בשדי יער עמוד 297-298

כִּי אָדָם שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָמוֹ, וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּכָל דָּבָר, וְהוּא רָחוֹק מֵהַיְדִיעָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, אֲזַי אֵין לוֹ אֵיךְ לְנַוֵּט אֶת חַיָּיו וְלִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְאֶת רְצוֹן ה’, וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁגַּם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לֹא יוֹעִיל לוֹ. וּמֵאַחַר וּלְדַעְתּוֹ אֵין שׁוּם שֵׂכֶל בַּבְּרִיאָה, אֵין לוֹ מַה שֶּׁיָּאִיר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ בַּחֲשֵׁכָה, וְהוּא נִבְהָל וּמִתְמוֹטֵט מִכָּל תַּקָּלָה, וְחוֹשֵׁב שֶׁאָבְדָה תּוֹחַלְתּוֹ, וְהוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הַחִבּוּר וְהַדְּבֵקוּת בַּה’, וְנוֹפֵל לְשִׂנְאָה, קִנְאָה, תַּחֲרוּת וְהַאֲשָׁמוֹת וּתְלוּנוֹת, הוּא מַרְגִּישׁ מִסְכֵּן וְרָדוּף וְכוּ’ וְכוּ’ – בְּקִצּוּר, הוּא חַי בַּגֵּיהִנּוֹם, וּבָרוּר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת עִם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ…

אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּמַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ, הַכֹּל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לִרְמֹז לוֹ מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, וּלְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְהַשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל, וּלְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא בְּעוֹד אֵיזֶה אֹפֶן וְכוּ’, אֲזַי הוּא לְעוֹלָם לֹא מֻדְאָג מֵהֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אֵין כָּל סִבָּה שֶׁיֶּאֱרַע לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, מֵאַחַר וְכָל דָּבָר בָּא לִרְמֹז לָאָדָם מַה לְּתַקֵּן, וְאִם אֵין לוֹ מַה לְּתַקֵּן, אֵין שׁוּם טֶבַע וְסִבָּה שֶׁיְּכוֹלִים לְהַזִּיק לוֹ אוֹ לִפְעֹל אֵיזוֹ פְּעֻלָּה בְּלֹא רְצוֹנוֹ וְהַכְוָנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא הַמַּשְׁגִּיחַ.

וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אִם הוּא יִטְעֶה, הַבּוֹרֵא יִרְמֹז לוֹ בְּרַחֲמִים מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, וְהוּא יוּכַל לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים עַל יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁל “מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה” שֶׁבַּיִּסּוּרִים שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו, שֶׁזֶּהוּ חֶסֶד גָּדוֹל, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ עַל הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים “וּלְךָ-ה’ חָסֶד כִּי-אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ”, וּלְךָ ה’ הַחֶסֶד – לְךָ ה’ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד “כִּי-אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ”, שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם לְאָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – כָּךְ יוֹדֵעַ הָאָדָם מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיְּתֻקַּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן, מִיָּד הַכֹּל יָשׁוּב עַל מְקוֹמוֹ לְשָׁלוֹם. וְגַם אִם יִטְעֶה הַרְבֵּה, וְיִהְיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים חָלִילָה, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אָז בְּוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן הַכֹּל. וְכָל זֶה נוֹתֵן לָאָדָם שֶׁקֶט נַפְשִׁי שֶׁהַכֹּל צוֹדֵק וְיָשָׁר, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא שֵׂכֶל טָהוֹר, וְאֵין שׁוּם טֶבַע אוֹ מִקְרֶה אוֹ הֶפְקֵרוּת חָלִילָה בָּעוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה מְחַבֵּר אוֹתוֹ אֶל ה’ בִּדְבֵקוּת נִפְלָאָה, וּמֵסִיר אֶת כָּל הַמָּסַכִּים מִנֶּגֶד עֵינָיו, שֶׁכָּל זֶה הוּא תַּעֲנוּג רוּחָנִי נִפְלָא.

וְכָל הַשֵּׂכֶל הַזֶּה מֻסְבָּר הֵיטֵב בַּסֵּפֶר “בְּגַן הָאֱמוּנָה”, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ עַל רַבִּים שֶׁקָּרְאוּ אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ”ל וְנוֹשְׁעוּ בְּכָל מִינֵי עִנְיָנִים, וְנִתְרַפְּאוּ מִכָּל מִינֵי מַחֲלוֹת בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, עַד שֶׁרַבִּים מְכַנִּים אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ”ל: “מְחַיֶּה מֵתִים”.

