בשדי יער עמוד 137-138

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 137-138

וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ…

עַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ כַּמָּה יְסוֹדוֹת יֵשׁ, שֶׁהֵם הֶכְרֵחִיִּים לְהִתְבּוֹדְדוּת, מוּבָן הֵיטֵב מַדּוּעַ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צִוָּה לַעֲשׂוֹת לֹא פָּחוֹת מִשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם. כִּי הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְלִכְלֹל אוֹתָם בַּהִתְבּוֹדְדוּת הֵם רַבִּים, וּבֶאֱמֶת אֲפִלּוּ הַשָּׁעָה הִיא לֹא מַסְפִּיקָה לָזֶה. וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁמִּי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בַּה’, וְרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ (בְּרָכוֹת כא). רַק מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת דָּבָר כָּזֶה לִכְלַל הָעוֹלָם, לָכֵן הוּא מְצַוֶּה שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה לְכָל אֶחָד לְפָחוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּיוֹם. וּבֶאֱמֶת מוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁזֶּה הַמִּינִימוּם שֶׁל הַמִּינִימוּם.
כָּל מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲמִתִּי עִם עַצְמוֹ, וְיִתְבּוֹנֵן עַל עַצְמוֹ בְּעֵין הָאֱמֶת, וְיִרְאֶה הֵיכָן הוּא מֻנָּח, אֵיזֶה שְׁלוֹם בַּיִת יֵשׁ לוֹ וְכֵיצַד הוּא מִתְפַּלֵּל, וְכֵיצַד הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, וְהֵיכָן הוּא מֻנָּח בְּמִדּוֹת וּבְתַאֲווֹת וְכַמָּה הוּא רָחוֹק מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה וְכוּ’ וְכוּ’, וְיָבִין כַּמָּה תְּפִלָּה הוּא צָרִיךְ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיָּיו, מִמֵּילָא הוּא יֵדַע הֵיטֵב שֶׁהַשָּׁעָה לֹא מַסְפִּיקָה כְּלָל, וְאָדָם כָּזֶה בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁאַל מַה שֶּׁשּׁוֹאֲלִים רַבִּים: עַל מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר שָׁעָה שְׁלֵמָה…? כִּי הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת הָאֱמֶת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם ה’ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשָּׁעָה, וּמִמֵּילָא הוּא יַעֲשֶׂה לְפָחוֹת שָׁעָה אַחַת בְּכָל יוֹם, וּבְכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יַחְטֹף גַּם שְׁעָתַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, וְיִכְסֹף וְיִתְפַּלֵּל מָתַי יָבוֹא לְיָדוֹ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כְּפִי הַנִּצְרָךְ לוֹ וּכְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ חֶסְרוֹנוֹתָיו הָעֲצוּמִים וְכוּ’ וְכוּ’.

הַחִנּוּךְ לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת

וּבֶאֱמֶת, לִפְנֵי כָּל הַכְּלָלִים שֶׁלָּמַדְנוּ, תְּחִלָּה עַל הָאָדָם לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁהַשָּׁעָה תִּהְיֶה חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵחַיָּיו, וּכְמוֹ שֶׁמֵּעִיד כָּל מִי שֶׁרָגִיל בְּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הַשָּׁעָה הִיא כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה, וְהוּא פָּשׁוּט לֹא מֵבִין: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם? וּבִשְׁבִיל לְהִתְרַגֵּל לְהִתְבּוֹדֵד, טוֹב יוֹתֵר שֶׁלֹּא יַגְבִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אוֹ יַכְבִּיד עַל עַצְמוֹ אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ לְהִתְבּוֹדֵד. כָּךְ יִהְיֶה לוֹ בְּנָקֵל לְהִתְרַגֵּל לְהִתְבּוֹדֵד כָּל יוֹם וְלִקְנוֹת אֶת הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. רַק אַחֲרֵי שֶׁקָּנָה אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת יוּכַל לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדוֹת הַיּוֹתֵר מַעֲמִיקוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּהִתְבּוֹדְדוּת.
לָכֵן בַּשָּׁלָב הַהַתְחָלָתִי הֲכִי קַל לָבוֹא לַהִתְבּוֹדְדוּת בְּלִי שׁוּם תָּכְנִיּוֹת, וּלְהִתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל – הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן: אִם זֶה דְּבָרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אוֹ דְּבָרִים שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, אוֹ נְקֻדּוֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁמְּאִירוֹת לוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ וְכַד’. הַכְּלָל הַזֶּה הוּא חָשׁוּב מְאֹד, כִּי בִּשְׁבִיל לִקְנוֹת אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת, צָרִיךְ שֶׁהָאָדָם יֵלֵךְ בִּתְחִלָּה בַּדֶּרֶךְ הַקַּלָּה וְהַזּוֹרֶמֶת בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ.
בִּשְׁבִיל לַעֲזֹר לָאָדָם לְמַלְאוֹת אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בַּתְּפִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּקַלּוּת, הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּנְקֻדּוֹת הַהַנְחָיָה שֶׁכָּתַבְנוּ. וְצָרִיךְ שֶׁהֵן בְּהוֹדָאָה וְהֵן בִּתְפִלָּה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, לֹא יַכְבִּיד עַל עַצְמוֹ. לָכֵן אִם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת מִכָּל דָּבָר, מַה טּוֹב. אֲבָל אֲפִלּוּ שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת הוֹדָאָה וְשָׁלֹשׁ דַּקּוֹת תְּפִלּוֹת עַל עַם יִשְׂרָאֵל, מַסְפִּיקוֹת בְּשָׁלָב רִאשׁוֹן.
כַּאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה לַשָּׁלָב הַבָּא בַּהִתְבּוֹדְדוּת, כְּדַאי מְאֹד לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. הַכְּלָל הַמּוֹבִיל בְּחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, הוּא, שֶׁיְּסַפֵּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ, כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל יוֹם הָאֶתְמוֹל וְעַד הַהִתְבּוֹדְדוּת הַזּוֹ שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁרוֹאֶה שֶׁזָּכָה לְאֵיזֶה דָּבָר טוֹב, מִצְוָה וְכַד’, יוֹדֶה עַל כָּךְ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי יִתְוַדֶּה וִיבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְיִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר לְהַבָּא. גַּם טוֹב שֶׁבְּאוֹתָן מִצְווֹת שֶׁעָשָׂה, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, אֵיךְ עָשָׂה אוֹתָן, וִיבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת.