בשדי יער עמוד 245-246

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 245-246

סִבָּה וּמְסוֹבֵב

מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהָבִין מַדּוּעַ הוּא רוֹאֶה שִׁנּוּיִים בְּחַיָּיו מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה, הֵן בְּמַצַּב הָרוּחַ, וְהֵן בְּיַחֲסָיו עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. לְדֻגְמָא: שָׁעָה אַחַת יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה, הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לוֹ מְצֻיָּן, מַצַּב רוּחַ טוֹב וְכוּ’, וּלְפֶתַע נוֹפֶלֶת עָלָיו חֻלְשָׁה וְעַצְבוּת וְהַכֹּל מִשְׁתַּבֵּשׁ לוֹ. אוֹ שֶׁשָׁעָה אַחַת הוּא שָׁרוּי עִם אִשְׁתּוֹ בְּשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וּלְפֶתַע מִתְעוֹרֶרֶת מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזוֹ שְׁטוּת קְטַנָּה. אוֹ לְהֶפֶךְ: שָׁעָה אַחַת הַכֹּל מְבֻלְבָּל לוֹ וְסָגוּר, וּלְפֶתַע בְּשָׁעָה אַחֶרֶת הַכֹּל מַתְחִיל לִזְרֹם וּלְהִתְנַהֵל בִּיעִילוּת וּבִזְרִיזוּת.
הַהֶסְבֵּר הַיְחִידִי לַשִּׁנּוּיִים הַפִּתְאוֹמִיִּים הָאֵלֶּה הוּא, שֶׁבְּכָל שָׁעָה דָּנִים אֶת הָאָדָם, וְאִם הוּא נִדּוֹן לְיִסּוּרִים אֲזַי הַיִּסּוּרִים מִתְלַבְּשִׁים בְּכָל מִינֵי עִנְיָנִים שֶׁל חַיָּיו, בִּבְרִיאוּתוֹ, בְּמַצַּב רוּחוֹ, בִּשְׁלוֹם בֵּיתוֹ, בְּפַרְנָסָתוֹ וְכַדּוֹמֶה. אוֹ שֶׁנִּמְתַּק הַדִּין וְהַכֹּל מִשְׁתַּחְרֵר.

הַהַשְׁגָּחָה שֶׁבְּכָל רֶגַע

צְרִיכִים לָדַעַת הֵיטֵב שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּצַעֵר אֶת הָאָדָם, אֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים, כְּגוֹן שֶׁמְּגָרֵד לוֹ בָּרֹאשׁ וְכַדּוֹמֶה, הַכֹּל הוּא בְּגֶדֶר יִסּוּרִים שֶׁהֶחְלִיטוּ עֲלֵיהֶם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר מֵהֶם לִתְשׁוּבָה, וְלֹא לִתְלוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּבְמִקְרֶה.
וְכֵן כָּתוּב בַּגְּמָרָא (חֻלִּין ז):
“אָמַר ר’ חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף (פּוֹצֵעַ) אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים לז, כג): “מֵה’ מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ”, וְכֵן (מִשְׁלֵי כ, כד): “וְאָדָם מַה-יָּבִין דַּרְכּוֹ”.
וְעוֹד מוּבָא בַּגְּמָרָא (עֲרָכִין טז):
“עַד הֵיכָן תַּכְלִית יִסּוּרִין? (מַה הַדָּבָר הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁכְּבָר נֶחְשָׁב לְיִסּוּרִים) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁאָרְגוּ לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ וְאֵין מִתְקַבֵּל עָלָיו. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: יוֹתֵר מִזֶּה אָמְרוּ, שֶׁאֲפִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לִמְזֹג לוֹ בְּחַמִּין, וּמָזְגוּ לוֹ בְּצוֹנֵן, אוֹ בְּצוֹנֵן וּמָזְגוּ לוֹ בְּחַמִּין, זֶה כְּבָר נִקְרָא יִסּוּרִים. מַר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא אָמַר: אֲפִלּוּ נֶהְפַּךְ לוֹ חֲלוּקוֹ. בַּבָּרַיְתָא שָׁנוּ: אֲפִלּוּ הוֹשִׁיט יָדוֹ לַכִּיס לִטֹּל שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, וְעָלוּ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם, גַּם זֶה נִקְרָא יִסּוּרִים…”.
לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַחְדִּיר לְלִבּוֹ אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּל שִׂמְחָה וְנַחַת וְכַיּוֹצֵא בָזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְכֵן כָּל צַעַר אוֹ קֹשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֵינוֹ מִקְרֶה אוֹ טָעוּת, אֶלָּא הַכֹּל מְכֻוָּן מִלְמַעְלָה עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט, לְפִי מַעֲשָׂיו.

ה’ צַדִּיק וְיָשָׁר

כַּאֲשֶׁר בָּאִים לָאָדָם יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא תּוֹלֶה בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּקְרֶה, וּמַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ אוֹ אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, זֹאת וַדַּאי טָעוּת גְּדוֹלָה הַמּוֹלִידָה רַק תִּסְכּוּל וּמְרִירוּת, וְעוֹד מְעוֹרֶרֶת עָלָיו כַּעַס מִלְמַעְלָה. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁקִּבֵּל עֹנֶשׁ מֵאָבִיו, וּבִמְקוֹם לְהִכָּנַע וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, הוּא מַאֲשִׁים אֶת אָחִיו וְרָב עִמּוֹ, וְהַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁאָבִיו כּוֹעֵס עָלָיו עוֹד יוֹתֵר, וְאוֹמֵר לוֹ: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא נִכְנַעְתָּ בְּפָנַי לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂיךָ, אֶלָּא אַתָּה עוֹד הוֹלֵךְ וְרָב עִם אָחִיךָ?
וְיֶשְׁנָהּ טָעוּת נְפוֹצָה נוֹסֶפֶת, שֶׁהָאָדָם אָמְנָם מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, אֲבָל הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁה’ מְעַוֵּת אֶת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְנוֹהֵג עִמּוֹ שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק. וְזֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם ‘קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט’.
וְכֵן כּוֹתֵב רַבִּי נָתָן זִי”עַ בְּסִפְרוֹ ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ (הִלְכוֹת נְזִיקִין ה):
“…וְעִקַּר קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט הוּא עַל יְדֵי חָכְמוֹת רָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּמִשְׁפַּט הַיֹּשֶׁר וְהַצֶּדֶק, וּכְאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כְּפִי מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ. כִּי רֹב הָעוֹלָם צוֹעֲקִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה. נִמְצָא לְפִי דַּעְתָּם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדָּם, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחָם, לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּחֶסְרוֹן פַּרְנָסָה כָּזֹאת.