מסכת זבחים דף מה

מסכת זבחים דף מה

דף מה,א גמרא  הלכתא למשיחא א"ל אביי אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא לתני הלכתא למשיחא הוא אלא דרוש וקבל שכר ה"נ דרוש וקבל שכר הכי קאמינא לך הלכתא למה לי לישנא אחרינא א"ל הלכה קאמינא:

דף מה,א משנה  קדשי <עובדי כוכבים> {גוים} אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי רבי שמעון רבי יוסי מחייב:

דף מה,א גמרא  ת"ר קדשי <עובדי כוכבים> {גוים} לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ואין עושין תמורה ואין מביאין נסכים אבל קרבנן טעון נסכים דברי רבי שמעון אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה' בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן:  לא נהנין ולא מועלין:  לא נהנין מדרבנן ולא מועלין דגמר מעילה חט חט מתרומה דבתרומה כתיב בני ישראל ולא <עובדי כוכבים> {גוים}:  ואין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא:  מ"ט דאתי פיגול עון עון מנותר ואתי נותר חילול חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא <עובדי כוכבים> {גוים}:  ואין עושין תמורה:  מאי טעמא דאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה איתקש למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא <עובדי כוכבים> {גוים} וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש מעשר דגן חולין הוא הניחא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן אלא למ"ד בתר למד אזלינן מאי איכא למימר אלא מעשר בהמה חובה שאין קבוע לה זמן הוא וחובה שאין לה זמן קבוע ישראל מייתו <עובדי כוכבים> {גוים} לא מייתו:  ואין מביאין נסכים:  תנו רבנן (במדבר טו) אזרח אזרח מביא נסכים ואין <העובד כוכבים> {הגוי} מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה:  אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר בד"א בקדשי מזבח כו':  מ"ט קסבר כי גמרה מעילה חט חט מתרומה דומיא דתרומה דקדישא קדושת הגוף אבל קדושת בדק הבית דקדושת דמים לא ת"ר דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה

דף מה,ב גמרא  במזיד לא הורצה בד"א ביחיד אבל בציבור בין בשוגג בין במזיד הורצה <ובעובדי כוכבי'> {ובגוים} בין בשוגג ובין במזיד לא הורצה אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי יוסי דאי רבי יוסי האמר בכולן אני רואה להחמיר אמר להו רב פפא אפי' תימא רבי יוסי שאני התם דאמר קרא להם להם ולא <לעובדי כוכבים> {לגוים} אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא אלא מעתה (ויקרא כב) אשר הם מקדישים ה"נ הם ולא <עובדי כוכבים> {גוים} אלא אמר רב אשי אמר קרא (שמות כח) לרצון להם <ועובדי כוכבים> {וגוים} לאו בני הרצאה נינהו:

דף מה,ב משנה  דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם ר' שמעון מחייב בדבר שדרכן לאכול אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבין עליו משום טומאה:

דף מה,ב גמרא  ת"ר יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח ודין הוא ומה פיגול שהוא בקביעה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו אין חייבין עליו אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח טומאה שהיא בעולה ויורד ובשתי ידיעות והותרה מכללה אינו דין שאינו חייב אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח ת"ל (ויקרא כב) אשר הם מקדישים לי יכול מיד ת"ל (ויקרא כב) יקרב אמר ר"א וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה ת"ל יקרב בהוכשר [בשר] ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי אשכחן טומאה נותר מנלן אתי חילול חילול מטומאה ולילף עון עון מפיגול מסתברא מטומאה הוי ליה למילף שכן גז"ל סימן אדרבה מפיגול הוה ליה למילף שכן נותר ציץ טהור בזמן קרב והני נפישן אלא מדתני לוי דתני לוי מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר ת"ל (ויקרא כב) ולא יחללו את <קדשי בני ישראל> [שם קדשי אשר הם מקדישים לי]