בשדי יער עמוד 261-262

שִׂמְחָה בְּלִי אַשְׁלָיוֹת

וְשׁוּב נַזְכִּיר: זֶה רְצוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה. וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, צְרִיכִים לָזֶה הַרְבֵּה שִׂמְחָה, כַּמּוּבָא כְּבָר בִּדְבָרֵינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. כִּי בְּלִי שִׂמְחָה, הָאָדָם לֹא יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ. כְּמוֹ שֶׁאֶחָד אָמַר לִי: כְּבוֹד הָרַב, רָאִיתִי שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, אֲנִי נוֹפֵל לְעַצְבוּת. לָכֵן הִפְסַקְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלִּי, אֶלָּא אֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁבִּי וְזֶהוּ.
אָמַרְתִּי לוֹ: זֶה מְצֻיָּן. אַתָּה לֹא נוֹפֵל לְעַצְבוּת, וְזֶה כְּבָר טוֹב. אֲבָל תַּגִּיד לִי: עַכְשָׁו שֶׁאַתָּה לֹא מִסְתַּכֵּל עַל הָרַע שֶׁלְּךָ, זֶהוּ זֶה? זֶה אוֹמֵר שֶׁאֵין לְךָ רַע? בִּגְלַל שֶׁאַתָּה לֹא מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמְךָ, אַתָּה כְּבָר כֻּלְּךָ טוֹב?
גַּם תּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, שֶׁכַּמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל וְלֹא לִרְאוֹת אֶת חֶסְרוֹנוֹתֶיךָ, אַתָּה כֵּן מִסְתַּכֵּל וְאָז אַתָּה נוֹפֵל. אָז מַה זֶּה עוֹזֵר לְךָ לֹא לְהִסְתַּכֵּל? אֶלָּא מַה תַּעֲשֶׂה? תִּלְמַד אֵיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמְךָ בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה. כִּי אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ אֵיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמְךָ בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה, וְלָכֵן הָיִיתָ נוֹפֵל מִזֶּה לְעַצְבוּת. וְאִם תִּלְמַד לְהִסְתַּכֵּל נָכוֹן, לֹא תִּפֹּל לְשׁוּם עַצְבוּת, וְגַם תְּתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂיךָ, וְגַם לֹא תִּצְטָרֵךְ לְהִלָּחֵם עִם עַצְמְךָ כָּל הַזְּמַן, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת חֶסְרוֹנוֹתֶיךָ, כִּי אַתָּה תִּלְמַד לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם “יָשָׁר בָּעֵינַיִם” וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל כְּלָל.
וְהַדֶּרֶךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמְךָ הִיא, שֶׁתֵּדַע מֵרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֶסְרוֹנוֹת וְגַם יִהְיוּ לְךָ בַּהֶמְשֵׁךְ חֶסְרוֹנוֹת, וְגַם הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֶסְרוֹנוֹת, וְהוּא מְצַוֶּה עָלֶיךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה – וְאָז לְתַקֵּן אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת לְאַט לְאַט.
וְאִם תִּשְׁאַל, אֵיךְ תְּתַקֵּן? בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ אֶת הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁבָּהּ הָאָדָם בָּא כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל מַה יֵּשׁ לוֹ לְתַקֵּן. וְכִי מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם? הוּא לְעוֹלָם לֹא יְתַקֵּן אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו? אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה הִיא, שֶׁכֵּן יִרְאֶה אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו, אֲבָל לֹא יִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ. וְיִזְכֹּר שֶׁהוּא בֶּן אָדָם וְלֹא מַלְאָךְ, וְלֹא יִפֹּל לְשׁוּם עַצְבוּת מִכָּךְ שֶׁהוּא לֹא מֻשְׁלָּם וְיֵשׁ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. וּמַה שֶּׁהָאָדָם לֹא מְסֻגָּל לְקַבֵּל אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו, זוֹ גַּאֲוָה נוֹרָאָה. זֶה דִּמְיוֹנוֹת. הֲרֵי הָאָדָם בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְתַקֵּן. אִם לֹא, בִּשְׁבִיל מַה בָּא? הָיָה נִשְׁאָר בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. אִם הוּא כָּאן, בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל, זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלִיחוּת וְיֵשׁ לוֹ מַה לְּתַקֵּן, וְאִם כֵּן צָרִיךְ שֶׁיְּתַקֵּן, וְלֹא יִתְעַלֵּם מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו. כִּי רַק אִם יוֹדֶה עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו, וְלֹא יִפֹּל מֵהֶם לְעַצְבוּת, וְיַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה הַנְּכוֹנָה, רַק אָז הוּא יְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁבָּא לְתַקֵּן וְיַגִּיעַ לְמַלְּאוֹת אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ.
