בשדי יער עמוד 237-238

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 237-238

וְצָרִיךְ לַחֲזֹר עַל הַדִּבּוּרִים הַלָּלוּ שׁוּב וָשׁוּב בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה לְפָחוֹת, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים, יַחֲזֹר עַל אוֹתָם דִּבּוּרִים.
זֶה הַכְּלָל: כָּל עִנְיַן הָאֲכִילָה הוּא לְמַעֲשֵׂה עֲבוֹדָה עַל הַדִּבּוּר. אָדָם לֹא מֵבִין שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא כּוֹעֵס הוּא מְשַׁקֵּר. כַּאֲשֶׁר אִשָּׁה צוֹעֶקֶת עַל הַיְלָדִים זֶה שֶׁקֶר, כִּי עַל פִּי הָאֱמֶת צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּרֹגַע. וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵה’ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל אוֹתָם דִּבּוּרִים שֶׁל שֶׁקֶר, וְלַחֲזֹר עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא שֶׁאוֹמֶרֶת: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ.
אָדָם חַיָּב לְהָבִין, שֶׁבִּשְׁבִיל לָצֵאת מִתַּאֲוַת אֲכִילָה הוּא חַיָּב לְדַבֵּר אַךְ וְרַק אֱמֶת. כִּי בִּשְׁבִיל לָצֵאת מִתַּאֲוַת אֲכִילָה הוּא חַיָּב לְהַרְגִּישׁ שֹׂבַע. כָּל הַרְגָּשַׁת רָעָב, וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, הִיא עֹנֶשׁ עַל הַשֶּׁקֶר עַל כָּל גְּוָנָיו. אֲפִלּוּ צַדִּיק שֶׁמַּרְגִּישׁ רָעָב זֶה בִּגְלַל שֶׁיָּצָא לוֹ אֵיזֶה דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו. מִמֵּילָא כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מוֹצִיא שְׁקָרִים מִפִּיו, הוּא יַרְגִּישׁ רָעָב, וְאָז הוּא יֵלֵךְ לֶאֱכֹל. כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי, שֶׁלְּהַרְגִּישׁ רָעֵב זֶה אִסּוּר. מֻתָּר רַק לְהַרְגִּישׁ חַלָּשׁ. הַרְגָּשַׁת רָעָב, זֶה נִקְרָא שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בְּדִבּוּר שֶׁל שֶׁקֶר, אַחֶרֶת לֹא הָיִיתָ מַרְגִּישׁ רָעֵב לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא אָכַלְתָּ זְמַן רַב. רַק הָיִיתָ מַרְגִּישׁ חֻלְשָׁה.
וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִים לַחֲזֹר בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה לְפָחוֹת: תַּעֲזֹר לִי. תַּעֲזֹר לִי. תִּשְׁמֹר עָלַי שֶׁאֲפִלּוּ בְּטָעוּת לֹא יֵצֵא שׁוּם שֶׁקֶר מִפִּי, שׁוּם דִּבּוּר אָסוּר, וְאָז אֲנִי אַרְגִּישׁ שֹׂבַע, וְלֹא תִּהְיֶה לִי תַּאֲוַת אֲכִילָה. וְגַם יְבַקֵּשׁ: תִּתֵּן לִי לְהַרְגִּישׁ שֹׂבַע, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה רָעֵב, שֶׁלֹּא אֹכַל בְּרַעַבְתָּנוּת, שֶׁאֹכַל בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, לְאַט לְאַט וְלֹא כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא, וְאֶלְעַס הֵיטֵב אֶת הָאֹכֶל, שֶׁאֹכַל בִּמְתִינוּת, וְלֹא אֶבְלַע אֶת הָאֹכֶל בְּלִי לִלְעֹס. וְאֶזְכֶּה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת נְכוֹנוֹת בִּזְמַן הָאֲכִילָה. שֶׁאֹכַל רַק דְּבָרִים בְּרִיאִים. שֶׁלֹּא אֶתְפַּתֶּה לֶאֱכֹל דְּבָרִים מַזִּיקִים עִם צִבְעֵי מַאֲכָל אוֹ חֹמֶר שִׁמּוּר.
