסחורה, מנסה במאמץ מייסר למצוא בגד צנוע לבתי. אבל הייתי צריכה לסנן מכנסיים קטנות וצמודות, וחולצות קטנות וצמודות, ועל חצאיות אין מה לומר. הס מלהזכיר. הבגדים, אפילו לגיל הספציפי הזה – שבע או שמונה – כל כך משפיעים עליו. מתי יצרני הבגדים החליטו להפסיק להלביש את ילדינו? מתי הם התחילו להלביש אותם כמו מבוגרים קטנים עם בגדים חשופים? נהגנו ללבוש מכנסיים וחולצה קצרה כשהיינו קטנים, בגלגול הקודם, כי לא ידענו שיש טוב יותר. אבל עכשיו, אפילו החולצות והחצאיות הטיפוסיות מגיעות עם גישה משלהן: חולצות עם שם של "נסיכות" ו"ילדות רעות", נמצאות בכמויות גדולות במחלקת הילדות. זה לא יהיה מפתיע שבובה מתוקה ותמימה לא תשרוד בשוק כזה. היא חייבת להתאים את עצמה לכמות גדולה של ילדות שרוצות להיות בריטני ספירס כשהן יהיו גדולות. כל כך מתאים למושג ‘האישה המשוחררת’…

למרות הגרסה המחודשת של נערת התותים, אני מצליחה לשלוף קצת תמימות מתחת לחזות החדשה שלה. אני, כמו הרבה בנות-גילי, רוצה להחיות קצת את הילדות שלי דרך ילדיי שלי. אז אני קונה את הבובה הזאת. נערת התותים שקניתי תחזור לגרסת היידשקייט שאני מכירה: נערת הקוכן (עוגת הקפה, ביידיש). נערת הקוכן שלנו תקבל טיול קטן לתופרת שלנו, שתעשה לה שמלה יפה. היא אולי לא תאפה פאי בבית שלנו, אבל היא בהחלט תלמד לאפות חלה.

התמודדות בשדות קרב רוחניים, היא חלק מהעניין שלנו כיהודים עם עולם שמרגיש חייב ליצור את תפקידה של האישה – והתדמית שלה – במשהו לא כל כך בולט, כמו בובת נערת התותים. המסר חזק וברור: הערכים של אתמול כבר לא נמכרים לדור החדש. סלקו את החצאית, סלקו את הצניעות, תוסיפו גישה, עמדה ‘מודרנית’ ו… וואלה! (במבטא צרפתי). האם ילדינו צריכים ליפול כטרף של גחמות העולם שבחוץ? עלינו להיות ערניים ומודעים – ולגלות אכפתיות – למסרים שאנו מעבירים לילדים שלנו דרך הדברים שאנו קונים ומכניסים לביתנו, אפילו בדמות בובה תמימה.

יכול להיות שאני מגזימה? מי לוקח בובה לתופרת? טוב, מי שרוצה לתפור – או יותר נכון לזרוע – את זרעי היהדות בנשמת ילדיה.

יהי רצון שנזכה לחזות ברגע בו נשים יהיו מוערכות בגלל יופיין הפנימי וכוחן העצום, במהרה בימינו, אמן.