לָכֵן, זֶה בֶּאֱמֶת נָכוֹן שֶׁאִם אָדָם לֹא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה, עָדִיף שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְיִשְׂמַח. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִסְתַּכֵּל עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו וְכִשְׁלוֹנוֹתָיו כְּלָל, זֶה עָדִיף עַל מָרָה שְׁחֹרָה, כִּי עַצְבוּת הִיא בְּוַדַּאי אִסּוּר גָּמוּר. אֲבָל אָדָם צָרִיךְ מִצַּד שֵׁנִי לִהְיוֹת הֶגְיוֹנִי וַאֲמִתִּי: בֶּאֱמֶת? אֵין לְךָ חֶסְרוֹנוֹת? אֶת מִי אַתָּה מְרַמֶּה? אָז תַּתְחִיל לְהוֹדוֹת עַל חֶסְרוֹנוֹתֶיךָ וְלָקַחַת אַחֲרָיוּת עַל חַיֶּיךָ, וְתֵדַע, שֶׁאֵין שׁוּם שַׁיָּכוּת לְעַצְבוּת בַּעֲבוֹדָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. וּבִפְרָט שֶׁכָּאָמוּר לְעֵיל: הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ אוֹמֵר לְךָ בְּפֵרוּשׁ, וּמַזְהִיר אוֹתְךָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת! מַה עוֹד אַתָּה רוֹצֶה?
וְכָאָמוּר לְעֵיל, נְקֻדָּה זוֹ, שֶׁלֹּא לִפֹּל לְעַצְבוּת מֵחֲמַת הַחֶסְרוֹנוֹת, הִיא נְקֻדָּה שֶׁמְּעַט יוֹדְעִים. כָּל מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ אִם זֶה רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, זֶה בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא חַי אֶת הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ מַסְפִּיק. כִּי הוּא הוֹלֵךְ לוֹ בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁהוּא בְּסֵדֶר, וּפִתְאֹם מַרְאִים לוֹ שֶׁהוּא לֹא בְּסֵדֶר. וְאָז הוּא נוֹפֵל. כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. יֵשׁ שֶׁרוֹדְפִים עַצְמָם בְּלִי סוֹף, וְיֵשׁ שֶׁפָּחוֹת, שֶׁרַק מִדֵּי פַּעַם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, כְּשֶׁרוֹאִים אֶת חֶסְרוֹנָם.
וְזֶה בִּגְלַל שֶׁהֵם לֹא זוֹכְרִים, שֶׁהַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ אוֹמֵר לָהֶם: תִּרְאֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת! הַמֶּלֶךְ, זֶה ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְּצַוֶּה בְּעַצְמוֹ עַל הָאָדָם וּמוֹדִיעַ לוֹ: יִהְיוּ לְךָ יְרִידוֹת – תִּרְאֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת רַק תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה – רַק בְּשִׂמְחָה. כִּי עַצְבוּת – זוֹ גַּאֲוָה, וְשִׂמְחָה – זוֹ עֲנָוָה, שֶׁיּוֹדֵעַ: יֵשׁ לִי חֶסְרוֹנוֹת, וַאֲנִי שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַנִּצְרָכוֹת, בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן, וְהָעִקָּר זֶה הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת.
אָדָם שֶׁיִּלְמַד אֶת הַשֵּׂכֶל הַזֶּה, הוּא יוּכַל לוֹמַר: אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָעֲבֵרוֹת שֶׁלִּי. אֲנִי לֹא נוֹפֵל לְעַצְבוּת. וַאֲנִי מְתַקֵּן אוֹתָם. וְהוּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּקַלּוּת שָׁעָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה.