סולם הפרנסה

אין אדם אחראי על המצאת כספו,
למרות שפעמים רבות נראה הדבר כך.
כל ההשתדלות והעבודה נועדו אך ורק
כדי לקיים את הקללה שקולל בה אדם
הראשון: "בזיעת אפך תאכל לחם"…
 
 
התורה מתארת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". יעקב אבינו, בעת יציאתו מן הארץ, שכב ונרדם באותו מקום שבו היה עתיד בית המקדש להיבנות. בחלומו הוא ראה סולם גבוה ביותר ומלאכי השם עולים ויורדים בו. ומסבירים המפרשים, שהמלאכים שליוו את יעקב אבינו בארץ ישראל, התחלפו עם המלאכים שילווהו מעתה בחוץ לארץ.
 
אך ברעיון זה של הסולם ניתן להבחין בדבר מאוד יפה. אדם חושב שהוא "מוצב ארצה". כלומר, בגלל השתדלותו באה לו פרנסתו. אך האמת לאמיתה היא, שהסולם לא רק מוצב ארצה אלא ראשו אף "מגיע השמיימה". כלומר, פרנסתו של האדם באה מן השמים בלבד. והמשך הפסוק: "ומלאכי ה' עולים ויורדים בו", רומז על כך ששלוחי השם פעם מעלים לזה ופעם מורידים לזה. אין אדם אחראי על המצאת כספו, למרות שפעמים רבות נראה הדבר כך. כל ההשתדלות והעבודה נועדו אך ורק כדי לקיים את הקללה שקולל בה אדם הראשון: "בזיעת אפך תאכל לחם"- שמזונותיו יגיעו לו בעמל ובטורח רב.
 
ואם כן, אין שום סיבה להרים את האף ולהתאנח באנחה מדושנת עונג: "אחח.. עבדתי כה קשה, הלכתי ועשיתי ואמרתי ודרשתי והזזתי…וכו', ובגלל שלא התעצלתי, צברתי כה הרבה כסף"… שכן, וכך מסביר "הבן איש חי" את הנושא בטוב טעם, וממשיל על כך משל לסולם המוצב על גבי הארץ, והשלב הנמצא במקום הגבוה ביותר מתגאה באומרו: "אני מעל כולם, אין כמוני!". שומע זאת הבעל בית והופך את הסולם. כרגע השלב שהיה התחתון נמצא במקום הגבוה ביותר, וזה שהיה למעלה נושק כעת לעפר. אם ישכיל השלב שגבה עכשיו הוא יפיק לקחים מקודמו ולא יתגאה, כך יש לו סיכויים להישאר באותו מקום…
 
מפליא לראות הכיצד יכול אדם אחד להשקיע את כל כוחותיו מצאת החמה ועד לצאת הנשמה, ורווחיו לא מגיעים לכדי מחצית של אחר היושב על כסא מנהלים בחדר ממוזג ומפריח טבעות עשן מסולסלות לחלל החדר.
 
הכל נקבע מלמעלה – כל מזונותיו של האדם נקבעים בראש השנה. וגם אם יעבוד עבודה מכופלת, אין מצב שיצליח להוסיף על מה שנקבע לו. אך ישנה אפשרות להוריד מהקללה של העמל המפרך כמו שכתוב: "כל המקבל עליו עול תורה – מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". כלומר, במידה והאדם משקיע את רוב כוחותיו בתורה, הוא זוכה שיונהג בו משמים דין אחר. הוא מקבל את פרנסתו שלא בדרך של הסתרה, כמו שאר האנשים המחשיבים את עבודתם לאליל שממנו מגיעה פרנסתם. אלא השם ישלח אלף ואחד שלוחים ניסיים להביא לו את המגיע לו. בעיקרון, זה נראה נורמלי שאם אדם עובד אזי הוא מרוויח. אך הממית את עצמו באוהלה של תורה, זוכה לקבל את מזונותיו עד מפתן ביתו, ממש כמו שהקב"ה נתן את המן לצדיקים עד הבית.
 
פעמים רבות נגרמות הוצאות חריגות כגון טיפולי שיניים, או ברוך השם, שמחות שגוררות "נזילות" של כספים מעבר לרגיל. בכל פעם חושבים שזהו, הפעם לא יהיה מהיכן לכסות את החוב ותמיד בסייעתא דשמיא, הקדוש-ברוך-הוא עוזר ובדרך ניסית שכלל לא מצפים לה, מצליחים לכסות את החוב. כאילו נפתחים שערי שמים ויורד בעדם שפע רב.
 
סיפר פעם חזאי, שהארץ היחידה שבה לא מצליחים החזאים לקבוע נכון את תחזית מזג האוויר היא ארץ ישראל. ולא בגלל שהם לא רואים נכון. הם את עושים את מלאכתם נאמנה. אך ארץ ישראל, עיני השם בה מראשית השנה ועד אחריתה. וכל מה שנעשה בה בא בדרך ניסית ועל פי מעשיהם של הדרים בה. זאת הסיבה שבארץ ישראל צריך להתפלל הרבה על גשם שהוא עיקר השפע והפרנסה, שהרי בלי מים אין חיים. 
 
לעומת זאת, בשאר מדינות העולם ישנן בדרך כלל עונות מסודרות. גשם יורד בחורף, בקיץ חם, העונות מתחלפות במדויק, ומזג האוויר מתאים להן. ואנו, היהודים שנפלה בחלקנו הזכות לגור בארץ ישראל, בל נדאג. השם יתברך לא עוזב את בניו ולא יניח לנו לסבול, רק צריך להתפלל ולהיטיב את המעשים. שהרי נוכל לראות את רוסיה, מדינה כה גדולה המלאה בשפע עצום של מים, מחצבים יקרים, שדות חיטה נרחבים ומכרות פחם, ואנשים שם עומדים בתור ללחם. ולא רק, יש רק כמה שעות ביום מים בברזים ולאנשים אין כסף. ואילו כאן, בארץ ישראל, ללא מכרות נפט ויהלומים ועל אף כל עיוותי הכלכלה, אין תור ללחם. ובחסדי שמים לא מתהלכים ברחובות ילדים רעבים ללא קורת גג. כולם מסודרים במוסדות לימוד, זוגות נישאים. ובנוסף לזה, מקבלת הארץ עוד עולים חדשים ודואגת להם. איך זה? לאף כלכלן אין על כך תשובה. רק אנו יודעים שהכול מנוהל בהשגחה פרטית ועל נס אין שאלות. בקריעת ים סוף, אף אחד לא חשב שזו תהיה הדרך להינצל מהמצרים, לא היה אחד שהעלה בדעתו שהים ייקרע והוא יעבור בינות לחומות המים שיבצרו.
 
מי כמונו היהודים מנוסים בניסים לרוב, אבא שלנו עצום ומסוגל לכל מה שנראה שלא יכול להיות. ואפשר לשאול את מרבית האנשים, האם חשבו על הכיוון שבו הם עוסקים כעת בימים עברו. סביר להניח שרובם יאמרו לא ומפיהם תשמעו סיפורים כיצד הגיעו למה שהגיעו, אפילו שלא חלמו על זה בכלל. כמו אותו אחד שהלך לשאול את הרב להיכן לעבור דירה מפני שאין במקום מגוריו תלמוד תורה ראוי לילדיו, והרב ענה לו: "לך ותפתח בעצמך תלמוד תורה". ואותו אחד, מבלי שהעלה זאת על דעתו קודם לכן, הפך למנהל מוסד חינוכי.
 
מסופר על רבי שמחה זיסל מקלם, שפעם האריך בתפילתו ובינתיים בא אחד שהזדקק לו. חיכה האיש במשך זמן מסוים ומשראה שהרב אינו מסיים, הלך לדרכו. כשסיים הסבא מקלם להתפלל, סיפרו לו על אותו איש והוא אמר במנוחה: "אם אותו אחד זקוק לי הרי שהוא יחזור. ואם לטובתי הוא בא, גם אז איני מצטער משום שאם זאת טובתי האמיתית הרי היא לא תימנע ממני ותגיע אלי בכל מקרה. וההוא שהלך ולא הייתה לו סבלנות לחכות, סימן שאין זה לטובתי". אכן, מה שנקבע לאדם יגיע אליו אף בדרך לא דרך ובצורה וכיוון שעליהם הכי פחות חשב.
 
לפני כמה שנים היה סיפור מופלא על אברך, בעל משפחה שתמיד הנהיג את משפחתו בדרך של הסתפקות במועט וממש אכלו מהיד לפה. ביום שישי אחד לא נותר בידיו ולו שקל, אך האברך שם מבטחו בהשם שידאג לו לצרכי השבת. השעות נקפו, ולפתע נשמעה דפיקה על הדלת, ממש כמו בספורים, מסר לו שליח מעטפה שבה היו מונחים מאתיים שקלים. מיד רץ האברך וקנה את כל צרכי השבת ביד רחבה, תוך כדי הודיה נרגשת לקב"ה.
 
כדי להראות את גודל ההשגחה, נספר אף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים: איש אמיד הגיע אל ראש ישיבה מפורסם בירושלים, כשדאגה על פניו. הוא חלם חלום רע והוא מבקש עצה מהרב כיצד לנהוג. יעץ לו הרב שיתרום סכום כסף מסוים כפדיון, לאברך תלמיד חכם וירא שמים שהפרוטה אינה מצויה בכיסו וזה יהא לזכותו שיתהפך החלום לטובה. מיד הוציא אותו אדם מכיסו שטר בן מאתיים שקלים ונתן לרב. אז יצא הוא מן החדר בשמחה ובלב קל, ולאברך הגיעה הישועה. ללמדך, כי לבורא עולם לא חסרות דרכים כדי להביא לאדם את מה שמגיע לו, השם יתברך יכול לשים חלום רע לבן אדם, על מנת שיתרום כסף לאברך שבדיוק נזקק לתרומה הזו.
 
אמרו חז"ל: "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". ונשאלת השאלה: וכי יש משהו שקשה לקב"ה? האם הוא לא יכול לתת פרנסה? ומסביר החוזה מלובלין: "כאשר קשה לאדם להשיג את פרנסתו בדרך הרגילה, יתנהג כמו בקריעת ים סוף. שם לא היה לבני ישראל מוצא טבעי להינצל ולא הייתה להם ברירה, אלא לבטוח בקב"ה שיצילם וישלח להם ישועה, מעבר לגדר הטבע. ומרוב ביטחונם, קפצו אל הים. ואכן, הוא נקרע והם הלכו ביבשה.
 
כך יתנהג אדם שקשים לו מזונותיו, אל ישליך יהבו על בשר ודם שזה הרי יפריע לו לעסוק בתורה. אלא יבטח בהשם שישלח לו את הישועה ואז מקורות הפרנסה ירדפו אחריו, כמו שכתוב (דברים כ"ח, ג): "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". יהי רצון שנזכה לזה.
 
 
* * *        
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"