בשדי יער עמוד 209-210

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 209-210

הַמַּשְׁמָעוּת הַמִּיָּדִית שֶׁל הַכַּעַס שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא שֶׁהָאֱמוּנָה מִסְתַּלֶּקֶת וְנֶעֱלֶמֶת, הָאָדָם נוֹפֵל מֵהָאֱמוּנָה, וּמְאַבֵּד אֶת הַקֶּשֶׁר עִם ה’, וְצָרִיךְ עַתָּה יְגִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד בִּשְׁבִיל לַחֲזֹר לָאֱמוּנָה. וְכָאָמוּר, פְּגָם זֶה הוּא מַמָּשׁ מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, כִּי חַוָּה הִיא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה לָהּ הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, וְלֹא יִשְּׁבָה דַּעְתָּהּ הֵיטֵב מָה הָאֱמֶת, וְלָכֵן נִכְשְׁלָה. וְהַתּוֹצָאָה הָיְתָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּעַס, וְהָאֱמוּנָה נִסְתַּלְּקָה, וְעַתָּה זוֹ הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְיַגֵּעַ לִמְצֹא אֶת הָאֱמוּנָה.