תַּעֲזֹר לִי, שֶׁכָּל מַטְּרָתִי בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה תִּהְיֶה לַעֲבֹד אֶת ה’ וְלֹא בִּשְׁבִיל תַּאֲוָה, וְשֶׁאֶתְרַחֵק מִדְּבָרִים מַזִּיקִים. כִּי אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אָסוּר לֶאֱכֹל דְּבָרִים מַזִּיקִים, כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן. לָכֵן אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת לֹא יֹאכַל מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהֵם לֹא כָּל כָּךְ בְּרִיאִים לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְלֹא בִּשְׁבִיל לְמַלְּאוֹת אֶת הַבֶּטֶן.
כָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה. לָכֵן יִתְפַּלֵּל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. תְּרַחֵם עָלַי. כָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת כָּךְ וְכָךְ. תַּעֲזֹר שֶׁלֹּא אֹכַל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ, שֶׁאֵדַע שֶׁאַתָּה מְחַיֶּה אוֹתִי וְלֹא הָאֹכֶל מְחַיֶּה אוֹתִי. רַק כָּךְ גָּזְרָה חָכְמָתְךָ שֶׁהָאָדָם יְקַבֵּל חַיּוּת מֵהָאֹכֶל, וְזֶה רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה שֶׁהָאָדָם יֵדַע שֶׁה’ מְחַיֶּה אוֹתוֹ, וְלֹא יַחְשֹׁב שֶׁהָאֹכֶל מְחַיֶּה אוֹתוֹ. תַּעֲזֹר לִי לִזְכֹּר שֶׁכָּל הָאֲכִילָה הִיא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹכֵל אֲנִי אֶזְכֹּר שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת הַחַיּוּת, שֶׁאַף פַּעַם לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת.
עוֹד מוּבָא (שָׁם): כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת. לָכֵן יִתְפַּלֵּל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. תְּזַכֶּה אוֹתִי וּבָרֵךְ לִי אֶת לַחְמִי וְאֶת אֲכִילָתִי, שֶׁיִּהְיֶה לִי אֶת כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ, וְדֶרֶךְ הָאֲכִילָה יִהְיֶה לִי רְפוּאָה. כִּי אַתָּה נוֹתֵן אֶת הָרְפוּאָה בְּכָל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב.
עוֹד דְּבָרִים לְהִתְבּוֹדֵד עֲלֵיהֶם: שֶׁאֲשַׁיֵּר תָּמִיד אֹכֶל עַל שֻׁלְחָנִי. שֶׁאֶהְיֶה זָהִיר בִּנְטִילַת יָדַיִם בַּאֲכִילַת לֶחֶם. שֶׁאַקְפִּיד עַל הַבְּרָכוֹת. שֶׁלֹּא אֶבְלַע אֶת הַבְּרָכוֹת וְלֹא אֶת הָאֹכֶל. שֶׁאֶזְכֶּה לְבָרֵךְ מִלָּה מִלָּה וְלֶאֱכֹל לְעִיסָה לְעִיסָה. שֶׁאֶזְכֶּה לְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה. שֶׁאֹכַל אֹכֶל כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין וְלֹא יִכָּנְסוּ שׁוּם מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת לְפִי.
כָּל זֶה בְּהַתְחָלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאַחֲרֵי זֶה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: אֵיךְ אָכַלְתִּי מֵאֶתְמוֹל וְעַד הַיּוֹם, וְגַם לְהוֹדוֹת עַל מַה שֶּׁהָיָה טוֹב וְהִתְקַדַּמְתִּי: הִנֵּה רִחַמְתָּ עָלַי וְאָכַלְתִּי לְאַט וּבֵרַכְתִּי הֵיטֵב. תּוֹדָה רַבָּה. וְכוּ’ וְכוּ’.