קַח אַחֲרָיוּת

וְיוֹצֵא מִזֶּה חִזּוּק גָּדוֹל לְכָל אֶחָד וְאַחַת, שֶׁמֵּאַחַר וְעַכְשָׁו אָנוּ יוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים, שֶׁאֵין שׁוּם יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן, וְה’ יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ אַךְ וְרַק מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, אִם כֵּן, צָרִיךְ שֶׁכָּל אֶחָד יִקַּח אַחֲרָיוּת מְלֵאָה עַל חַיָּיו, וְלֹא יַאֲשִׁים לְעוֹלָם אֲחֵרִים בְּצַעֲרוֹ – לֹא אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא אֶת יְלָדָיו, וְלֹא שׁוּם אָדָם אוֹ גּוֹרֵם אַחֵר, וְלֹא יִתְלֶה בְּעַיִן הָרַע וְלֹא בְּכִשּׁוּף וְלֹא בַּטֶּבַע, רַק בָּאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה מְלֵאָה. וְגַם לֹא יִתְלוֹנֵן, וְלֹא יַרְגִּישׁ מִסְכֵּן, וְלֹא יִבָּהֵל מִכְּלוּם, וְלֹא יִפֹּל לְשׁוּם יֵאוּשׁ, עַצְבוּת, כַּעַס, מָרָה שְׁחֹרָה וְכַד’, וְכָל שֶׁכֵּן לֹא יִתְרַעֵם עַל ה’ ח”ו, וְלֹא יַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ טָעוּת אוֹ חֹסֶר צֶדֶק בְּמָה שֶׁסּוֹבֵל יִסּוּרִים. וְגַם לֹא יַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, כִּי אֲפִלּוּ שֶׁהַיִּסּוּרִים בָּאוּ לוֹ בִּגְלַל עֲווֹנוֹתָיו, אַחֲרֵי מַעֲשֵׂה הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ הִיא: אוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִלְמֹד אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לַה’ מֵהַמָּקוֹם לְשָׁם הוּא נָפַל, אוֹ לִפֹּל מֵהָאֱמוּנָה. אֶלָּא – יַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ בִּגְבוּרָה, וִיחַפֵּשׂ עַל מָה בָּא לוֹ הַצַּעַר אוֹ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, עַד שֶׁיִּמְצָא, וְאָז יַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לְתַקֵּן אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן, וְכָךְ יִזְכֶּה לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא מַמָּשׁ, וּלְהַרְגִּישׁ תָּמִיד אֶת נֹעַם ה’, וְזוֹ מַדְרֵגָה שֶׁכָּל יְהוּדִי פָּשׁוּט יָכוֹל לִזְכּוֹת לָהּ.

כָּל אָדָם שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בָּזֶה, וְיַעֲמֹד לִפְנֵי ה’ וְיִכָּנַע לְפָנָיו, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת מְלֹא הָאַחֲרָיוּת עַל הַצָּרוֹת הַפּוֹקְדוֹת אוֹתוֹ, וְיוֹדֶה בְּפֶה מָלֵא, שֶׁרַק הוּא אָשֵׁם בַּיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ, זֶה בְּעַצְמוֹ יַמְתִּיק מֵעָלָיו אֶת הַדִּינִים. וּכְכָל שֶׁהָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין שׁוּם יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן, וְשֶׁחַיֶּבֶת לִהְיוֹת סִבָּה לְכָל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ, תִּהְיֶה יוֹתֵר חֲזָקָה וּבְרוּרָה, כָּךְ יוֹתֵר יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה וּלְהִתְעַקֵּשׁ וּלְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ עַל אֵיזֶה עָווֹן בָּאוּ לוֹ הַיִּסּוּרִים, עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְיַרְאוּ לוֹ בְּדִיּוּק מַה הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן, וְאַף יִשְׁלְחוּ לוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שְׂכָלִים נִפְלָאִים, וּפְסוּקִים וּמַאַמְרֵי חֲזַ”ל וְכַד’ הַנּוֹגְעִים לוֹ, וְכָךְ הוּא יַתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל שֵׂכֶל וְהִתְבּוֹנְנוּת, וְיַשִּׂיג אֶת הַהַנְהָגָה שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְיִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – אֵיזֶה גַּן עֵדֶן יוֹתֵר יָכוֹל הָאָדָם לְצַפּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה?